זיקנה / רונה ברנס
הַזִּקְנָה יוֹשֶׁבֶת בַּפִּנָּה
תּוֹלֶשֶׁת צִפָּרְנַיִם אַחַת לְאַחַת
שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר גַּרְגִּיר
לִרְפוּאָה.
ניקוד: יאיר בן -חור
שיר קצרצר. 11 מילים מדויקות, שמתארות כיצד הזִקנה אורבת לכולנו ואט-אט, מבלי משים, היא מכלה ומאכלת את הקיים.
8 תגובות
אוולין כץ
הוי, שיר קצר וככל שהוא קצר כך הוא עצוב וקשה.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שיר קצר וממצה, מביא את כאב ההזדקנות מתומצת וקולע
יעל
איזה יופי, יש לי חיבה מיוחדת לקצרים כאלה
חיים מזר
השורה "תּוֹלֶשֶׁת צִפָּרְנַיִם אַחַת לְאַחַת" היא מטאפורה לשנים שחלפו. כל שנה שחולפת היא כמו ציפורן שנתלשת מהאצבע עד
שלא נשארות ציפורניים. אבל ציפורניים צומחות אט אט בחזרה. האם מובע רצון להתחיל מחדש? אולי לחזור מחדש כמו בגלגול נשמות ולהתחיל חיים חדשים. ריאליה יחד עם ניחוח של אופטימיות.
ד"ר עודד ניב (נימקובסקי)
הכי קשה לומר הרבה – במינימום של מילים, ורונה, אכן, עשתה זאת בהצלחה.
אלימלך שרה
הדימויים קשים לי יותר מהזקנה עצמה
נילי אמיר-סגל
זהו מעין שיר הייקו עברי.
ממצה ממש במלים מועטות וזה כוחו של השיר.
איתן ק.
תודה לרונה
ביטוי קצר ומרגש לזיקנה,
שלעתים היא גם עבודה מפרכת,
שמונה יותר מדי מנות ייאוש.