ארכיון תגית: אשר גל

בְּצֵל הַתְּאֵנָה / אשר גל

בְּצֵל הַתְּאֵנָה / אשר גל

יוֹשֵׁב אָדָם
כְּמִדֵּי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ.
בּוֹצֵעַ פִּרְיוֹ
מוֹדֶה עַל הַשֶּׁפַע .
הַשָּׁמַיִם מַקְדִּירִים
וְהוּא מְצַחְקֵק עִם רַעְיָתוֹ.
קוֹל שִׁקְשׁוּק נֶשֶׁק
הוֹלֵךְ וְנֶאֱסַף בַּגְּבָעוֹת סָבִיב
אַךְ הוּא אֵינוֹ מַטֶּה אָזְנוֹ.
הוּא דּוֹאֵג לִמְזוֹנוֹ
לִשְׁלוֹם יְלָדָיו
מַתָּנוֹת לִנְכָדָיו
אֵינוֹ מַבִּיט לְהֵיכָן
שֶׁמַּזְרִיחָה הַשֶּׁמֶשׁ.
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָאֵל שָׁר עִם הַיְקוּם
יוֹרִים צַלָּפִים בְּאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר.
צוֹלִים בְּשָׂרָהּ עַל גֶּחָלִים
מְכִינִים סֻלָּמוֹת.
מַמְתִּינִים
לְהִתְנַפֵּל עַל הַחוֹמוֹת.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר בריחה מהמציאות: מסביב מתכוננים למלחמה, מכינים כלי נשק ויורים – והאדם יושב בצל תאנתו, מנסה לחיות את שגרת חייו בהתעלמות מהקולות סביב.

אל חוף הים / אשר גל

אל חוף הים / אשר גל

הָיִיתִי נִמְלָט
בְּשַׁבָּת
בָּעִיר הַמְסֻגֶּרֶת.
רַגְלַי נִשְׁטָפוֹת אֲדָווֹת
דָּגִים חֲמַקְמַקִּים
אַצּוֹת.
כּוֹרֵעַ בַּחוֹל
עַל בִּרְכַּי
מִתְפַּלֵּל
לַתְּכֵלֶת.
אוֹחֵז מַיִם
עֶלְיוֹנִים בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי
אוֹצֵר
קֶצֶף גַּל
שׁוֹמֵעַ בְּכַפּוֹת יָדַי
הֶמְיַת אֵל.

ניקוד: יאיר בן־חור

זיכרון ההליכה לים בשבת הופך אצל אשר גל לזיכרון חוויה של קרבה לאל ולפלא הבריאה. בין השורות נרמז מתח בין שמירה הלכתית וחונקת ("בשבת המסוגרת") לבין המגע האותנטי והבלתי אמצעי עם האלוהות כפי שהוא מתגלה בטבע שבשולי העיר.

אפוקליפסות קטנות / אשר גל

אפוקליפסות קטנות / אשר גל

עִם רֶדֶת עֶרֶב
יִתְאָרְכוּ הַשָּׁעוֹת
צְלָלִים יְשׁוֹטְטוּ
סְגוּרִים בֵּין קִירוֹת.
אַף לֹא חַלּוֹן יִקָּרַע לִרְוָחָה
בִּמְעוֹן הַשָּׁמַיִם שֶׁלָּנוּ.
גַּן הָעֵדֶן שֶׁחָלַמְנוּ לְהִזְדַּקֵּן אֵלָיו
כְּבָר כָּאן.
צְלִילֵי גֶ'ז מְנַתְּרִים מֵעֵץ לְעֵץ
דְּמָמוֹת, יְלָדִים, דִּירוֹת, שְׁכֵנִים
אֵינָם מְנִיחִים לָנוּ לַחְצוֹת אֶת הַלַּיִל.
אַפּוֹקָלִיפְּסוֹת קְטַנּוֹת
בָּאוֹת חֲדָשׁוֹת לַבְּקָרִים לְבַקְּרֵנוּ
מֵאֲחוֹרֵי דְּלָתוֹת מוּגָפוֹת
סְרָטִים יְשָׁנִים
דְּמָמוֹת שֶׁל שָׁנִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירו של אשר גל הוא שיר תקווה, כמיהה להגיע בערב לגן העדן בעודנו חיים, אלא שהמציאות היום־יומית אינה מאפשרת זאת בהזכירה שגן העדן עוד רחוק.

