עַל הַמִּלְחָמָה / אלון אשתר
עַל הַמִּלְחָמָה / אלון אשתר
אָמַרְתִּי לוֹ, רוֹנְ'קֶה, מִלְחָמָה זֶה דָּבָר הֶכְרֵחִי, זֶה אֲוִיר וּמַיִם, זֶה לֶחֶם וְיַיִן, וְהוּא אָמַר לִי, בּוּלְשִׁיט, אַתָּה בְּסַךְ הַכֹּל מְמַחְזֵר רַעֲיוֹנוֹת פָשִׁיסְטִיִּים. קֵרַבְתִּי אֵלָיו אֶת הַכִּסֵּא שֶׁדּוֹרוֹת שֶׁל נַגָּרִים לָמְדוּ לִבְנוֹת וְאָמַרְתִּי לוֹ אַתָּה טוֹעֶה רוֹנְ'קֶה, אֲנַחְנוּ חַיָּבִים מִלְחָמָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַזְכִּירָה לָנוּ מִי אֲנַחְנוּ, בִּלְעָדֶיהָ הָיִינוּ נִרְקָבִים בְּשָׁלוֹם נִצְחִי וְלֹא זוֹכְרִים אֶת שְׁמֵנוּ וְלֹא יוֹדְעִים אֵיךְ לְמַלֵּא שָׁעוֹת פְּנוּיוֹת.
עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר? שָׁלוֹם הוּא שְׁאִיפַת כָּל הַדּוֹרוֹת, הוּא טָעַן וְכִבָּה אֶת הַסִּיגַרְיָה.
שָׁלוֹם הוּא פַנְטַזְיָה שֶׁאַף אֶחָד לֹא בֶּאֱמֶת רוֹצֶה לְמַמֵּשׁ, כְּמוֹ סֶרֶט פּוֹרְנוֹ פֵטִישִׁיסְטִי, אָמַרְתִּי. הַמִּלְחָמָה מְגָרָה אֶת הַיֵּצֶר הַתַּרְבּוּתִי, הִיא מַפְעִילָה אֶת הַמֹּחַ וּמְדַרְבֶּנֶת אֶת הָאָמָּנוּת, תִּרְאֶה אֶת הַהִיסְטוֹרִיָה, כָּל הַיְצִירוֹת הַגְּדוֹלוֹת נוֹלְדוּ בְּלִבָּן שֶׁל תַּהְפּוּכוֹת הַדָּמִים הַנּוֹרָאוֹת בְּיוֹתֵר,
כָּל מַסְטֶרְפִּיס נִשְׁעָן עַל גַּלְעֵד שֶׁל גְּוִיּוֹת מְרֻטָשׁוֹת, כָּל אָמָּן צָרִיךְ לְהַצְדִּיעַ לְשׁוּרָה שֶׁל מוֹסוּלִינִים וּסְטָלִינִים, זֶה הַפָּרָדוֹקְס שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִחְיוֹת אִתּוֹ, כְּמוֹ רוֹפֵא שֶׁמִּשְׁתּוֹקֵק לְרֶכֶב שֶׁיִּדְרֹס נְשָׁמָה תְּמִימָה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לוֹ הַצְדָּקָה לְאִזְמֵל הַמְנַתְּחִים שֶׁהוּא מַחֲזִיק בַּיָּד, זֶה הַקּוֹץ שֶׁבָּאַלְיָה,
זֹאת הַתּוֹלַעַת שֶׁבַּתַּפּוּחַ, אֲנַחְנוּ מוֹקִיעִים מִלְחָמָה בְּרֵישׁ גְּלֵי אֲבָל עָמֹק בְּלִבֵּנוּ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהִיא הַפּוֹעֵל הַשָּׁחֹר שֶׁל הַמּוֹרֶשֶׁת הַתַּרְבּוּתִית שֶׁלָּנוּ, בִּקְנֵי הַתּוֹתָחִים שֶׁלָּהּ וּבַחֲרָבוֹת הַחֲמוּצוֹת מֵהַדָּם שֶׁלָּהּ צִוְּתָה לָנוּ אֶת הָאָמָּנוּת.
