תמונה / תות הרמס סאטורי
תמונה / תות הרמס סאטורי
מִן הַתְּמוּנָה שֶׁבִּתְעוּדַת הַזֶּהוּת
אֲנִי מַבִּיט בִּי וְאֵינֶנִּי מְזַהֶה.
מִי כְּבוֹדוֹ? מַכָּר?
אוּלַי הוֹזֶה?
וּלְשֵׁם מַה בִּכְלָל תְּעוּדַת זֶהוּת?
הַכְּתֹבֶת מִזְּמַן אֵינָהּ מְעֻדְכֶּנֶת
מִנְּסִבּוֹת רִשְׁמִיּוֹת אַתָּה מִתְרַחֵק
כְּמוֹ מֵאֵשׁ. וּבְכֵן?
בַּחוּץ אַחַר צָהֳרַיִם שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי
שַׁחֲרוּר מְצַפְצֵף מַה
שֶּׁמְּצַפְצֵף. מִלְחָמָה
(סָדָאם פַּעַם שְׁנִיָּה)?
ניקוד: יאיר בן־חור
הדובר מתאר סיטואציה מוכרת להכאיב: אי-הלימה בין הגיל הכרונולוגי לגיל הנפשי, הרגשי. תעודת הזהות העתיקה, הסמרטוטית לפרקים, מעלה מן האוב קלסתר ילדי, צופן הבטחות ותקוות. הקלסתר הילדי הזה אינו עולה בהכרח בקנה אחד עם הדיוקן העכשווי המפוכח, המתבגר. דומה שהכול השתנה, כולל כתובת המגורים. הכול פרט למלחמות הפוקדות אותנו שוב ושוב, במעגל מתמיד, תכוף, של רשעות ואיוולת.
8 תגובות
דוד אדלר
השיר ודברי הלואי מעניינים. שיר המושך מן האישי לקולקטיבי. סאדאם אולי מת אבל הסאדאמיזם על כל צורותיו חי בועט ואפילו מתעצם
טל. מ
מסכימה עם דוד אדלר. מעניין
איתן ק
לדוד אדלר שבת שלום
השיר כבש אותי. אני אימצתי מהשיר הזה תובנה אחרת מזו שאתה הצגת בתגובתך. השיר הזה מגייס אותי למחויבות יתר בתום העשור השמיני לחיי, שהמלחמה לא תהיה נקודת המפגש היחידה.. שתיוותר על מקומה איתנה ויציבה במרחב המתרחק בין העולם הילידי של המשורר אי שם בעבר ובין מציאות חייו העכשווית .
חיים מזר
סימני השאלה יוצרים מחיצה בין העבר האני של השואל לבין ההווה של השואל – המשורר. הבחנה בין מה שהיה לבין מה שהווה ובמשתנה לבין מה שיהיה. השיר הוא מעין מסע בחייו של הכותב. האוטוביוגרפיה על ציר הזמן.
זיוה גל
בהחלט הפואנטה, סוף השיר מחזירה את הקורא ת (במקרה הזה) לקרוא את השיר מחדש ולהוסיף לו
משמעויות נלוות – הריחוק מתום הילדות, מן התקוות – הופך להישרדות – "מִנְּסִבּוֹת רִשְׁמִיּוֹת אַתָּה מִתְרַחֵק
כְּמוֹ מֵאֵשׁ…"
אפילו הטבע כבר לא מה שהיה "שַׁחֲרוּר מְצַפְצֵף מַה שֶּׁמְּצַפְצֵף. ," איננו רומנטי ומצפצף בהאנשה שלו
על העולם ו/או אין בכלל זמן להאזין לו כי הנה מתקרבת המלחמה הבאה.
אדם העובר שינויים ובעיקר מלחמות מכל סוג שהוא – כבר איננו אותו דבר . תעודת זהות כבר איננה מבטאת
זהות. אלא מבטאת בירוקרטיה מוסדית שמזהה מישהו שפעם הזדהה אצלה. והוא כבר רחוק ומנוכר גם בתמונה גם בכתובת
ובעיקר בזהות הנפשית.
שיר טוב.
דוד אדלר
לאיתן ידידי. אתה הלוא יודע כמה אני מעריך את פועלך המתמשך הן במעשים והן בכתיבה למען מטרות נעלות והומוניסטיות לעילא.
הופתעתי מתגובתך מסיבה פשוטה – לא הייתה לי כל כוונה להעביר מסר או תובנה כלשהם, בודאי לא תיזה שניתן להעמיד כנגדה אנטיתיזה כפי שהעמדת.
את "שיר המושך מן האישי לקולקטיבי" – כתבתי כתיאור עובדתי של תוכן השיר מ"אני מביט" ל"מלחמה"
את "סאדאם אולי מת אבל הסאדאמיזם על כל צורותיו חי בועט ואפילו מתעצם" כתבתי רק בתגובה ל"מִלְחָמָה
(סָדָאם פַּעַם שְׁנִיָּה)?" וכיוונתי כמובן לדע"ש אלקעידה ושלוחותיהם, כאסוציאציה כמובן ותו לא.
כשאני כותב מניפסט הוא גם נראה כמו מניפסט כך גם כשאני כותב דעה ואז אני שמח למניפסט או דעה נגדיים ומנומקים. אבל לא הפעם איתן.
בכל מקרה ברכותי הכנות לקראת העשור התשיעי לחייך (אל תטעו – הכוונה לגיל 80) ושתמשיך בעשייתך הברוכה בבריאות טובה.
תות הרמס סאטורי
תודה רבה לכולם. ענת ורונית, שמחתי לראות כי התקלה הטכנית תוקנה.
חיים מזר
תיקון טעות – במקום "ובמשתנה" צריך להיות "ובמשתמע"