שרוכים / לאה צבי (דובז'ינסקי)

גַּם הַיּוֹם
שׂוֹרֶכֶת הִיא שְׂרוֹכִים
בְּקֶשֶׁר מְסֻרְבָּל,
כְּשֵׁם שֶׁלָּמְדָה מֵהוֹרֶיהָ
בִּהְיוֹתָהּ רַכָּה,
בְּדַרְכָּהּ הַגַּמְלוֹנִית
קָצְרוּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
לִתְפֹּס קִצּוּרֵי דֶּרֶךְ,
לוּלָאָה וְעוֹד לוּלָאָה
דּוֹמִים לְחֶבֶל תְּלִיָּה,
בְּלִבָּהּ יָדְעָה
קְשָׁרִים נִפְרָמִים גַּם אִם
מְהֻדָּקִים בְּחָזְקָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

הקושי לשרוך שרוכים בתקופת הילדות הופך את הלולאה התמימה לחבל תלייה ומיתרגם לקושי לשמור על קשרים לעת בגרות.

38 תגובות “שרוכים / לאה צבי (דובז'ינסקי)

  1. מוטי

    יש בעיה בזמנים מסוימים לפרסם תגובות ולעיתים אולי תגובות לא נקלטות בכלל.ניסיתי פעם שנייה כבר לפרסם תגובה שנכתבה לפני יומיים ללא הצלחה.אז אומר שהשיר יפה וחכם בעיני ואולי בהמשך עורכי האתר יצליחו לפרסם גם את התגובה היותר מפורטת מלפני יומיים.תודה.

  2. מוטי

    אדם קם בבוקר, מתארגן, מתלבש, נועל את נעליו. הוא עושה את כל הפעולות הללו באופן אוטומטי לחלוטין ובזמן שהוא עושה את הפעולות הללו, כל מיני חלקים שונים ומשונים במוחו פועלים. את כל הפעולות האוטומטיות עושה המוח הקטן, כל זאת בזמן שהמוח הגדול, הקורטקס עשוי(או עלול, תלוי איך מתייחסים לעניין) להיות בסוג של טראנס. במצב כזה, האדם נודד במחשבותיו באופן לא מודע מדבר לדבר, אם כי לפתע משהו אחד עשוי להפוך ולהיות יותר דומיננטי, יכול בפתאומיות לתפוס את כל המסך, להפוך לסרט העיקרי.

    בכל רגע נתון בזמן, האדם הוא ישות שחיה בכמה עולמות ובכמה זמנים בו זמנית. אין לאדם כל שליטה על כך,זה מובנה בתוך המוח,כחלק מהמבנה של המוח. אדם לא קם בבוקר, הוא קם מתוך שינה וחלום לתוך שינה אחרת וחלום אחר. הוא מתחיל לבצע כל מיני פעולות אוטומטיות ורגשות מתעוררים בו. יש לכך סיבה. כל אירוע שהוא בחיינו יכול להפוך ולהיות טריגר להפעלת רשת של זיכרון כלשהו על נושא שהעסיק את האדם באופן מודע ולא מודע בזמן כלשהו שקדם להעלאת הזיכרון או הרגש.

    המוח הקטן ("המוטורי",הצרבולום) מחובר בהרבה קישורים למערכת הרגשית כמו גם לקורטקס החיצוני. יש שם הסתעפויות על גבי הסתעפויות שונות ומשונות וכל דבר , שולי וקטן ככל שייראה, כל פעולה קטנה, יכולה להפוך להיות נושאת דגל של שינוי או תובנה או התעוררות, כי היא יכולה לעורר פתאום רשתות נסתרות של נוירונים ולהפעיל מחדש את האדם במלואו, כישות חיה ועוצמתית הפתוחה לכל היבטי הקיום ואינה סוגרת עצמה ומצמצמת עצמה להיבט אחד. כישות דינמית פתוחה ולא במשהו מכניסטי- תבניתי -סגור.

