קוד כחול / חנה קב־רוט

  •  
  •  
  •  
  •  

(הקריאה "קוד כחול" מושׁמעת ברמקול בכל מחלקות בית החולים כדי להזעיק רופאים למקרה חירום)

עֶרֶב נוֹסָף בִּפְנִימִית ה חֶדֶר מִסְפָּר שֵׁשׁ
מְעִיפָה מַבָּט אַחֲרוֹן:
בְּחֶדֶר אַרְבַּע נָשִׁים זְקֵנוֹת
בָּהֶן אִמִּי בַּת הַתִּשְׁעִים וְאַרְבַּע
כֻּלָּן יְשֵׁנוֹת
כַּמָּה הֵן דּוֹמוֹת
כַּאֲשֶׁר פִּיּוֹתֵיהֶן חַסְרֵי הַשִּׁנַּיִם פְּעוּרִים
לִרְוָחָה כְּמַקּוֹרִים שֶׁל גּוֹזָלִים רְעֵבִים
בַּחֶדֶר נִשְׁמָע רַק חִרְחוּר נְשִׁימָתָן הַכְּבֵדָה
לְפֶתַע
נֵעוֹר לְחַיִּים הָרַמְקוֹל:
קוֹד כָּחֹל
קוֹד כָּחֹל
לַחֲדַר הַמִּיּוּן
יֶלֶד.

ניקוד: יאיר בן־חור

9 thoughts on “קוד כחול / חנה קב־רוט

  1. אלישבע

    חנה'לה יקאה! קראתי את השיר כבר פעם, כמה פעמים. גם הפעם הוא מפעים אותי. התיאור של החדר, של הגומה, של דעת הלילה בהית חולים, כל כך חי וכל כך מוכר לי והוא, התיאור שלך, במעט מילים מעביר אותו במלואו ואז השורה האחרונה.
    ועכשיו, בימים אלו הוא מקבל עוד מימד אותנטי, כאילו חדש.

  2. אריק

    החיים והמוות בידי קוד כחול, לא?!
    מרתקת האנלוגיה בין גוזל פעור המקור לבין ילד. הזקנה בחדר הילד במיון. דימוי הופכי לגמרי בתוך ההקשר. סוף החיים גם וגם או סוף מול תחילת החיים..
    שיר לא קל, מכיל רפרורים לתמונות ישראליות אייקוניות כמעט, כמו הזקנה במסדרון, הזנחת הקשישים, תמונת הגוזל פעור המקור.
    שמח שהקורונה לא כבשה את השיר הזה 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *