ארכיון חודשי: פברואר 2016

אורח / אורנה ריבלין

אורח / אורנה ריבלין

בִּלְתִּי קָרוּא
לָרְחוֹב נִכְנַס,
אֶת סַף הַבַּיִת בְִּנַעֲלָיו דָּרַךְ.
פַּעֲמוֹן הַדֶּלֶת נִקֵּר
בְּמַקּוֹרוֹ דָּפַק וּבֵין דְּפִיקָה לִדְפִיקָה,
אֶת הַתְּמוּנָה סָדַק.

אוֹרֵחַ בִּלְתִּי קָרוּא
לַבַּיִת נִכְנַס.
עַל הַיָּדִית אֶת הַמִּקְטֹרֶן תָּלָה, אֶת כְּנָפָיו,
עַל וַו הַתְּמוּנָה אֶת כּוֹבָעוֹ.
לַפְּרוֹזְדּוֹר נִכְנַס.
בְּשַׁרְבִיטוֹ אֶת הַדְּלָתוֹת פָּתַח
וּבֵרֵךְ לְשָׁלוֹם אֶת יוֹשְׁבֵי חֲדָרָיו.

אַחַר כָּךְ
הִתְדַּפֵּק עַל כְּתֵפִי.
קְרַע־קְרַע, קָרָא
וּבֵין קְרִיאָה לִקְרִיעָה,
בֵּרֵךְ לְשָׁלוֹם גַּם אוֹתִי.
הוּא הָעוֹרֵב,
הוּא מַר מָוֶת,
דַּיַּר קֶבַע בַּאֲפַרְכֶּסֶת אָזְנִי.

ניקוד: יאיר בן־חור

אישה לא בורחת מבשורה, אלא ממתינה לה בביתה. מנגד העורב, הלא הוא מר מוות, אינו מחכה שיפתחו לו את הדלת, ופותח אותה בשרביטו. הקורא נחשף לתהליך לא טבעי ומפלצתי, שבסופו הבשורה המרה מהדהדת באוזניים. השיר לקוח מתוך מחזור שירים בכתובים.

* / נועה לקס

* / נועה לקס

הַכַּלְבָּה
מְיַלֶּלֶת כְּמוֹ קוּמְקוּם יָשָׁן
שֶׁעוֹמֵד עַל הַגָּז,
בְּבֵיתִי הַגַּז נִדְלָק
רַק אִם מְסוֹבְבִים נָכוֹן וְחָזָק.

הָיִיתִי רוֹצָה לְחַבֵּק בֵּין יָדַי
תַּבְשִׁיל מֵזִין וְחַם,
בִּמְקוֹם זֶה אֲנִי מְחַבֶּקֶת
זָנָב בֵּין רַגְלַיִם.

ניקוד: יאיר בן־חור

לפעמים מעריכים אהבה רק לאחר שזו מסתיימת, כולל אהבה מהסוג הכלבי. כלבתה של הדוברת מייללת "כמו קומקום ישן", הכיריים ישנים ודפוקים ואינם מפיקים תבשיל חם. ללא ספק, כמיהה לזוגיות מנחמת.

מכתוב / יפעת גדות

מכתוב / יפעת גדות

מִי הוּא שֶׁדָּאַג לִטְווֹת חוּטֵי נְשָׁמָה
בַּאֲרִיג חַיַּי הַפָּרוּם
וְהֵבִיא לִי מִמֶּרְחָק
שֶׁל שָׁנִים
אֶת הָאִישׁ
הַנֶּעְדָּר בַּקָּהָל
שֶׁסֻּתַּת בְּיָד יוֹדַעַת
עַל אֶבֶן לִבִּי?