    זה מה שקורה וקרה להרבה אנשים שהתעוררו. אחת מהם פתאום חשה ג'וק זוחל על רגלה, אחר התבונן בכוס מים לאחר לילה ללא שינה גדוש בייסורים. דברים קטנים, חסרי חשיבות יוצרים פתאום שטף בלתי ניתן לעצירה של חיים זורמים, סכרים שנפרצים. האדם הוא ישות חשה ועושה ורק לאחר מכן, חושבת!(אבל המחשבות כמובן יכולות לשנות את התחושות ואת העשיה,אם כי זה תהליך יותר איטי,שכלתני, שמצריך אנרגיה רבה ומרחיק את האדם פעמים רבות מהחוויה הרגשית והתחישתית של החיים.הוא לא הגישה הנכונה בכל מצב)

    לכתוב שיר פירושו להתעורר מתוך הטרנס שבו האדם מצוי ולראות בו זמנית את המציאות בכמה מהקשריה הבלתי שכיחים, להכיל "מציאות" שלמה או את חלקה בהבזק. לכן שירה היא סוג של insight ,היא רואה דברים ומראה דברים לאחרים באופן בלתי שגור, מזעזע אבל מענג דיו כדי ליצור סוג של "התמכרות" מועילה.. שירה היא סוג של התבוננות החודרת את מעטה המציאות הזאת של הטראנס אל המציאות הפלאית ,האחרת. לכן קריאת שירה כתרגול, היא רבת עוצמה, הרגל מעצים, ממש כמו ואולי אפילו יותר מהטכניקה הנחקרת הכי הרבה היום במערב,קשיבות.

    בשיר הזה "שריכת השרוכים" בנעל הופכת להיות משל למערכות יחסים ,אבל יש במטאפורה הזאת עולם ומלואו.זה יכול לקרות רק בשיר, שדבר שונה כל כך, לכאורה, ייצג נאמנה דבר אחר וישפוך עליו אור רב. כך זה מתחיל:לשיר יש שני חלקים,האחד מתייחס לאדם הבוגר המבצע פעולה כלשהי ואילו האחר מתייחס לרגשותיו של הילד שלמד לבצע את אותה פעולה ,בפעמים הראשונות ,שבהן הפעולה מתבצעת.

    גַּם הַיּוֹם
    שׂוֹרֶכֶת הִיא שְׂרוֹכִים
    בְּקֶשֶׁר מְסֻרְבָּל,
    כְּשֵׁם שֶׁלָּמְדָה מֵהוֹרֶיהָ
    בִּהְיוֹתָהּ רַכָּה,

    השיר מתחיל בתיאור פעולה שגרתית, אף אחד לא יכול להבין או לדעת במצב הזה לאן מכוון המשורר, אבל כל קורא שירה יודע, שאין כל סיבה לכתוב שיר על שרוכים אלא אם כן לא מדובר בשרוכים ולא מדובר בפעולה של שריכת השרוכים הספציפית הזאת, שהדמות בשיר מבצעת. מדובר על משהו אחר לחלוטין, שמתחילים להבינו בחלק השני של השיר, שמפתיע בשפתו ובתיאור רגשותיה של הדמות הצעירה, הילדה, שהמציאות החלה להטביע בה את חותמה מוקדם מאוד, עוד בהיותה רכה.

    כל דגם של מערכת יחסים שאנו מיישמים בחיינו, במידה ולא מודעים לו ,הוא הדגם שלמדנו מהורינו בשביעון הראשון לחיינו ואף אחריו. תהליך החיברות של הילד, היכולת שלו לקשור קשרים חברתיים, נלמדת בעיקר באמצעות ההורים והדגם שהם מהווים לילד. הורים שיש להם מערכת יחסים טובה בינם לבין עצמם ובינם לבין אחרים ילמדו את הילד כיצד ליצור קשרים חזקים ובריאים, אבל הורים שמערכות היחסים שלהם מעורערות, עלולים להעביר לילד נקודות התייחסות רגשיות ומחשבתיות לא בריאות בנוגע לכל אפשרות עתידית של מערכת יחסים. האדם הוא יצור מכליל וגם הילד לומד להכליל מהר מאוד כל דבר שהוא לומד. ולאחר מכן, בהיעדר כל מידע חדש אחר, גם דבק בו ומאמין בו, אפילו אם אמונה זאת גורמת לו נזק!(יחד עם זאת, לא מדובר בגזירת גורל או במדע מדוייק, דברים יכולים להשתנות ואפילו משתנים או האדם רוצה)

