צמצום / דב ליפשיץ
צמצום / דב ליפשיץ
אֲנִי מִצְטַמְצֵם מֵחֲמַת הַתְּשִׁישׁוּת
מֵחֲמַת הֶחָלָל שֶׁהוֹתִיר הָרִקּוּן.
רוֹצֶה לְהַנִּיחַ אֶת דַּעְתִּי
אוֹ לְפָחוֹת לְשַׁחְרְרָהּ
לְהַנִּיחַ אֶת רֹאשִׁי
בֵּין מִסְעַד הַכִּסֵּא לַקִּיר
עַד אֲשֶׁר אֶתְפֹּס בָּלוֹן
אֵאָחֵז בְּחוּטוֹ
וַאֲרַחֵף לְעֵבֶר עוֹלָמוֹת
וּבָהֶם אֶפְגֹּשׁ
בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן
הֵיכָלוֹת שְׁבוּרִים
כֵּלִים שְׁלֵמִים
וּפֶתַח חַלּוֹן.
ניקוד: יאיר בן־חור
השיר מבטא את החולשה האנושית הגלויה (אני מצטמצם מחמת התשישות), לעומת עוצמת הקבלה הכמוסה והנשגבת (בסתר עליון). הדובר, שכותב בגוף ראשון, מבקש להשתחרר מהגשמיות ומן המודע, לדבוק בעולמות האיתנים – העליונים – ולהגיע לקתרזיס (פתח חלון) . האמצעי המקשר בין העולמות הגשמיים לעולמות העליונים, הוא חוט של בלון. ניתן להתייחס לבלון כאל מטונימיה לחלום, כאל פנטזיה, שמתחוללת רק בעיני רוחו של הדובר
9 תגובות
נעמה
חולשה וגאולה, איזה סוף חלומי ויפה
ריקי ד
יפה ! אוהבת את הנחת הדעת כאילו היתה ראש או יד
ליסנר איריס
אהבתי את הכמיהה כמעט לחוט הדק שביכולתו להעביר לעולמות גבוהים מקסים כמה דק ככה חזק
רוחה שפירא
שיר יפה. הדובר משתמש בהוראת שם הפעולה – צמצום, כדי למצוא נתיב לרוחו להגיע אל עולמות עליונים, דרך "פתח חלון" = חלום. מפריעה לי המילה "הַתְּשִׁישׁוּת" המאפיינת מצב של חולשה פיסית-נפשית בעוד המשורר מתכוון להניח את הדעת ולשחררה למקום שבו יש לדעת ולהווית הקיום כוחות אחרים. אולי המילים "מֵחֲמַת הָעומֶס" יכולות להתאים.
נילי אמיר-סגל
צמצום בקבלה יש לו מובן עמוק ביותר.
ופה הריקון הזה מהווה סיבה לצמצום, ריקון הכוחות הפיזיים והנפשיים כנראה.
שיר חזק שמבטא את חולשת האדם לעומת האינסוף שהחלון והבלון מובילים אליו כמטונימיה.
דוד אדלר
מבחינה תָכנית-רעיונית השיר הוק כמובן מקשה אחת – אך מבחינה פואטית-קצבית אהבתי בעקר את סופו.
זאב פלדינגר
שיר יפה. אהבתי. רואה בו רצון לנוח, "להניח את דעתי", ותמיד עם תקווה שיבוא ה"בלון" וישא אותי לעולמות אחרים. ככה אני ראיתי את השיר:)
לאה נרפז
בעיקרון זה שיר יפה בעיני למרות מה שאני עומדת לכתוב בקרוב. לאנשים צעירים שאינם בקיאים לא בקבלה ולא בכתיבתו של דוד שחר, זהו שיר אניגמטי.
כבר השם של השיר: "צימצום" שעבור בקיא בקבלה יש לו מובן ואילו למי שאינו, זו האניגמה הראשונה.
החלל המותיר ריקון למי שאינו מקורב לקבלה זה יכול להשתמע כאמירה פשוטה: יש חלל היות והיה ריקון וזאת בעיני בעצם הבעיה העיקרית של השיר. הכותב מפזר מושגים חשובים מאוד מהקבלה במנוק מהפרוש שלהם וללא הצדקה פואטית לקיומם בשירץ
גם בסוף האיזכור של :
אֲרַחֵף לְעֵבֶר עוֹלָמוֹת
וּבָהֶם אֶפְגֹּשׁ
בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן
הֵיכָלוֹת שְׁבוּרִים
כֵּלִים שְׁלֵמִים
וּפֶתַח חַלּוֹן.
ושוב הוא מפזר להדיוט אניגמות, למי שקרא את כל או חלק מהסדרה של דוד שחר "היכל הכלים השבורים" יודע מעט במה הדברים אמורים ואילו למי שלא קרא זו אניגמה נוספת. אין לי דבר נגד שירה אניגמטית אבל אם מפזרים כל כך הרבה רמזים שאנשים בקיאים יש לפחות לציין איזשהו חוט אחיזה. לצערי חוט אקראי של בלון אינו מספיק כאן ולכן השיר נשאר אינגמטי ללא רמז להאחז בו ואילו לבקיעים בקבלה ובכתיבתו של דוד שחל, זה נראה צרוף סתמי. מה בכל זאת מצאתי בשיר? הרבה לבטים ואיזו מנגינה פנימית שהוליכה אותי אל מבוך שלא כל כך פשוט לצארת ממנו וחוט של בלון, כפי שכבר כתבתי, אינו מספר את הסחורה.
דב, מתנצלת שלקח לי מספר ימים לנסח את התגובה וזה משום חולשה עקב נסיון להחלים משפעת, ואתך הסליחה.
לאה נרפז
צר לי שנפלו כאן מספר שגיאות הקלדה ואין לי ידע איך עורכים שגיאות אלה שבתגובה שלי