ניקוד: יאיר בן־חור

* / לאה צבי (דובז'ינסקי)

* / לאה צבי (דובז'ינסקי)

בִּזְנוּתֵךְ,
תַּחַת אוֹר נוּרָה חִוֵּר,
פּוֹתַחַת רוֹכְסָן, חוֹלֶצֶת,
מַפְשִׁילָה, נַפְשֵׁךְ הָעֲיֵפָה,
יֵשׁ וְתַגִּישִׁי חִנָּם אֵין כָּסֶף
זוֹנָה שֶׁל שִׁירִים,
שׁוֹבֶרֶת שׁוּרוֹת,
גּוֹמֶרֶת עַל שֻׁלְחָן
בְּגוּף דּוֹאֵב,
רוֹכֶסֶת רוֹכְסָן,
שׁוֹמֶטֶת גּוּפֵךְ, נִשְׁמֶטֶת נַפְשֵׁךְ,
מִסְתַּגֶּפֶת מֵחָדָשׁ
אֶל תּוֹךְ עַצְמֵךְ.

הקבלת מעשה היצירה וחשיפתה לקהל, למעשה זנותי שסופו "הסתגפות מחדש" בתוך גבולות ה"אני". הזונה, בניגוד למשוררת, מקבלת תשלום על שירותיה, אך שתיהן חוות אותן תחושות של עליבות וריקנות.

אמי ואבי / אשר גל

אמי ואבי (מין ביוגרפיה) / אשר גל

אִמִּי וְאָבִי לֹא יָצְרוּ אוֹתִי
בְּאִבְחָה חַדָּה שֶׁל חִבָּה.
בְּיוֹם הָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְאָרֵךְ
עַל פְּנֵי שֶׁבַע שְׁנוֹת מַכֹּלֶת
הָיוּ לָהֶם הַרְבֵּה רִגְעֵי
לֶחֶם לָבָן
נַקְנִיק
מְלָפְפוֹן חָמוּץ
וְאַהֲבָה
שֶׁנִּבְצְעָה לִפְרוּסוֹת דַּקּוֹת
שֶׁל פַּרְנָסָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירו של אשר גל מתאר את "החיים" כמות שהם, בלי כחל ושרק. החיים קשים, הפרנסה קשה ולא ניתן להמתיק את הקושי המהותי הזה, לא באמצעות אהבה ואף לא בשעה שנולד תינוק.

2 / טלי לטוביצקי

2 / טלי לטוביצקי

אֲנָשִׁים נוֹתְנִים אֶת עוֹרָם
כְּדָבָר שֶׁבַּשִּׁגְרָה.
נַעֲרָה בַּמָּכוֹן נוֹסַעַת אַחֲרֵי
הָעֲבוֹדָה בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר
לִלְמֹד בַּאֲרִיאֵל.
טְבִיעוֹת הָאֶצְבַּע בְּעוֹרָהּ כְּאֵד
עַל הַחַלּוֹן
שָׁם תִּלְמַד עַל נִיטְשֶׁה וְעַל הֵגֶל
אוֹ אוּלַי עַל מוֹלֵקוּלוֹת וְשַׁרְשְׁרָאוֹת חֶלְבּוֹן.
גּוּפָהּ מְצֻלָּק וְרָכוּס
מְנֻמָּס לְמַרְאֶה
אוּלַי תִּלְמַד רְאִיַּת חֶשְׁבּוֹן.

ניקוד: יאיר בן־חור

מתוך חומר האדם – מחזור שירים

השיר מתווה עמדה פמיניסטית ופוליטית בהישמרו מפלקטיות העור, עורה של הנערה שידיים זרות מיששו בה, נגוע. "משומש". כך גם נסיעתה באוטובוס, לאחר משמרת במכון הליווי, למחוזות שמחוץ לגבול הקו הירוק. האפיון המטושטש במתכוון, מתגבש לכדי אמירה צלולה וחזקה.