    ההרגלים הללו שוקעים כל כך עמוק בנפש האדם, שהם אכן, הופכים להיות סוג של "חבל תליה" עבור אחדים. בשיר עצמו ניכר עד כמה פעולת שריכת השרוך(להלן "יצירת הקשר") ,מעוררת בילדה, המתוארת כגמלונית, סוג של חרדה, אימה אפילו,מהסתבכות הקשר או הההיפרמות שלו. כל זה אינו אלא השלכה כמובן של הקשרים האחרים שהילדה רואה בחייה ואשר משפיעים על האדם הבוגר לאחר מכן.

    בְּדַרְכָּהּ הַגַּמְלוֹנִית
    קָצְרוּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
    לִתְפֹּס קִצּוּרֵי דֶּרֶךְ,
    לוּלָאָה וְעוֹד לוּלָאָה
    דּוֹמִים לְחֶבֶל תְּלִיָּה,
    בְּלִבָּהּ יָדְעָה
    קְשָׁרִים נִפְרָמִים גַּם אִם
    מְהֻדָּקִים בְּחָזְקָה.

    אצבעותיה של הילדה "הגמלונית" קצרו מלתפוס קיצורי דרך, וקיצור דרך אינם אלא המיומנויות הקטנות, התבלינים שעושים את ההבדל בין מערכת יחסים אחת לאחרת. שרוכים אינם אמורים להיפרם לחלוטין במידה ושורכים אותם כמו שצריך, בשיטות יעילות.(הקשר יכול להיחלש ואפשר לחזק אותו שוב בדרכים אחרות במידה ושני הצדדים רוצים ורואים לנכון!) הם יעמדו את כל הזעזועים, שעלולים לעבור על הנעל הצועדת בדרך מלאת חתחתים אפילו. אבל קורה, שצירוף של כל מיני אירועים בחייו של אדם או זוג, מביאים להיפרמות מוחלטת של הקשר הזה, להיפרמות השרוכים הללו. אם זה לא בקשר זוגי, אז ניתן יהיה לראות זאת בקשרים אחרים בחייו של אדם. האמונה של האדם, שהושתלה בו עוד כילד בנוגע למהות הקשרים, כמשהו שברירי ופריך, האמונה הזאת גורמת לאדם לחפש שוב ושוב את התבניות שאותן הוא כבר מכיר במציאות. נוירונים שיורים ביחד, מתקשרים ביחד והקשר הזה לא כל כך מהר נפרם, אלא אם כן מישהו משקיע מאמץ מודע רב ביצירת קשרים חדשים, שיש להם משמעות ומובן. רק רגש יכול לשנות רגש. מחשבה לבדה אינה יכולה לשנות רגש אם היא לא מעוררת באדם גם רגש אחר, חיובי ורב עוצמה, שיכול לסייע לו בתהליך השינוי. ולכן ידיעה לבדה של הדברים הללו לא יכולה לשנות את ההרגלים הרגשיים ההרסניים שיש לאנשים מסוימים במערכות היחסים שלהם. אפשר לראות זאת בכל מקום.

    הרגלים הרסניים אינם רק הרגלים הגורמים לאדם להיכנס לקשר ולצאת מקשר במהירות מסחחרת, כך שחייו נעדרי יציבות, אלא גם גורמים לאדם להישאר בקשר שלא תורם לו דבר ואפילו גורם לו נזק רב. כל זאת, משום שזה מה שהוא מכיר וזה מה שהוא יודע.

