בַּתַּחְתִּית / גל צ'יפרוט

אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי זְמַן בַּתַּחְתִּית
אֲנִי לֹא זוֹכֵר מָתַי הִגַּעְתִּי
אוֹ אֵיזוֹ פְּנִיָּה לֹא נְכוֹנָה לָקַחְתִּי
הַאִם מָעַדְתִּי לְכָאן אוֹ שֶׁנִּדְחַפְתִּי
אֲנִי זוֹכֵר שֶׁפַּעַם הָיוּ כָּאן יוֹתֵר אֲנָשִׁים
שֶׁתָּמִיד חִפְּשׂוּ אֶת מִי לְהַאֲשִׁים
אַתְּ זוֹכֶרֶת שֶׁהֵצַצְתְּ עָלַי מִלְּמַעְלָה?
הוֹשַׁטְתִּי לָךְ יָד כְּדֵי שֶׁתִּמְשְׁכִי
אֲבָל כַּנִּרְאֶה שֶׁהָיִיתִי כָּבֵד עָלַיִךְ
עַכְשָׁו אֲנִי כְּבָר זְמַן רַב בַּתַּחְתִּית
וְאוֹתָם הָאֲנָשִׁים, שֶׁחִפְּשׂוּ אֶת מִי לְהַאֲשִׁים
גִּלּוּ אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים
שֶׁהֵם עַצְמָם הָאֲשֵׁמִים
וְכָךְ פִּתְאֹם הֵם נֶעֶלְמוּ
עַכְשָׁו אֲנִי לְבַד כָּאן בַּתַּחְתִּית
וְאַתְּ מִזְּמַן לֹא מְצִיצָה מֵעָלַי
וְאֵין כָּאן אִישׁ מִסָּבִיב
וְאֵין אֶת מִי לְהַאֲשִׁים
וְכוֹאֵב לִי כְּבָר מִלְּהַבִּיט לְמַעְלָה וּלְחַכּוֹת שֶׁתָּצִיצִי שׁוּב
אָז אֲנִי מוֹרִיד אֶת הָרֹאשׁ
מִתְיַשֵּׁב עַל רִצְפַּת הַתַּחְתִּית וְשׁוּב קָם
תּוֹלֶה תְּמוּנָה, מְסַדֵּר אֶת הַמִּזְרָן
כְּפִי שֶׁזֶּה נִרְאֶה כָּרֶגַע
יֵשׁ לִי עוֹד לֹא מְעַט זְמַן
בַּתַּחְתִּית.

ניקוד: חני צפריר

התחתית כמקום לא מטפורי, שם שוהה הדובר "יותר מדי זמן" בבדידות קיצונית, מבחינתו: כולם עזבו והאהובה כבר לא מנסה לגאול, כשלפתע צצה התובנה שהייאוש בתחתית עשוי להיות יותר נוח. ובתוך הנוחיות הזאת, תולה הדובר תמונה ומסדר את מזרונו, כדי להקנות לייאוש צביון ביתי.