בספרייה / רונה ברנס

בספרייה / רונה ברנס

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אִישׁ
הַמְּשַׁקֵּעַ כָּך בְּסֵפֶר
עָד שֶׁרְאִיתִיהוּ מְשַׁקֵּעַ רֹאשׁוֹ
בַּסֵּפֶר. וְהָיָה זֶה הַסֶּפֵר הַכָּבֵד
מִכָּל חֲלוֹמוֹתַי, וְהוּא הָיָה כָּבֵד מִנִּי שְׁלוֹשִׁים
גְּלִילֵי נְיָרוֹת מְסֻלָּלִים בְּעֲרֵמוֹת שֶׁל דְּבֵקוּת אֲדִירָה.
כָּל הַשָּׁנִים שֶׁיָּבוֹאוּ.
כָּל הַשָּׁנִים שֶׁיֶּשְׁנָן.
כַּמָּה יָדַעְתִּי כָּל הַשָּׁנִים עַל סְפָרִים,
מַדְפֶיהֵם, וְרֵיחָם הַפּוֹרֵחַ
וְלֹא רָאִיתִי דָּבָר
עַד שֶׁרְאִיתִיהוּ בְּסִפְרוֹ
בְּרֹאשׁוֹ הַכָּמֵהַ
בְּכָל מִשְׁקָלוֹ הַשּׁוֹקֵעַ.

השיר מושתת על תמונה אחת בהעבירו רעיונות של דבקות והתמסרות, אהבה אמיתית לדבר.

סוסי לילה / גבריאלה אביגור־רותם

סוסי לילה / גבריאלה אביגור־רותם

סוּסֵי הַלַּיְלָה הַשְּׁחֹרִים
קוֹרְעִים רְתָמוֹת שֶׁל רוּחַ.
כְּחֻלֵּי פְּרָסוֹת
הֵם שׁוֹעֲטִים
לְכָל אָרְכּוֹ שֶׁל חֲלוֹמִי.
הַבֵּט: כַּמָּה נוֹשְׁבוֹת הָרְעָמוֹת
זְכוּכִית פִּרְאִית
לִמְלֹא עָרְפָּם הַיְרַקְרַק – – –

חֲלוֹם, חֲלוֹם:
קוּרִים שֶׁל אֵשׁ מִשְׁתַּלְהֲבִים
בְּגִבְעוֹלֵי הַדָּם –

חַבֵּק אוֹתִי אֵלֶיךָ עַד שֶׁאִשָּׁקֵט
כָּעֵת
בְּמֵי הַלַּיְלָה צָף בְּשֶׁקֶט
סְיָח אֶחָד קָטָן,
אֲשֶׁר נִסְחַף בַּסְּעָרָה
וָמֵת.

ניקוד: יאיר בן־חור

גבריאלה אביגור־רותם היא סופרת ומשוררת ישראלית. ספריה זכו לאהבת הקהל והביקורת. על כתיבתה טבע פרופ' עדי שמיר את המטאפורה: "..היא בגדר גבריאל גארסייה מרקס שנימול והובא בבריתה של העברית" . פרופ' יגאל שוורץ השווה את איכות כתיבתה לזו של ויליאם פוקנר. חתן פרס ישראל לספרות, הסופר יצחק אוורבוך-אורפז שיבח את כתיבתה של אביגור-רותם כ"בעלי עוצמה עצומה של הקול הקולקטיבי הישראלי, שנשמע בעבר הקרוב בכִשרון שכזה רק אצל ס. יזהר".
ספרי הפרוזה המוכרים שלה הם "מוצרט לא היה יהודי", "חמסין וציפורים משוגעות", "אדום עתיק" ו"כל סיפור הוא חתול פתאום".רבים מן הקוראים הצעירים אינם יודעים כי בראשית דרכה כתבה שני ספרי שירה יפים ומזוקקים. השיר שבחרנו לפרסם לקוח מספרה הראשון "דולצינאה" (דביר, 1980 ; השני "חומות וקיסרים" ראה אור בהוצאת כתר,1990). מצאנו בשיר זה שילוב מהפנט בין פראיות נטולת רסן לבין משאלה לקבל חיבוק מגונן עד יעבור זעם.