    הפסיכולוגים מורי וארלי שכטמן התחילו פעם הרצאה שלהם בכמה שאלות שנועדו להראות לבני אדם, שיש גם דרכים אחרות לנהל מערכת יחסים, מבלי להכניס את אותה מערכת יחסים לסד מקצר או מאריך. השאלות נגעו בנוגע לאמונות הבסיסיות ביותר של הקהל על מערכת יחסים זוגית , כגון עד כמה הקהל מאמין שיש נישואים שהם "טובים" הודות למרכיבים מסוימים בהם שיש לטפח וכי על הנישואין הללו יש לעבוד כל הזמן ואפילו לעשות פשרות ולוותר.מורי וארלי טוענים, שלמערכות יחסים אין כל בעיות, רק לבני אדם יש בעיות. הם כינו את העניין הזה בשם familiars והכוונה כמובן היא הדברים שמוכרים לאדם, אותן תבניות שעליהן דיברתי, שאינן אלא תבניות של רגש. פסיכולוגים אחרים מכנים את המושג הזה בשמות אחרים, אבל הכוונה דומה. הזכרתי במקרה הזה את ארלי ומורי שכטמן כי אני זוכר מההרצאה שלהם משפט אחד, שלדעתי מתאים גם לשיר.בהתייחסותו לסיבה שמערכות יחסים(זוגיות)נכשלות, הוא אומר את המשפט הבא:מערכות היחסים לא מצליחות כי מי שמנהל אותן הם "בני חמש,הלבושים בבגדי מבוגרים".

    השיר לא בהכרח מדבר על קשרים זוגיים, אם כי קשרים זוגיים הם העניין המרכזי והמהותי ביותר בחייהם של מרבית בני האדם שאינם נזירים וכי זה אולי אחד המרכיבים החשובים ביותר לתחושת החוסן והאושר של האדם לאורך חייו.אנשים מתרגשים ומתחתנים לפעמים מספר פעמים ולו היו חיים לנצח עדיין היו ממשיכים להאמין,שדווקא הנישואין הבאים הם אלו שיחזיקו:)

    אז מדוע קשרים באמת נפרמים?הילדה עונה על זה בשיר, בדרך עקיפה:

    בְּלִבָּהּ יָדְעָה
    קְשָׁרִים נִפְרָמִים גַּם אִם
    מְהֻדָּקִים בְּחָזְקָה.

    נכון, דווקא בשל זה שהם מהודקים בחוזקה הם נפרמים.כל זאת משום שנראה שקשרים אמורים להיות מהודקים בכלל בחוזקה. מי שנצמד לעניין מסוים "בחוזקה" פועל בדרך כלל מפחד והפחד מכתיב את כל פעולותיו. זאת התנהגות של אדם שיש לו ציפיות ויש לו "רצון" לשלוט במציאות, שהיא מטבעה אינה רוצה להישלט. בני אדם אינם רוצים שישלטו בהם וכל דבר ששולטים בו , מבקש להשתחרר,ל צאת לחופשי ולכן כאשר בני אדם כופים על מערכות היחסים שלהם עם הזולת אמונות שמעולם לא בדקו, מערכות היחסים הללו לא מחזיקות מעמד וקורסות.

    אבל האם זה כל כך נורא, שמערכות יחסים אינן שומרות בהכרח על צביונן לאורך כל חיי האדם?האם זה הופך את האדם לבודד, לחסר כל? האם יכול להיות מצב שבו האדם נמצא בכל רגע ומצב בחיים באיזושהי מערכת יחסים משמעותית לו, אבל אך ורק בגלל שהוא מתעקש לראות את עצמו במקום אחר ובמצב אחר, הוא לא שם לב לכך ולא מוקיר תודה על כך?

    בסופו של דבר, מערכת היחסים והקשר העמוק ביותר שיכול להיות לאדם, הוא דבר ראשון עם עצמו. אם האדם מטפח את מערכת היחסים הזאת בינו לבין עצמו, הוא זוכה בחוכמה. כאשר הוא זוכה בחוכמה, הוא לא דואג יותר לקשרים, משום שהקשרים והקישורים בתוך המוח למשל מעידים, שהקשרים "דואגים" לעצמם אפילו גם כאשר אין למעשה קשרים(יש תמיד רווח והרווח הזה מאפשר דברים גדולים!)