ניקוד: יאיר בן -חור
שירו של אלון אשתר, "על המלחמה", טורד מנוחה. הדובר טוען באינטנסיביות (מבנית וצורנית) כי מלחמה היא כורח תרבותי. האסתטיזציה של האלימות מתבססת על דימויים מפורטים, על ניגודיות חזקה, על צבעוניות, על שימוש מסחרר במשלבי לשון מנוגדים ועל מתח בין יופי למוות: "כָּל מַסְטֶרְפִּיס נִשְׁעַן עַל גַּלְעֵד שֶׁל גְּוִיּוֹת מְרֻטָשׁוֹת".
הקוראת, כמו המשורר עצמו, אמורה ואולי אף חייבת להתנגד למתח האסתטי או לטענות שהוא מגלם בתוכו. עם זאת, עצמתו של השיר מתבססת דווקא על כך שבתוך הטקסט עצמו אין שום הקלה או ריכוך.
8 תגובות
רינה רגב
תודה לך אלון אשתר! שיר חזק מטלטל ומעורר- כל מילה בסלה!
חייב להיכנס לתכנית הליבה בספרות. הלוואי שיתורגם לכל הלשונות, ייקרא בטקסים ויילמד בכל העולם.
דוד אדלר
אלון אמון היטב על מלאכת הכתיבה (אהבתי במיוחד: "קֵרַבְתִּי אֵלָיו אֶת הַכִּסֵּא שֶׁדּוֹרוֹת שֶׁל נַגָּרִים לָמְדוּ לִבְנוֹת"). גם העורכות כתבו את שכתבו ברהיטות. אני לעומתן רוצה להאמין שהטקסט נכתב (גם) מנקודת מבט אירונית, צינית וכו'. כוחו של הטקסט בשניות שבו ואז אין צורך דחוף כ"כ להתנגד לו, אלא לתהות….
יונה מוסט
שיר מצוין!
מיכל
חזק, מעניין ומורכב
גיל-לי אלון קוריאל
שיר מטריד, מעורר מחשבה, אני נוטה להסכים עם אלון אשתר שהאמנות ניזונה מכאב, ממלחמה פנימית, המסע של האדם בחיים, הוא מסע מעורר השראה, הוא מורכב מ"מלחמות קטנות" , מחיפוש… האם מלחמה במובן הרחב שלה היא מנוע הכרחי להזנת האמנות, הלב לא רוצה להסכים לזה.
אלון אשתר
תודה לכל המגיבים…אני מתרגש לפרסם כאן לראשונה.
ד"ר עודד ניב (נימקובסקי)
כתוב היטב, לטעמי. המלחמות הן כנראה יצר (קיומי?) של המין האנושי. עובדה שמלחמות קיימות משחר האנושות. "תופעות הלוואי " הבולטות בכל המלחמות הן החרטות על התרחשותן בדיעבד וכמיהה מתחדשת ותמימה למנוע מלחמות בעתיד,,,וחוזר חלילה (תרתי משמע)…
רינה סולומון
שיר הגות מעניין, מהדהד בובנות שבו.
הדובר השירי מעלה בפני רונ'קה, אליו הוא פונה , את תפישתו לגבי מלחמה ואמנות. רונק'ה מערער על כך, שהרי אין אמת מוחלטת אחת. יתכן ויש כאן מאבק פנימי – שני קולות באדם אחד.
חשבתי על בחירת המשורר בשם "רונ'קה" – רון, שמחה , שירה. ותהיתי אם יש בכך משום ציניות, גם בהקטנת השם , במקום רון, רונ'קה. עוד חשבתי על מה היה עונה לו רונ'קה אם היה המשך לשיר..