סְחוֹר־סְחוֹר מוֹצֵא עַצְמוֹ מִחוּץ לַזְּמַן, נִדְחָק לְדֹפֶן / קובי נסים
סְחוֹר־סְחוֹר מוֹצֵא עַצְמוֹ מִחוּץ לַזְּמַן, נִדְחָק לְדֹפֶן / קובי נסים
הָעוֹלָם מַעֲמִיד פְּנֵי תָּם, יָכוֹל אַתָּה לַחֲשֹׁב
שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ, קַל לוֹ לִקְנוֹת אוֹתְךָ בְּאוֹר וּבְרוּחַ.
אַתָּה הַמְלֻטָּף מִתְרַצֶּה, מְדַמֶּה
עַצְמְךָ מְשַׁיֵּט בִּזְרִימַת הָעוֹלָם.
רֹאשְׁךָ מֻרְכָּן, זוֹ שְׁעַת רָצוֹן
לְעַצְמְךָ. לִכְשֶׁתָּקוּם, תִּזְדַּקֵּף מוּל הָעוֹלָם
בַּעֲמִידַת מוֹצָא. גַּם בְּלִי כְּפָפוֹת אִגְרוּף
הַהֵאָבְקוּת הִיא מַצַּב עוֹלַם הַתָּמִיד.
חוֹבֵט בְּךָ עוֹלָם, שָׂמְךָ לְלַעַג, לַקְּרָשִׁים
הוּא מַצְמִית אוֹתְךָ, לֹא מַרְפֶּה
גַּרְגִּיר אָבָק הַמִּסְתַּחְרֵר עַל תַּקְלִיט בֶּן הַדּוֹר הַיָּשָׁן
סְחוֹר־סְחוֹר מוֹצֵא עַצְמוֹ מִחוּץ לַזְּמַן, נִדְחָק לַדֹּפֶן
מְנַסֶּה לִמְשֹׁךְ אֶל הַמֶּרְכָּז הֶחָג וְהַמַּחַט מִמְּךָ וְהָלְאָה.
סוֹפֵר דַּקּוֹת, שָׁנִים, שְׁבָבֵי רָצוֹן
שֶׁלֹּא תֹּאבַד בַּמֶּרְחָב הָאִישִׁי הַדָּחוּק.
קוֹפֵץ שִׁנֶּיךָ, מְקַמֵּץ אֶצְבְּעוֹתֶיךָ
וְרַק עַצְלוּת
תְּעוֹרֵר בְּמַחַט אֲחוֹרֶיךָ,
אָז מַה בּוֹעֵר לְךָ
בַּסִּחְרוּר הַמּוֹנוֹטוֹנִי הַשּׁוֹחֵק?
בָּרִיק אַתָּה חוֹבֵט
הֲלֹא חֲלוֹמְךָ בָּז לְךָ בְּחִבּוּקוֹ,
נַסֵּה, נַסֵּה תַּחַת יָדָיו לִלְפֹּת אוֹתוֹ
כְּאִלּוּ הוּא זֶה הַנָּתוּן בְּיָדֶיךָ.
מַר עוֹלָם,
אַל תַּרְפֶּה אֲחִיזָתְךָ מִן הַקִּיּוּם, חֲלֹץ לְךָ צֶלַע מִבֵּית
הֶחָזֶה שֶׁל חַוָּה, אָדָם, כִּכְלוֹת הַכֹּל בַּכֹּל
הַפְרֵד בֵּין חַיֶּיךָ הַמְחַשְּׁקִים אוֹתְךָ לְבֵינְךָ, הַפְרֵד וּמְשֹׁל.
ניקוד: יאיר בן חור
שירו של קובי נסים מדמה את החיים כזירת אגרוף. האדם נגד הקיום, האדם נגד העולם. בתחילה העולם מתייחס אל הפרט בחביבות, אולם ההיאבקות מתמדת ומי שלא ייאבק- יפסיד. העולם חובט ולועג והדובר בשיר משיב מלחמה. הבית האחרון מרכך, מנחם: אין טעם להיאבק בעולם שהרי ה'אתה' השירי חובט בריק. לכן מוטב שלא להרפות מן החיבוק, מן הקיים.
9 תגובות
Yona Faust
אוהבת את קצב ההתגוששות המתמשכת, ועוד יותר את הכניעה לחיבוק האוהב של העולם
שמעון אביאור
מאוד מזדהה עם המאבק, ולו בשל העובדה שאין נטייה להיכנע….
הדימויים בשיר חזקים
ספי ויינטראוב
אהבתי מאד את השיר של קובי נסים .
המשורר לוכד בשיר את מצבנו הקיומי -אינטנסיביות דחוסה,קרב בלתי פוסק,נופלים וקמים ונפלים שוב.
ניתן לקרוא את הבתים בשיר כהתפתחות של אדם: הבית הראשון מתאר את תקופת הילדות (תמימות, התמסרות), הבית השני מתאר את חיינו כבוגרים-מאבק מתמיד,לעיתים קרובות תחושת חוסר אונים "גרגיר אבק על תקליט ישן" והבית האחרון-עם הגיענו לגיל שיבה-השלמה ואפילו תחושת שליטה(גם אם מדומה).
יופי של שיר.
ציפי הראל
הפרד ומשול.. איזה סיום חכם בהקשר הנ"ל.
שיר יפה.
אבנר חצייר
מזדהה עם מאבקך הצודק נגד קשיי החיים, היטבת לבטאו.
אם הייתי משורר הייתי אומר: הוצאת לי את המילים מהפה.
מיכל
דימוי התקליט הסתובב אצלי עד הסוף
כאילו היצירה בוקעת ממנו
מקסים
אהבתי!!!
אם יש מי מהקוראים שלא עבר כמה סיבובים בחייו, או שלא נצמד לדופן בקרוסלה המהירה, אני ממליץ לקרוא שוב את השיר ולהתכונן לאחד מהשנים…
זיוה גל
אהבתי את המוסיקה והקצב בשיר. המוזיקה רצה קולחת בניגוד וכנגד התוכן הכבד, והשפה העשירה משרתת את המנגנון הזה ואת המשמעות. הדימוי של גרגר אבק על תקליט ישן וכך מוצא עצמו מחוץ לזמן – זה כל-כך יפה.
וילהלמינה
במלים "בבניין הארץ ננוחם" הגיב משה דיין בזמנו, עת הגיעה אליו הידיעה על מותו של נאצר.
הכותבים, הרגישים לתחלואי העולם , צריכים ללמוד ממנו ולחפש את מקור הנחמה. על פי שירך ניתן להסיק שעצם הכתיבה היא הנחמה.