בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר / עודד פלד
בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר / עודד פלד
בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר תַּשְׁכִּים צֵאת
לֶחָצֵר וְצִיּוּץ צִפֳּרִים בֵּין
עֳפָאֵי עֵץ כְּזִמְרַת מַלְאָכִים
בְּאָזְנֶיךָ, מְסַפֶּרֶת תְּהִלּוֹת יָהּ
עֶבֶד אֲדֹנָי. צוֹפֶה אֲנִיצֵי
אוֹר נִטְוִים בַּסְּבַךְ וּפַרְפָּר
אֶחָד לָבָן שֶׁעִם רֶדֶת יוֹם
יִתַּם לִגְוֹעַ, מְחוֹלֵל נִפְלָאוֹת
סְבִיב פֶּרַח צָהֹב
צֵא וּלְמַד
הִכָּנֵס בַּשַּׁעַר הַפָּתוּחַ
וּבוֹא בְּסוֹד פַּשְׁטוּת
שְׂמֵחָה בְּחֶלְקָהּ
ניקוד: יאיר בן – חור
שירו של עודד פלד מדבר על הדברים הפשוטים שבחיים, ומלמד אותנו לשים לב אליהם ובעיקר –ליהנות מהם. הפרפר, למשל, חי אמנם יום אחד בלבד, אבל הוא "מחולל נפלאות סביב פרח צהוב". כך גם אתה: שמח בחלקך ותיהנה מהדברים הפשוטים שבחייך.
11 תגובות
מיכל
מלא יופי וצניעות
קובי וינר
אהבתי מאד את השיר.."המילים מיטבן במיטב סדרן."חוויה רגשית ואסתטית. תודה, עודד
מיכל פירני
נהדר וכובש .
דוד אדלר
שיר טבע יפה ופשוט ששזורה בו נימה רלגיוזית מובהקת. הלשון רבודה בביטוים מהתנ"ך (מְסַפֶּרֶת תְּהִלּוֹת יָהּ/ עֶבֶד אֲדֹנָי) מלשון חכמים (צֵא וּלְמַד) ומתורת הסוד (בַּשַּׁעַר הַפָּתוּחַ/ וּבוֹא בְּסוֹד)
לאה הרפז
ראשית מנצלת הזדמנות חגיגית זו למסור מכאן את אהבתי לעודד על היותו מי שהוא. והכל הרי שלוב יחד, אלמלא היה מי שהוא לא היה כותב את השיר הנהדר הזה על הדברים הפשוטים הסובבים אותנו ושאולי שאונה של עיר מסתירה מאזנינו ועינינו את מה שהוא יכול לחוות בוקר בוקר וערב ערב. עודד, תודה על שירך הנהדר וכה שמחתי לקבל ממך את דרישת השלום הפיוטית כל כך! תודה עודד והרבה בריאות!
תמרה אור סלילת
מקסים בפשטותו. שירת העשבים…
איתן ק.
מי ייתן וכולנו נתחבר להזמנה של המשורר
" הִכָּנֵס בַּשַּׁעַר הַפָּתוּחַ
וּבוֹא בְּסוֹד הַפַּשְׁטוּת
שְׁמֵחָה בְּחֶלְקָהּ" .
נילי אמיר-סגל
כדאי לקרוא מלים אלה וללמוד על פשטות ההבעה ועושרה.
תודה לעודד
נילי אמיר סגל
טובי לין
אסתטיקה צרופה.
בהמשך לדברים של דוד אדלר לעיל מציעה קריאה רלגיוזית של הטקסט. לתחושתי,יש בהבוננות עצמה משום דמיון לקימה המוקדמת לתפילת שחרית אלא שכאן הטקסט אינו בסידור אלא בחצר לקול צִיּוּץ צִפֳּרִים בֵּין
עֳפָאֵי עֵץ כְּזִמְרַת מַלְאָכִים
בְּאָזְנֶיךָ,
ולכן "זמרת המלאכים" הנובעת ממושא ההתבוננות , מהציפורים ללא תיווך לכאורה של הדובר "מְסַפֶּרֶת תְּהִלּוֹת יָהּ".
אלא שהמשורר נוכח בעצם תיעוד זה של התרחשות הפלא. וההתבוננות לכשעצמה "מספרת תהילות יה" שכן הרי היא לפנינו, לא כמקור אלא בכתובים. כך, נולדת יצירה בתוך יצירה (אולי עך טבעו של שיר ארס פואטי, גם אם אין זו בהכרח כוונתו)
"בעייתיות" זו מוצאת את פתרונה בבחירה בשפה שיש לה מקורות דתיים מובהקים – זו שמצניעה את מקומו של הדובר אל מול הפלא הגדול ולכן "עֶבֶד אֲדֹנָי. צוֹפֶה" . כמו במוסיקה כמעט שאפשר לשמוע את הפתרון שיש לטון מוביל, בצליל מתוח ובלתי יציב שמוצא את פתרונו בצעידה חצי טון ממקומו, אל מקום המתבונן ולא היוצר. כזו היא הצניעות של הדובר ונדמה שזהו תפקידו, משנכנס "בַּשַּׁעַר הַפָּתוּחַ"
ובא בעצמו "בְּסוֹד פַּשְׁטוּת
שְׂמֵחָה בְּחֶלְקָהּ"
קצת טרחני, עמכם הסליחה משהוספתי מילים שאין בהם דבר מהיופי הצרוף שנכתב על ידי המשורר . ובכ"ז, גם זה עמד לנגד עיניי כאשר נהנתי מהמראה המרהיב. מחר אולי אראה משהו אחר 🙂
טובי לין
ובעצם, מה שדוד אדלר כתב
רינה סולומון
הפשטות המורכבת של הטבע. מתאים לטו' בשבט..:)