* / אבינעם מן

וּבְסוֹף הַדֶּרֶךְ כֹּה יַסְפִּידוּנוּ,
הִגִּיעַ קֵץ לְדֶרֶךְ כָּל בָּשָׂר,
בָּאֲדָמָה הוּנְחוּ כָּל שִגְיוֹנֵינוּ,
אֶתְמוֹל נֻתַּק מִן הַמָּחָר.

כְּמוֹ עַרְפִּלִּים בְּטֶרֶם בֹּקֶר
נָמוֹגוּ צִפִּיוֹת אַכְזָב.
חוֹזְרִים אֲנַחְנוּ אֶל הָאֹפֶל,
הָאִם כָּל זֹאת הָיָה לָשָוְא?

לַשָּוא נָדַדְנוּ כָּל חַיֵּינוּ
בֵּין גֵּאוּת וְהַשְפָּלוֹת,
לַשָוְא בִּלִּינוּ כָּל יָמֵינוּ
בִּתְהִיּוֹת וּתְעִיּוֹת.

בָּעֲמָקִים שוֹהוֹת רַגְלֵינוּ, אַךְ אָנוּ
נוֹשְׂאִים עֵינַיִם לַפְּסָגוֹת.

לפני לא מעט שנים הייתי מרצה אורח באוניברסיטת לה-אקילה באיטליה, העיר שמאז נחרבה כמעט כליל ברעידת אדמה עזה. בין הספרים שלקחתי אתי היה תרגומה של עדה ברודסקי לאלגיות דואינו וסונטות אורפאוס של רילקה, ספר שהשפיע עלי מאוד. כתבתי אז כמה שירים, לרבות כמה סונטות. לפני כמה חודשים נטלתי את אחת הסונטות ההן וחיברתי לה מעין המשך, וכך נוצר רצף של חמש סונטות, שאחת מהן, שנבחרה על ידי העורכות, מופיעה כאן.

אבינעם מן

10 תגובות

רונית בכר שחר

אוקטובר 27, 2015 ב12:35 pm הגב

השיר נוגע בייאוש ובתקווה בו זמנית נראה לי שרובו בייאוש והסיום הופך אותו לתקווה אך התקווה היא גם שתולה עמוק . משחק יפה בין שני הניגודים הללו אוהבת את הקצב של השיר ואת יופיו.

דוד אדלר

אוקטובר 27, 2015 ב1:00 pm הגב

שיר אלגי קלאסי, הזורם לו יפה וללא צרימות ומשקף מה שחשים רבים, אני מקווה, רק לעיתים.

ענבל אשל כהנסקי

אוקטובר 27, 2015 ב1:06 pm הגב

השיר היפה של אבינעם היקר מביא אותי להתבוננות פנימית והזדהות עמוקה, ללא קשר לגיל.