הצל והזמן, פתיחה / גלית סליקטר

הצל והזמן, פתיחה / גלית סליקטר

איילות, נאפולי 2016
איילות, נאפולי 2016
צילום:גלית סליקטר

אִמָּא נִקְרְעָה מֵהַצֵּל שֶׁלָּהּ.
גַּם הַצֵּל שֶׁלָּהּ נִקְרַע מִמֶּנָּה.
 
אִמָּא וְהַצֵּל הֵבִינוּ זֶה אֶת זֶה.
כְּשֶׁאִמָּא הִתְחַבְּאָה, הוּא לֹא הִסְגִּיר
הֵיכָן הִיא בּוֹכָה.
אִמָּא, בִּתְמוּרָה, לֹא כָּפְתָה עַל הַצֵּל
לִהְיוֹת הַצֵּל שֶׁלָּהּ.
הוּא הָיָה הַצֵּל שֶׁל אַף אֶחָד,
הוּא צָר צוּרוֹת מֵעַצְמוֹ, הִתְפַּשֵּׁט
אוֹ כָּבָה
לִבּוֹ כּוֹכָב.
 
יוֹם אֶחָד אִמָּא נִשְׁאֲרָה לְבַד,
אָז הִיא בָּצְעָה מִשְּׁאֵרִיּוֹת הָאַהֲבָה
אַרְבָּעָה יְלָדִים.
 
כָּזֹאת אִמָּא מוּזָרָה בְּלִי צֵל!
אִמָּא שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת מִנַּיִן נוֹפֵל הָאוֹר,
אִמָּא שֶׁלֹּא יוֹדַעַת לְהַצְמִיד יָדַיִם
בְּצִדֵּי הַגּוּף,
לְהַעֲמִיד פְּנֵי שְׁעוֹן שֶׁמֶשׁ.
 
אִמָּא בְּלִי זְמַן.
אִמָּא שֶׁמִּתְבַּזְבֶּזֶת בְּלִי צֵל
אִמָּא שֶׁלֹּא יוֹדַעַת לַחֲזֹר
עַל שְׁמוֹתֵינוּ:
צֵל אֶחָד
צֵל שֵׁנִי
צֵל שְׁלִישִׁי
צֵל רְבִיעִי
 
הוֹ, צְלָלִים מְתוּקִים שֶׁלִּי,
לְכוּ לִישֹׁן –
 
אֲבָל אִמָּא, הוּא בֶּאֱמֶת יַגִּיעַ, הַמָּחָר?
הַמָּחָר יַגִּיעַ. גַּם אִם לֹא יִרְצֶה, יַגִּיעַ.
וְאַתְּ, אִמָּא, תָּבוֹאִי?
אֲנִי? הַמָּחָר וְגַם הַמָּחֳרָתַיִם בִּרְשׁוּתִי!
אָז לָמָּה אַתְּ לֹא בַּזְּמַן, אִמָּא?
אֲנִי בַּזְּמַן מָתַי שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לִי.
וְלָמָּה הַצֵּל שֶׁלָּנוּ כָּל כָּךְ גָּדוֹל
כְּשֶׁאַתְּ נֶעֱלֶמֶת?
אִם לֹא תֵּלְכוּ לִישֹׁן, הַצֵּל שֶׁלִּי
יִטְרֹף אֶתְכֶם!
אִמָּא!
הַס…
הַקְשִׁיבוּ לַצְּלָלִים…
אֵיךְ הֵם לוֹחֲשִׁים כְּשֶׁהֵם
מְחַפְּשִׂים בְּנֵי אָדָם…
אֵיךְ הֵם מְחַפְּשִׂים אוֹתָם
כְּדֵי לֶאֱהֹב.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירה של גלית סליקטר עוסק בחסר: לא רק לאימא המוזרה חסר צל, גם לילדים חסרות תשובות והם משוטטים בעולם חסרי מנוחה ומחפשים אהבה שלמה (שעה שהאם מסוגלת להעניק רק "שאריות").

31 תגובות “הצל והזמן, פתיחה / גלית סליקטר

  1. רחל בכר

    הוקסמתי מהשיר ולבי נחמץ.
    קראתי שוב ושוב את השיר,ניסיתי לרדת לעומקו, אולי האם היא הצל בעיני עצמה.. זו שמהלכת בחשכה ואבדה את זהותה ואולי אלה ילדיה שאינם זוכים לדמות האם ואפילו לא לצל צילה.
    ולמרות הכל היא משכילה, זו שאינה יודעת לחבק ובוצעת לה ארבעה ילדים שיזינו אותה אהבה אולי יאירו לה את שארית חייה, ואף ישאירו זכר לקיומה הנתון בספק..

  2. אלון

    גלית יקרה ,
    כשדנטה מגיע לתופת, בתחילת הקןמדיה האלוהית, מזהים אותו המתים כאדם חי משום שגופו מטיל צל בשעה שהן רוחות הרפאים אינן מטילות צל. עלה בדעתי הדבר הזה כשקראתי את שירך היפה.