אמי ואבי / אשר גל

אמי ואבי (מין ביוגרפיה) / אשר גל

אִמִּי וְאָבִי לֹא יָצְרוּ אוֹתִי
בְּאִבְחָה חַדָּה שֶׁל חִבָּה.
בְּיוֹם הָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְאָרֵךְ
עַל פְּנֵי שֶׁבַע שְׁנוֹת מַכֹּלֶת
הָיוּ לָהֶם הַרְבֵּה רִגְעֵי
לֶחֶם לָבָן
נַקְנִיק
מְלָפְפוֹן חָמוּץ
וְאַהֲבָה
שֶׁנִּבְצְעָה לִפְרוּסוֹת דַּקּוֹת
שֶׁל פַּרְנָסָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירו של אשר גל מתאר את "החיים" כמות שהם, בלי כחל ושרק. החיים קשים, הפרנסה קשה ולא ניתן להמתיק את הקושי המהותי הזה, לא באמצעות אהבה ואף לא בשעה שנולד תינוק.

בוקר לבן / אשר גל

בוקר לבן / אשר גל

"אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה": (משנה, מסכת סוטה פרק ח' משנה ז')

זֶה הָיָה אָמוּר לִהְיוֹת
בֹּקֶר שָׁקֵט בְּתוֹכְכֵי הַקֹּר
שֶׁעָטַף עוֹלָם לָבָן.
שֶׁהוֹרִיד מִמְטָרִים בַּמִּישׁוֹרִים
וּפְתִיתִים בֶּהָרִים .
שֶּׁלֶג רִאשׁוֹן
טָהוֹר וְתָמִים כְּכַלָּה בְּחֻפָּתָהּ .
יָשַׁבְתִּי בַּבַּיִת וְתִקַּנְתִּי שִׁירִים
אֲפִלּוּ הֵכַנְתִּי יַיִן צָעִיר שֶׁקָּנִיתִי בַּכְּפָר .
אֲבָל אָז אֵרַע פִּצּוּץ
וְאוֹטוֹבּוּס פָּצוּעַ בָּעַר
פָּלַשׁ בַּעֲשָׁנוֹ לְחַדְרִי
הִתְיַשֵּׁב מוּלִי .
מִיָּד הִתְחַלְתִּי לְהַעֲבִיר מִלִּים
מִמָּסָךְ לְמָסָךְ .
לְהַכְתִּים אֶת הַדַּף
בְּכִתְמֵי דְּיוֹ שָׁחֹר
שֶׁדָּגַמְתִּי מֵעַמּוּד הֶעָשָׁן .
עֲנָנִים כֵּהִים הִתְנַשְּׂאוּ מֵעָלַי
עֲנָנִים שְׁחֹרִים כָּתְבוּ אֶת הַדַּף .

ניקוד: חני צפריר

אשר גל מיטיב להנגיד בין חוץ/פנים, בין איתני הטבע ל"איתניהם"; או ליתר דיוק מעשיהם הזדוניים של בני האדם. שלג ראשון "טהור ותמים" יורד ועוטף את העולם, באפשרו לכותב להיוותר ספון בחדרו ו"לתקן שירים". אולם האשליה הביתית המוגנת, המגוננת, מתנפצת באחת עקב פיגוע, כשהאוטובוס המעשן פולש אל תוך המחסה הביתי, בנפצו את הביטחון לכאורה שמעניק הבית ובסכלו את האפשרות לתקן את השירים המוכתמים

שְׁנַיִם/אשר גל

אשר גל

אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם , שֶׁנֶּאֱמַר
אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם.[משנה מסכת אבות, פרק ג’ משנה ב]

שְׁנַיִם

אֵין אָנוּ אֶלָּא שְׁנַיִם
חַיִּים לְבַד בַּבַּיִת הָרֵיק
מְאֻיָּמִים תָּדִיר מִן הַקִּירוֹת
עֲלֵיהֶם מְרַצְּדִים צִלְלֵי יְלָדִים
שִׁבְרֵי קוֹלוֹת.
לְעִיתִּים הַכֶּלֶב בָּא לְבַקֵּר
לַמְרוֹת שֶׁגַּם הוּא זָקֵן.
חֲצִי גּוּפִי לְיַד הַשֻּׁלְחָן
כּוֹתֵב מַחְנִיק אֹשֶׁר מִתְפָּרֵץ.
אַתְּ מַעֲבִירָה אֶת רֹעַ הַזְּמַן
בְּמִשְׂחַק קְלָפִים.
אֵין אָנוּ אֶלָּא שְׁנַיִם
מֵאָז הַשְּׁכִינָה עָבְרָה דִּירָה.
יְרֵאִים מִפְנֵי מַה שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה
מִסֵּפֶר זִכְרוֹנוֹת אָיֹם וְנוֹרא.

ניקוד: חני צפריר

השניים בשירו של אשר גל הם אחד ועוד אחד והשכינה אינה שורה ביניהם, כמוזכר במסכת אבות.
מה גרם להתרוקנות הזו? האם הילדים שבגרו ועזבו את הקן? האם הסדקים שפערו השנים? אין לכך תשובה, ואיש איש פונה לגורלו. כמו בשירה הידוע של זלדה, גם פה "הקירות אינם מחסה", נהפוך הוא, הם מתפקדים כמסך שעליו מרצדים הצללים, הזיכרונות והשברים.