    כל דבר יש לתחזק כמובן,(ובמוח למשל יש את תאי הגליה,שזה תפקידם)כי סדר וקשר אינם דברים מובנים מאליהם בעולם כאוטי, אבל מי אמר שתחזוקה נכונה היא מעמסה או סבל?יש ללמוד מהי תחזוקה נכונה, משום שדווקא התחזוקה הלא נכונה,הלא קלה,היא זאת שגורמת למרבית הסבל ולמרבית המסקנות השגויות.אולי אנו צריכים לאמץ דגם חדש של מערכות יחסים לא מערביות,להכיל את הטאו על מערכות היחסים שלנו.:)

    את נקודת ההתבוננות יש לשנות על כל המציאות ואז כל הדברים הם טובים כפי שהם בזמן שהם מתרחשים, בין היתר, גם "היפרמות" של קשרים וכמובן אפילו בדידות.האם בדידות היא באמת עניין מפחיד כל כך?מדוע?מה רע בבדידות?בהתבוננות מבחוץ מפעם לפעם?

    השינוי הוא העיקרון שעל האדם ללמוד על בוריו ולהכיל אותו במלואו.ההיצמדות, כבר לימד אותנו מי שלימד, היא מקור הסבל.

    1. לאה צבי (דובז'ינסקי)

      מוטי יקר, קראתי את תגובתך מספר פעמים, אני רוצה להודות לך על הניתוח המעמיק והמעניין שכתבת , אתה פתחת לי צוהר להבין למה ומדוע נכתב השיר ועל כך אני רוצה להודות לך, תגובתך רגשה אותי והרבה מעבר למובן, תודה רבה, רבה , ממני, לאה

  3. רחל מדר

    לאה יקרה, אהבתי את השימוש בגוף שלישי, זה יוצר דמות אמינה שביא בראשיתה ילדה קטנה וכעת אשה. את יודעת להציג את הקושי ללא וויתור ואף להזכיר חבל תלייה. אני הייתי שמחה אם השיר היה מסתיים אחרי חבל התלייה. זה כל כך חזק. רציתי שיישאר באוויר, תלוי.

  4. רחל מדר

    לאה יקירה, אהבתי את השימוש בגוף שלישי.
    זה מייצר אמינות לדמות שהיא בראשיתה ילדה ואחר כך אשה.
    את מפליאה להגיש את הקושי בדרך ישרה ובאומץ להזכיר חבל תלייה.
    יכול להיות שהייתי מוותרת על השורות שאחרי חבל התלייה, זה כל כך חזק. הייתי רוצה שיישאר באוויר, תלוי ככה.

  5. יעל זילבר כהן

    שיר מפוכח על ההכרה בזמניות ובשבירות של הקשר בין אדם לזולתו. ההכרה לעומת זה בעמידות קיומה של החוויה הילדית עד זקנה ושיבה. מטאפורת הילדה המתאמצת לשוא להדק את קשר השרוכים בנעליה נוגעת ללב ומתחברת היטב למאבק על דרך ההשרדות בחיים שאין בה קיצורי דרך. שירה במיטבה.

  6. אירית שושני

    אוהבת את הסוד והעוקץ החותמים את השיר. "קשרים נפרמים" תרתי משמע – "גם אם מהודקים בחוזקה".
    שיר עמוק ומרתק. כמו תמיד

  7. רון גרא

    שיר מטאפורי נפלא ליחסים.אין ערבות ליחסים.גם אם הקשרים המחברים מהודקים בחוזקה.לולאה אחר לולאה.

  8. שלי ב

    לאה מאד נגע ללבי "בְּלִבָּהּ יָדְעָה
    קְשָׁרִים נִּפְרָמִים גַּם אִם
    מְהֻדָּקִים בְּחָזְקָהּ."
    בשיר נכרת רגישות גבוהה ועל כך תודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *