כותונת / תמי קויפמן

הַכֻּתֹּנֶת שֶׁל יַלְדוּתִי הַשְּׁקֵטָה
סוֹפֶגֶת אוֹתִי,
שָׁנָה אַחַר שָׁנָה,
כָּכָה שִׁשִּׁים שָׁנָה,
רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית
אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת אִתָּהּ.

כַּפְתּוֹר שֶׁנִּקְרַע
מַשְׁאִיר אוֹתִי פְּתַּיָּה פְּרוּעָה,
רָצָה בֵּין הַפַּסִּים בַּלֵּילוֹת
אֲנִי מְחַבֶּקֶת אוֹתָהּ
וּבַקֵּפֶל שֶׁבֵּין הַזְּרוֹעַ לָאַמָּה אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לָהּ
הַלַּיְלָה טוֹב.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירה של קויפמן ממוען בערגה לימי הילדות, כאשר הכותונת הבדיונית (הרואה ואינה נראית), מלווה אותה כבר שישים שנה. בבית השני נדמה שכותונת הפסים מסמלת כותונת משוגעים, המהווה כסות לגופה בשעה שהיא רצה בלילות כפתיה פרועה. אולם בסופו של דבר הלילה שב להיות רוגע, בתום חיבוק דמיוני.

6 תגובות