שירה

* / אחו כהן

ספטמבר 5, 2015 /

* / אחו כהן

*
אָפֵל הַלַּיִל
דָּבָר אֵינוֹ מֵאִיר אֶת
חוֹף הַמִּבְטַחִים

*
הַיָּרֵחַ שָׁט
יִלְלָתוֹ שֶׁל הַזְּאֵב
צוֹבַעַת פָּנָיו

*
חֲדַר מַדְרֵגוֹת
אוֹר בְּשָׁלוֹשׁ בַּלַּיְלָה
צְלָלִית חוֹלֶפֶת

*
הַמָּוֶת יָבוֹא
כָּל הַחַיִּים לְפָנָיו
וּמֵאֲחוֹרָיו

*
סֵדֶר הַדְּבָרִים
כְּפִי שֶׁהוּא, אֵינוֹ נִרְאֶה
לַמְרוֹת שֶׁנִּדְמֶה

ניקוד: רונן יצחק

חמישה קצרצרים, שאווירת מסתורין שורה עליהם. החשכה המחביאה, יללת הזאב המצמררת, הצללית שאין לדעת של מי היא, והמוות שאף פעם אינו מודיע על בואו.

10 תגובות

  • לי עברון-ועקנין

    ספטמבר 5, 2015 ב8:56 am הגב

    יפה מאוד! המסתורין, השירים הקצרים בפני עצמם וגם המשמעות המצטברת (הרמז שהשיר האחרון רומז לגבי קודמיו..)

  • איציק שחר

    ספטמבר 5, 2015 ב12:05 pm הגב

    מקסים! אמנם החמישה לא שווים ברמתם, בחלקם בולט המאמץ להתכנס לתבנית 757, אבל השני מפליא בסינסתיזה והרביעי הגיגי וזני להפליא.
    חגיגה לחובבי הז׳אנר:-)
    אפשר לשחק עם הקומפוזיציה בין השירים לבנות גראף שונה כל פעם לדראמה, למשל יללת הזאב יכולה להיות רמז מנבא כשהיא בהתחלה או סגירה מהדהדת נהי בסיום.
    לסיכום עבודה נפלאה של אחו. ישר כח גדול 😉

  • זיוה גל

    ספטמבר 5, 2015 ב5:10 pm הגב

    אוהבת את הציוריות היפה
    ואת המשמעות החדה
    שהמשורר אינו חושש להביט בה במעופה והיא להב סכין
    וכך גם מעצב אותה בשיר ומעביר לקורא, ובא השיר האחרון
    ומבטל את מה ששמעתי או מה שראיתי כקוראת, להרהור מחודש
    יופי!

  • טובי

    ספטמבר 10, 2015 ב11:15 pm הגב

    כל הייקו עומד בפני עצמו כיחידה שלמה. עם זאת, מסננת, הרצל נותן תחושה של תנועה ממקום. נפשי אולי אל מקום פיזי.
    הקבלה אולי למעבר מראיית פני המוות כ"שכל החיים לפניו ומאחוריו," ועד בואו הפיסי לגוף הנכחד.
    מבנה שירי נוקשה, אולי נוקשה מידי. למורכבות שכזו. אבל שומרת זכות לקריאה אחרת בקריאה אחרת בזמן.

  • טובי

    ספטמבר 11, 2015 ב11:12 pm הגב

    ניסיון שני, הפעם עם משקפיים ובלי נייד הבורר לי מילות מחדל כרצונו (ר' לעיל – הרצל…?).
    שוב, בתקווה שיותר קוהרנטי:

    כל הייקו עומד בפני עצמו כיחידה שלמה. עם זאת, בקריאה שוטפת, הרצף נותן תחושה של תנועה ממקום נפשי למקום פיסי ולהיפך. אולם, כאמור בהייקו האחרון
    סֵדֶר הַדְּבָרִים
    כְּפִי שֶׁהוּא, אֵינוֹ נִרְאֶה
    לַמְרוֹת שֶׁנִּדְמֶה

    אמירה זו האחרונה,היא טרגית משהו בשל היעדר השליטה שהיא מבטאת. עם זאת, היא גם נותנת לדובר מרחב כדי לתת מפורשות לאותו דבר בדיוק, קרי, ל"סדר הדברים" החומק מעין והמציאות בו.(כי לכאורה, איך אפשר לדעת משהו בכלל אם הדבר "אינו נראה"?)
    הבחירה במבנה שירי כה נוקשה של הייקו לנושא "גדול" שכזה ומורכב מאתגרת.
    ואולי זהו הדבר שמאפשר לשיר את ההדף שיש בו.
    כי האינטנסיביות המבנית היא זו שתומכת לתחושתי בהבנה, שהמוות אורב.

    אבל זו קריאה סובייקטיבית.
    בקצרה, פשוט נהנתי מהקריאה.

השאר תגובה