חיכיתי לבוקר / שירה סתיו

  •  
  •  
  •  
  •  

 
חִכִּיתִי לַבֹּקֶר.
בַּסָּלוֹן הֶחָשׁוּךְ רַחַשׁ חַשְׁמַלִּי עָמוּם
אֲלֻמַּת פָּנַס הָרְחוֹב פּוֹלֶשֶׁת מִבַּעַד לַתְּרִיס
חוֹצָה אֶת מִרְצְפוֹת הַדִּירָה הָעוֹמֶדֶת לְהִנָּטֵשׁ.
חִכִּיתִי לַבֹּקֶר. אִבַּדְתִּי תְּחוּשָׁה, כְּבָר לֹא יָדַעְתִּי
כַּמָּה זְמַן עָבַר עָלַי בְּהַמְתָּנָה. חִבַּקְתִּי כָּרִית,
הָפַכְתִּי עַצְמִי לְכָאן וּלְשָׁם, נִסִּיתִי
תַּרְגִּילֵי נְשִׁימוֹת עַל הַסַּפָּה הַטּוֹבְעָנִית
הַשְּׁקוּעָה בְּמֶרְכָּזָהּ.
כָּל הַקּוֹלוֹת שָׁכְכוּ. נוֹתַרְתִּי אַחֲרוֹנָה.
שָׁכַבְתִּי לְצִדִּי וְחִכִּיתִי לְאוֹר רִאשׁוֹן.
חִכִּיתִי לַבֹּקֶר שֶׁיָּקוּם
וְהַלַּיְלָה הֶעֱמִיק.

3 thoughts on “חיכיתי לבוקר / שירה סתיו

  1. מוטי

    הלילה שהעמיק והדירה שעומדת להינטש (ככל הנראה בבוקר) הופכים את זה לשיר אווירה, שיר רגש,שאפשר לקחת אותו כמובן לכל מיני כיוונים פרשניים. אז לא רק ליל שימורים כזה או אחר, מניפסט לכל אלו שיש להם אינסומניה כזאת או אחרת, אלא משהו מעבר לזה.

    לאורך מרבית השיר הדוברת היא פאסיבית והדברים המתרחשים הם הפעילים ופועלים. גם תרגילי הנשימות אינם משהו פעיל אלא מתוארים כמו ניסיון, כלומר משהו שלא עלה יפה. לפעמים האדם נותר נטוש על הררי הלבב של עצמו ומחכה אכן לאור ראשון, מחכה לצד עצמו ויחד עם עצמו, כי אין עוד איש מלבדו.

    לכן הלילה מעמיק, אולי הייאוש מעמיק אף יותר. אבל גם זה יעבור. הכל עובר,אל דאגה.מה שלא מחסל אותנו,מכשל אותנו, כמו שאמר כבר היטב מי שאמר.:)

    יש כאן מוטיב יפה של אור, שהדוברת משחקת עימו. בלילה האור הוא "פולש", כלומר אינו רצוי כי הוא מפריע לשינה, אבל האור הוא גם סמל למשהו שיכול "להושיע" את הדוברת מחוסר הנחת הזה, הוא סמל לחיים המתעוררים מדי יום ומעניקים לאדם איזשהו עניין לענות בו, אם כי לפעמים, לא פחות מזה,גם להתענות בו.

    אם לא היה מתענה,הרי שהיה ישן היטב בלילה,לא כך?:)

    החזרות בשיר והפעלים הרבים במצב שהוא ממש לא נראה פעיל מאוד,ממחישים היטב את האינטנסיביות הרגשית ואת חוסר האונים של הדוברת.

    שיר יפה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *