ארם נהריים / לי שיר
בִּמְקוֹם דִּמְעוֹת
נַהֲרוֹת חָלָב
וּדְבַשׁ
קוֹרְאִים לְךָ לְהֵאָסֵף
אֶל אֲבוֹתֶיךָ
מִבָּבֶל הַמּוֹרְפִין
עוֹלֶה וּבָא
בְּפִרְחֵי הַסָּדִין הֶחָמוּץ
נִיחוֹחַ הַבֻּסְתָּנִים שֶׁל בַּגְדָּד
מִכָּאן נִפָּרֵד –
עַל גְּדוֹת מִטָּתְךָ
אֲנִי נִקְצֶבֶת
טִפָּה אַחַר טִפָּה
בְּעוֹד אַתָּה נוֹהֵר
בְּאִינְפוּזְיָה אַרְבָּעָה רָאשִׁים
עַד עֵדֶן
ניקוד: יאיר בן־חור
8 תגובות
מנחם בן
השיר של לי שיר יפה. הזיה מסוממת עד עדן.
רחל בכר
נהדר.
איתן. קלינסקי.
מרגש. מכאיב.
שיר שכורע לקורא הרגיש למלים את הכרעים.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
קשה, כואב ונפלא !!
לאה הרפז
שיר מהודק, עובד על נימי הרגש העדינים ביותר ומרגש מאוד וכתוב נהדר.
.
טל כהן בכור
יפה עד מאוד השיר הכואב.
שולה ניסים
אני מאוד אוהבת את השיר
אבא שלי שהתגעגע כל כך לילדותו ונעוריו בבגדד, ואהב להעלות זכרונות משם,
נזקק בסוף ימיו למשככי כאבים עקב מחלה סופנית ממנה סבל.
מתחברת מאוד לשיר.
מוטי
השיר מדגים באמצעות פיתוח המטפורה שלו כיצד אדם אכן נאסף אל אבותיו ומה ככל הנראה צף ועולה בעולם המנטלי הפנימי, לדעת הדוברת בשיר, אצל אביה. זה הפירוש של המשמעות ,להיאסף אל אבותיו, כלומר לסגור מעגל מסוים, שלעיתים נפרץ ואולי לא הושלם. כיוון שהאב נע בחייו ממקום למקום ונאלץ לעזוב את נופי ילדותו שאליהם התגעגע כל חייו, הרי שעתה, לפי אמונות מסוימות, הוא אכן הולך לחזור שוב אל אותו "ילדות", אל אותו "מקום", כי אם הוא הולך לפגוש את אבותיו, הרי הוא כמי שחוזר להיות ילד, בן לאב ואם האוספים אותו אל זרועותיהם.
כאשר כואב וכאשר יש סבל, הילד רץ לחפש ניחומים אצל הוריו. במקרה הזה, המוות הוא ההליכה של הילד (המבוגר במקרה הזה)לחפש את הניחומים האולטימטיביים "בזרועות הנצחיות" של "הוריו".. אבל עבור הבת, ההליכה של האב לעבר הוריו או לעבר נהר האור, היא הקריעה שלה עצמה מבין זרועותיו ופתיחת געגוע שלא ירפה מאותו הרגע ואילך, אל האב שנאסף אל אבותיו. לכן הדוברת בשיר מרגישה כך:
אֲנִי נִקְצֶבֶת
טִפָּה אַחַר טִפָּה
בְּעוֹד אַתָּה נוֹהֵר
בְּאִינְפוּזְיָה אַרְבָּעָה רָאשִׁים
עַד עֵדֶן.
שיר יפה ועדין המתאר מצב אנושי בלתי נמנע. מצד אחד ההורים עוזבים את העולם(או נאספים אל אבותיהם)מצד שני הילדים הופכים יתומים, הנקרעים מזרועות הוריהם. זהו גלגל סובב בעולם וזה מה שהשיר, במידת מה, רצה לתאר. ארם נהריים הוא אכן המיקום של אותו "גן עדן" מיתולוגי ובשיר נעשתה האחדה בין מיתוס גן העדן המקראי, לבין המיקום הגיאוגרפי המדוייק של מקום הולדתו של האב, דהיינו ,זמן הילדות כגן עדן וחזרתו האב להיות שוב כילד.(הוא ,אכן, חסר אונים כילד, לעת זקנה ולעת מחלה והיא עדה לכך)