מִתַּחַת לַשֶּׁלֶג / עודד ניב (נימקובסקי)
"על באבי יאר אין יד ואין מצבת
ערוץ תלול – כדמות גולל על קבר
אני אחוז אימה
היום זקנתי כמו
לו אני העם היהודי עצמו" *
(מתוך הפואמה הידועה שכתב המשורר הרוסי יבגני יבטושנקו ב-1961 , לאחר שמצא את 'באבי יאר' מוזנחת וללא כל גלעד לרצח ההמוני שהתרחש במקום)
מִתַּחַת לַשֶּׁלֶג / עודד ניב (נימקובסקי)
בְּכָל יוֹם
יוֹצֵאת אִמִּי אֶל הָעֲרָבוֹת הַקְּפוּאוֹת
נְחוּשָׁה לִמְצֹא אֶת הוֹרֶיהָ מִתַּחַת לַשֶּׁלֶג הַמְדַמֵּם
אֲבָל בְּצֵאתָהּ וּבְבוֹאָהּ
הִיא שׁוֹכַחַת לְחַבֵּק אוֹתִי
לְהַרְעִיף עָלַי אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ הַחַמּוֹת.
ב-28 בספטמבר 1941 פרסמו הנאצים מודעות בכל רחבי קייב בזו הלשון:
"על כל היהודונים המתגוררים בקייב וסביבותיה להתייצב בשעה 8:00 בבוקר יום שני בפינת הרחובות מלניקובסקי ודוחטורוב (על יד בית הקברות). עליהם לקחת עמם מסמכים, כסף, חפצי ערך, בגדים חמים, לבוש תחתון וכדומה. כל יהודון שלא יבצע הוראה זו וימצא במקום אחר כלשהו – יירה".
כך התחיל הטבח הנורא ב'באבי יאר', שבו נרצחו 100,000 יהודים ( ועוד אלפי צוענים , חולי נפש, שבויי מלחמה סובייטים ואזרחים רבים שהואשמו בהפרות סדר).
השיר נכתב בדם לבי. נולדתי במאי 43 בשיאה של השואה. רוב בני משפחתה של אמי (כולל הוריה ואחיותיה) היו בתוך התופת ההיא (בפולניה), וכשנולדתי לא היה ידוע לאמי, שאכן הם כולם בין הנספים. היא התענתה בחיפוש מידע על מה שקורה ובדאגה עמוקה, כמובן. באותם ימים החלו רק להגיע השמועות על ההשמדה, שרבים סרבו להאמין להן בתחילה… אין לי ספק (וזה בדוק) שמצב הרוח הזה השפיע על האנרגיות בבית, ועל מה שספגתי בילדותי. אני מקדיש את השיר לזכר כל הנספים בראש ובראשונה, וגם לבני ה'דור השני', שסבלו קשות סבל רב, אם כי בעקיפין….
עודד ניב
11 תגובות
גלי פרנק
מרגש עד דמעות
דוד אדלר
לעודד. סיפור חיים מרגש בשיר ובטקסט.
זכור לי ההד הרב שחולל שירו של יבגני יבטושנקו.
רק טוב
זאב פלדינגר
במילים מועטות השיר מראה כיצד השואה לא השפיעה לא רק על מי שהיה שם, אלא גם מעבר, על הדור הבא
תמרה אור סלילת
מצמרר. השואה נספגה בזרם הדם שלנו, ונטמעה בגנים שלנו. אין לדעת עומק האפלה שנטעה בליבות כל הדורות הבאים, כי השואה מסרבת למות עם אחרוני הניצולים.
לאה צבי (דובזינסקי)
שיר חזק, שיר קשה בהתאם לנושא, הכאב הנורא של מי שהיה שם והשאיר את משפחתו כשמנגד הדור השני אשר חווה את הקשיים של ההורים, את אובדן החום את חוסר האונים מול הדור הפצוע. שיר מתמצת את הכאב הנורא
עינת
הפניות של האם לעסוק בחיפוש כמו מתוך קדחת המציאה (צורך מובן כמובן)
על חשבון הבסיסי ביותר: האהבה לבנה שנזקק לה.
הבסיסי ביותר הופך למותרות ומשפיע על כל מהלך החיים.
מצמרר
איתן ק.
תודה על השיר.
לשואה יש קורבנות גם בדור השני , אלו ששכחו לחבק אותם,
אלה שלא קיבלו מהוריהם את מה שהוריהם לא יכלו לתת.
זו לא היתה רק שכחה, אלא מידה רבה של חוסר יכולת של נתינה
אלו שהילדות והנעורים נגזלו מהם, היה להם קשה לתת ממה שלא קיבלו..
נילי אמיר-סגל
מצב זה של אי היכולת לחבק ולתת אהבה מוכר לכל הדור שלי גם אם ההורים הצליחו להימלט בעור שיניהם.,הם הותירו מאחריהם אחים אחיות ובניהם שניספו וגם הורים שאין לדעת מה היה גורלם.
השיר מבטא בקצרה ובכישרון את המצב האומלל הזה.
תודה לך.
רחל בכר
כל שנותר הוא להעניק לך חיבוק גדול.
ד"ר עודד ניב (נימקובסקי)
תודה לכל המגיבים. באחרונה אני פוגש, אפילו בין חברים בני דורי, אנשים 'מדחיקי שואה'. אני חושב שעלינו לזכור, להזכיר ולא לשכוח. ואחד האמצעים הבטוחים להנצחה הוא לכתוב על השואה ולפרסם את הדברים מעל כל במה אפשרית.
חגית מנדרובסקי
שיר פוצע, כואב, וחזק. בכך גדולתו. הקונטרסט בין החיפוש האינסופי מכמיר הלב אחר ההורים המתים והסוף הצולף במשפטים האלה של נטישת הילד בעוד האם והוא בחיים… מה נותר עוד לומר? לצערי מזדהה….