דניאל / לורן מילק
דָּנִיאֵל לֹא אוֹהֵב אוֹתִי.
הוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵי שֶׁאֲנִי נִמְצֵאת,
הוֹלֵךְ לְמִישֶׁהוּ אַחֵר
מִתְרַחֵק וּמִתְחָרֵק.
אֲנִי חוֹלֶמֶת רַע.
אֲנִי נִמְכֶּרֶת בְּכֶסֶף.
אֲנִי נִשְׁטֶפֶת בְּקֶצֶף.
גּוּפִי הוּא חִפּוּשִׁית עֲצוּבָה
וְדָנִיאֵל אֶחָד
שֶׁמְּסַדֵּר לִי אֶת הָרֹאשׁ.
אֲנִי חוֹלֶמֶת רַע.
אֲנִי נִרְטֶבֶת בְּקֶצֶף.
אֲנִי נִמְכֶּרֶת בְּכֶסֶף.
אֲנִי נִשְׂרֶפֶת בְּחֵשֶׁק
וְדָנִיאֵל לֹא כָּאן.
הֵם מְשַׁלְּמִים לִי בִּמְזֻמָּן
עַל כָּךְ שֶׁאֲנִי נוֹתֶנֶת
שֶׁרַק דָּנִיאֵל יִגַּע בִּי
וְדָנִיאֵל לֹא רוֹצֶה.
ניקוד: יאיר בן־חור
3 תגובות
אביחי קמחי
לשיר יש קצב נהדר, הוא מעורר סקרנות רבה ולא מעט תהיות על היחסים בין המשוררת לדניאל.
קובי נסים
השיר "דניאל". מדובר בשיר מתחכם ומתוחכם: שיר על העדר של מענה רגשי מפיה של "גיבורת השיר". זו"מוכרת" לנו את סיפורה באופן מצחיק ומעורר מחשבה. אפרט אחדים מהשיגיו.
א. השיר מתכתב עם שיר ילדים ידוע, "דני גיבור" (מרים ילן). הפעם הצד המקופח צלח זה מכבר את גיל הילדות, אך לא צלח במלאכת החיזור. דניאל הוא דווקא הקשה להשגה. ה"בת" שמנסה להשיגו לא מציע לו רק את "התפוח", אלא יוצאת מגדר הסמליות, והוא? אפילו בגופה לא נוגע; גם את העיתוי שלה לפגוש אותו הדניאל הזה מפספס ובזה דן אותה למצב שאין בו נחמה (פרט לנחמת מה שכתיבת השיר).
ב. זה שדניאל הולך "למישהו" אחר, מותיר גם את האפשרות (מבחינת תקינות לשונית) שהולך למישהי אחרת, אבל בכל זאת מעלה גם אניגמטיות של האפשרות שבחירתו המגדרית שונה מהיותר רווחת ומצופה (מצד הקורא). זה מסקרן.
ג. "מתרחק ומתחָרֵק" – סטייה לשונית משעשעת ומקורית הפותחת צוהר להרהורים רלוונטיים, כמו: זו התרחקות שיש בה משום חריקה, הצרימה של ההתרחקות כהמולה של חארקה, ועוד.
ד. ה"גיבורה" כאן גוזרת גלגול מייסר לא על כל כולה (לא נכתב "אני חיפושית עצובה"), אלא "גופי הוא חיפושית עצובה…". הקורא שואל את עצמו, מה בעניין הראש? לאן הוא התגלגל? – אך הראש הוא הראש הנשי לא פגע ודווקא "דניאל" (זה שאצלה בראש) משלים את הגוף, באשר מי שנסמך ל"חיפושית העצובה" הוא "דניאל אחד / שמסדר לי את הראש". כלומר, הדניאל הנכסף אינו דניאל ספציפי אלא אב טיפוס של בן-זוג/אהוב/"שידוך" גברי. מקורי ויפה.
ה. מי אלו "הם" ש"משלמים? לגיבורה כאן? ולמה הם משלמים לה לא כדי שתאפשר (לחומדי גופה ו/או ראשה הפוטנציאליים) לגעת בה? מה האינטרס שלהם להותיר אותה כעגונה לדניאל אחד שלא בנמצא? – השאלה הזאת חותמת את השיר ומותירה את הקורא פעור-ראש.
מוטי
תגובה יפה מאוד קובי.אהבתי מאוד. ברשותך(אתה תאשר לי בדיעבד כנראה:) ארכב על גבי התגובה הזאת למחוזות דומים ושונים.
אני רוצה להדגיש דווקא, כבר בתחילת הדברים, את האופי החלומי של השיר.
האופי החלומי הזה בא לידי ביטוי לא רק באופן ישיר, כלומר, באמצעות מילותיה של הדוברת עצמה,
אלא גם במבנהו של השיר, באוצר המילים שנבחר, במוזיקליות שלו, שממחישים עולם הנמצא בזרימה מתמדת-אמורפיות מתגלגלת-הנאבק לאי של יציבות מעגנת בדמותו של "דניאל" בתוך אי-רציונליות מופגנת.
מיהו או מהו דניאל? לכך עוד אשוב.:)
הבה נבחן זאת באמצעות השיר עצמו:
הדוברת בשיר היא כאמור אינה דוברת ערה, אלא דוברת ישנה ולכן השיר מלא בתמיהות שרק פרשנות לחלום יכולה ליישב.
הדוברת אינה אומרת "אני חלמתי חלום רע" ומספרת את החלום כפי שאדם ער יכול לספר חלום, כאשר הוא משלים פערים מתוך זכרונו ומשתדל לספר איזשהו סיפור. כאן החלום הוא בעיצומו והדוברת הופכת להיות החלום עצמו בשעת התרחשותו. היא אומרת(פעמיים!):
"אֲנִי חוֹלֶמֶת רַע."
יש לנו דוגמא לאופן שימוש בלתי סביר בעליל בשפה, שכדוגמתו לא היינו שומעים ורואים אצל אדם בשעת ערות. אדם שהיה מתאר חלום רע היה אומר: "חלמתי חלום רע" או "אני חולמת חלום רע". בשיר לא ברור האם הכוונה היא לחלום כרע או למצב שבו כל הסיטואציה, המצב הקיומי המתואר בחלום הוא "רע". לחילופין, החלום עצמו מייצג איזשהו "רוע" המודגש במילה רע, רוע, שהחולמת מרגישה בזמן החלום שהוא מופנה "אליה".שהיא סובלת ממנו כאישה.
השיר אכן נראה היתולי במובן מה, משום שיש בו משהו משירי האיגיון, אבל יש בו גם אווירה סיוטית, שבאה לידי ביטוי במאורעות, בחסכים המתוארים, בדחק, בגלגול(מטמורפוזה)שהדוברת עוברת ובמרחק הנוצר מן האנושי לאורו של אותו גלגול. עליסה בארץ הפלאות חווה את העולם שלה, על שלל סיוטיו ופלאותיו, בזמן אמת כחוויה אמיתית. הדוברת בשיר שלפנינו חווה אותו דבר בדיוק.
לא רק הדוברת עוברת גלגול, גם אותו דניאל,כ כל הנראה, זה שמתרחק ממנה, עובר גלגול משל עצמו ביחס אליה. היא עצמה חשה עצמה, בגופה, כמו חרק,(חיפושית עצובה) אבל הוא עצמו בהתרחקות שלו ממנה גם מתחרק ובהקשר הזה המילה מתחרק יכולה גם להיות מובנת לא רק כחריקה אלא גם "כהופך לחרק".
מה מאפיין את החרקים? הם מכניים, אין בעולמם של החרקים רגש, אין מערכת לימבית, הם כמעט כמו מכונות מאוד משוכללות, שכוחם ביכולתם להתרבות ולשגשג, אבל הם לא היצורים החיים המתאימים לצורך "סיפור אהבה" וביטוי רגשות.
לא ברור, השיר בהכרח מתאר מצב שבו אותו דניאל לא נענה לחלוטין לדוברת בשיר. ייתכן בהחלט שהיו בינהם יחסים מיניים,ייתכן ואפילו הם נשואים(או בני זוג) ,אבל דניאל לא סיפק את המרכיב של הרגש.
ייתכן גם ודניאל אינו אלא סמל לחוויה של אהבה שהדוברת כמהה אליה בעולם של החפצה, בעולם של אובייקטים מיניים,שבאה לידי ביטוי בכל מיני דמויות של דוגמניות נוטפות סקס-אפיל על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן, אבל את החוויה הזאת היא אינה יכולה לקבל, משום שהחברה, אולי, התרבות, משדרת לה מסרים סותרים בנוגע לתפקידה כאישה בעולם.
מצד אחד להיות פתוחה, מכילה, מקבלת, סקסית, מפתה, זורמת, משתפת פעולה,"זנותית" במובן מה(יש לכך ביטוי באוצר המילים בשיר)ומצד שני אשת איש שומרת אמונים, מונוגמית, אמא אפשרית לילדים בנישואין לאיש אחד בלבד. כדי להגיע לאותו דניאל, הרי שעליה לעבור לפני כן דרך הרבה "דניאלים" מן הסתם.ואם לא תעשה זאת,אולי לא תחווה לעולם את האהבה כפי שהיא משתוקקת אליה וכמהה אליה!
הנקבי מתגלה כאן, בשיר חלום הזה, בהזדקקותו ובהשתוקקותו חסרת האונים לדמות הגברית, שבאמצעות המגע שלה,הלהט הנקבי שוכך והייסורים הפנימיים באים לידי גמר.אבל זה לא צולח.לא תמיד.
הדמות הגברית המתוארת אינה יכולה להבין באמת את הדוברת בחלום המתואר:
הוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵי שֶׁאֲנִי נִמְצֵאת,
הוֹלֵךְ לְמִישֶׁהוּ אַחֵר
מִתְרַחֵק וּמִתְחָרֵק.
ומכאן היא מסיקה שהוא לא אוהב אותה.
מה פירוש המשפט התמוה "הוא הולך לפני שאני נמצאת".
הרי אם היא לא נמצאת, מה מונע ממנו ללכת ממקום שבו היא לא נמצאת?
אבל הכוונה אינה בהכרח למקום, אלא להתקיימות. בחוויה וברגש.
אין סינכרון בין הדמות הגברית לבין הדמות הנשית.
האישה מרגישה שהגבר לא נמצא באמת שם בשבילה,
אלא שהוא שוהה באיזשהו מובן, במקום אחר, בעולם חוויה אחר, שונה משלה.
אולי הפירוש קצת דחוק,אבל בהחלט אפשרי..:)
דניאל כאן יכול להיתפס ,במידת מה,כדמות שיכולה לעשות סדר בעולם החלומות והפנטזיות של האישה, כמו דניאל התנכ"י, שהיה מפרש את חלומות נבוכדנצאר, אך ורק אם הוא באמת ירצה ורוח "האלוהים" תנוח עליו, אבל כיוון שאין לו עניין לעשות זאת או שהוא אינו יכול לעשות זאת,הוא לא יכול לגלות עניין אמיתי בעולם הפנימי הסוער של הדוברת ולכן היא נותרת לבדה, במצוקתה, בבדידותה, בחוסר יכולתה לחוות מגע אמיתי של אהבה
אֲנִי חוֹלֶמֶת רַע.
אֲנִי נִרְטֶבֶת בְּקֶצֶף.
אֲנִי נִמְכֶּרֶת בְּכֶסֶף.
אֲנִי נִשְׂרֶפֶת בְּחֵשֶׁק
וְדָנִיאֵל לֹא כָּאן.
הֵם מְשַׁלְּמִים לִי בִּמְזֻמָּן
עַל כָּךְ שֶׁאֲנִי נוֹתֶנֶת
שֶׁרַק דָּנִיאֵל יִגַּע בִּי
וְדָנִיאֵל לֹא רוֹצֶה.
זהו עולם נפשי נשי מעורער מאוד, ממש כמו זה שעמוס עוז תיאר "במיכאל שלי",גם שם הגיבורה נסחפה למחוזות הדימיון כאשר המגע האמיתי בחייה לא הספיק לה ולא סיפק אותה.
החברה מצפה מהנשים(גם מהגברים כמובן, אבל השיר לא עוסק בהם ישירות או בבעיות הרגשיות שלהם)להרבה דברים ואישה שלא עומדת בציפיות תזכה לתגמול הפוך מזה המתואר כאן.
החברה יכולה להלל את האישה החסודה,הצנועה,הנאמנה וכדומה ולגנות את כל הנשים שעושות כל העולה על רוחן. החברה "משלמת" לדוברת בשיר, מתגמלת אותה לכאורה כדי שרק דניאל יגע בה, אבל דניאל לא מספק את הסחורה כנראה.
זה שיר פרטי וחברתי-תרבותי בו זמנית. אנו יכולים לראות גם הגלגול שעובר על הדוברת כביטוי ליסורים שאין להם מוצא,מכבש של לחצים רבים ובלתי אפשריים,קונפליקטים מייסרים, ממש כמו במיתולוגיה,שם אנו יודעים שדמויות שונות הופכות לחי-צומח-דומם,בהתאם לצורך של האלים,לאחר שהאלים מתעמרים בהם בצורות שונות,מנצלים אותם בצורות שונות וזורקים אותם בצורות שונות לאחר מכן. לכל חברה ולכל תרבות יש את "האלים" שלה,האלילים שלה והניצולים שלה.
לכאורה לאדם יש רצון חופשי והוא בוחר, אבל כל אחד יודע שהמציאות היא לא עד כדי כך פשוטה…:)
וברקע של השיר נזכרתי בסיפור מכמיר הלב על נרקיס והנימפה שהתאהבה בו אקו. אקו זה כמובן הד ועל אקו נגזר להתאהב כמובן בנרקיסיסט מדופלם שלא ראה אותה ממטר. כשהוא אמר לה "לעולם לא אתן לך את גופי", היא יכלה רק להגיד בתסכול רב "אתן לך את גופי". היא אהבה אותו, אבל הוא לא אהב אותה ,הוא היה עסוק יותר מדי,בעצמו.:)
ייתכן וגם הדוברת בשיר אינה אלא שיקוף של הנרקיס שלה וגם עליה לצאת בהדרגה מתוך גבולות "האני" הסוגר ותוחם אותה.לכן היא זקוקה לאיזשהו דניאל,פותר חלומות. אהבה אמיתית לעיתים עוזרת לאדם לצאת מגדר עצמו, להתשחרר,"דניאל" אכן ,יכול "לסדר" לדוברת את הראש ולהחזיר אותה למהותה.אבל מי אמר שהוא אמור להיות רק איזשהו "דניאל" חיצוני?:)