  3. מוטי

    מה שהשיר הזה מתאר בעמקות רבה ובעוצמה מאוד גדולה ניתן לתיאור בשפה הפסיכולוגית כסגנון התקשרות לא מאורגן.זהו שיר על מערכות יחסים ויש כמובן כמה כאלו כאן.מערכת יחסים בין האם לעולמה הפנימי(להלן,האם וצד שלם בתוכה שהיא מתעלמת מקיומו ועל כן משליכה אותו על האחרים ועל העולם)והילדים,שנחשפים לעולם שאיבד כל חוקיות עבורם ואין בן הביטחון שכל כך דרוש לכל ילד השואף לוודאות ובהירות במערכת היחסים החשובה ביותר עבורו,זאת עם האם או עם האב.

    מצבה של האם הוא טראומתי והוא מודגש בתיאור של אובדן היכולת לחיות בזמן,של אובדן הנרטיב הפנימי,של חוסר יכולת לחוות את העולם ואת עצמה.הוא מרומז גם בסאב טקסט המכוון אותנו הקוראים לסיפור האגדה האפל,כיפה אדומה,שבה האם שולחת את ילדתה אל היער האפל להתמודד לבדה עם הסכנות האורבות שם ללא כל הכוונה.בעוד בסיפור כיפה אדומה,אנו יודעים שהסוף הוא כמו שאומרים-טוב,זאת לא התחושה שהקורא מקבל כאן.יש גם תחושה מסויימת של אופוריה,(מאניה דיפרסיה)של שליטה בלתי מוסברת של האם בזמן,שאינה אלא אשליה,משום שהיא מנותקת לחלוטין מהזמן הפנימי שלה ואינה יכולה אף לשמש כשעון מכוון לילדיה.

    טראומה זאת עוברת לילדים באמצעות פעולתו של הצל המודחק.הצל המדוחק הוא הזאב,שרעבונו לאהבה וריחוקו מהאהבה, גורם לו לפעול לחלוטין בניגוד אליה.רגישותם הטבעית של הילדים רואה וחשה בפעולתו של הצל הזה,בהשפעתו הפנימית ההרסנית על האם,בשל סירובה להתייחס אליו ולקבל אותו שוב אל חיקה כחלק מעצמה(ובכך בעצם להתמיר אותו לאהבה) ובהשפעתו הקשה על העדים לתהליך הזה,דהיינו הילדים.

    אני ממש יכול לראות את הזאב הזה עומד לו על גבעה בקצה היער ומילל את יללותיו חסרות התוחלת.כך ממש מסתיים השיר,לא נראה אופטימי בכלל,אבל לכו תדעו,השעה באפילה ביותר היא תמיד לפנות השחר,כשהשמש זורחת,האמת מכסה בהדרגה את הכל.מי יודע?

  4. לאה צבי (דובז'ינסקי)

    אני קראתי מספר פעמים ובכל פעם הרגשתי משהו נוסף וראיה אחרת, שיר מאוד חזק ורגיש , לא למדו אותנו להיות אימא והתפקיד נושא בתוכו מגוון של רגשות מכל הסוגים ,שיר נפלא בעיני.

  5. חגית מנדרובסקי

    ואוו איזה שיר. לא חושבת שזו דווקא צריכה להיות אם ניצולת שואה מאירופה אלא בכלל אם שחוותה טראומה ומעבירה זאת לילדיה. לצערנו יש הרבה אמהות כאלה. והרבה ילדים שגדלים כצללים.

    אהבתי את השיר הזה מאוד מאוד מאוד. נגע לי בעצבים החשופים ובקצוות הלב וגם בנקודה עמוק עמוק בתוך הלב והנשמה.

    תודה רבה על השיר הזה. משתפת בפייסבוק…

  6. תמרה אור סלילת

    וואו, שיר כל כך מעניין מזמן לא קראתי. אני ראיתי שם אם ניצולת שואה המעבירה לילדיה, דור שני לשואה, את הזיכרונות והטראומה גם ללא מילים… אינני יודעת אם לזה התכוונה המשוררת, כְּשֶׁאִמָּא הִתְחַבְּאָה, הוּא לֹא הִסְגִּיר
    הֵיכָן הִיא בּוֹכָה. השורה הזאת במיוחד העיפה אותי אסוציאטיבית לבור מחבוא מהנאצים. יחד עם זאת, יש עוד המון צללים וכאבים ביחסי הורים וילדים שלא ניתן להם ביטוי, גם אם לא חוו טראומות איומות.
    שיר נפלא.

  7. רחל אשד

    כאילו שתארת את אמי ז"ל, ניצולת השואה, עם שאריות האהבה שהיו לה לתת לנו, ילדיה. תודה. דימויים מופלאים. בכיתי, וזה לא קורה לי כמעט.

  8. דבורה ברק

    שיר מרגש ונפלא!!! לא יכולתי שלא לראות את ריקוד הצללים, הקטנים והגדולים.את החיבוק האוהב והכואב וכן גם המכאיב.

  9. א..

    "אִמָּא בָּצְעָה מִשְּׁאֵרִיּוֹת הָאַהֲבָה אַרְבָּעָה יְלָדִים…."

    "אִמָּא מוּזָרָה בְּלִי צֵל…"

    שורות שנוגעות בכאב, כאב שדומע במפגש עם השיר של דלית.

  10. שקד שמחון

    שיר נפלא החושף מערכת יחסים מורכבת בין האם לילדיה. הזמן וסדר היום הם אלמנטים משמעותיים בגידול ילדים
    והיעדרותם מעידה על פגם שהשלכותיו רבות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *