* / יהודה ויצנברג ניב
בֵּן שִׁשִּׁים וּקְצָת.
וּכְבָר מָלֵא תְּשׁוּקוֹת חֲבוּיוֹת
וּכְבָר אָכוּל רִקָּבוֹן
שֶׁל שָׁנִים.
שֶׁהֲרֵי לְכִי דְּעִי
מָה עוֹמֵד לְפָנַי.
אִם אֶת הֶעָבָר הַקָּרוֹב שֶׁלִּי
אֲנִי בְּקֹשִׁי מַכִּיר.
שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי אֶת סָבִי
וְלֹא אֶת סַב סָבִי.
שֶׁהַכֹּל נֶחְתַּךְ בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה
כְּמוֹ גִּדּוּל פֶּרֶא
שֶׁהֻרְחַק הַצִּדָּה.
וַאֲנִי בּוֹנֶה עַכְשָׁו לְעַצְמִי
עָבָר חָדָשׁ וְהוּא יָפֶה מֵאֵין כָּמוֹהוּ
וְהוּא מַחְנִיף לִי
אֲבָל בִּפְנִימִי
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם
וְהַכֹּל מִשְׂחָק וְהַכֹּל בֶּכִי
שֶׁנִּצְעַק בְּחִנָּם.
ניקוד: יאיר בן־חור
10 תגובות
לאה צבי (דובז'ינסקי)
ההתבגרות הלא תמיד יפה, התשוקות אשר עדיין קיימות, העבר עם ההווה, החיים כמשחק , שיר עצוב על תהליך נפשי וגופני, יפה !
יהודה ויצברג ניב
רב תודות, לאה!
עודד פלד
יפה האשליה ויפה ההתפכחות. שיר חכם
יהודה ויצברג ניב
חן חן עודד!
חגית מנדרובסקי
אוהבת מאוד את שירתך. כשזה הגיע אלי במייל קראתי רק עד 'והוא יפה מאין כמוהו' והאמת שזה היה לי חזק יותר.
אבל השיר כולו יפהפה , מרגש, נוגע ואמיץ. תודה! שבוע טוב
יהודה ויצברג ניב
חן חן חגית!
אלישבע
השיר חזק וטוב הוא בא ממקום של תחושה הסטורית חזקה, אישית.
מוטי
כל דבר שהוא בשל ולא נקטף בזמן, נרקב.
בכל אדם, מן הסתם, יש נטיות רבות וצדדים שבאו לידי ביטוי
או שלא באו לידי ביטוי. לפעמים האדם אינו יודע
אלו צדדים יש בו, פשוט מאוד אין לו די פנאי להתבוננות עצמית.
דברים גם יכולים להתגלות במקרה תוך כדי החיים ואז לאדם יש בחירה
מה לעשות בנוגע אליהם(או לא לעשות, גם זאת בחירה)
כך הם הדברים. כל עוד סיפור העלילה ממשיך להשתלשל,
דור אחר דור, כל מיני מוטיבים ונושאים צצים בעלילה בדור זה או בדור
אחר, בתקופה אחת או בתקופה שנייה אפילו ברמת חייו של האדם עצמו.
"דמויות" צצות ונעלמות, אחרות באות במקומן, נשארות לרגע ותורמות את חלקן ואז עוזבות אף הן.
אבל מיהו הגיבור המאחסן את כל היסטוריית הדמויות, הצדדים, הנטיות, התכונות,הגנים
הללו ומה בכלל ניתן לומר עליו.?
תשוקות חבויות הם מסוג הדברים שהגיבור מגלה בזמן לא צפוי
במהלך העלילה והוא עושה זאת או לששונו או לאסונו.
כי לכל דבר המתגלה יכול להיות היבט חיובי תורם (אחד שכזה המקים
מן המתים ,עושה ניסים, יוצר עולמות,כמו חייו של גאוטמה הבודהא)או היבט שלילי ומנוון(נניח,מה שקרה לגיבורו של תומס מאן "במוות בוונציה"). מי יודע
מה יקרה לגיבור שלנו ומה יעלה בגורלו? יש לו בכלל גורל או שהוא חלק משרשרת
אינסופית ורק ממבט הנצח ניתן בכלל להבינה או להעריכה ?
מה שבטוח הוא, שהדחקה (לא מודעות),הסתרה והתעלמות (מודעת) ויצירת מסכת הצדקות
וסיפורים הבאים לכסות על העירפול והבילבול, כל אלה לא ממש תורמים לגיבור שלנו..אבל לפעמים פשוט מאוד
אין ברירה. אדם הוא רק אדם ואין לצפות ממנו רק לגדולות ולנצורות כאשר פעמים רבות הוא נצור וסגור חסר אונים
בגדול ממנו ובמופלא ממנו והוא לא יודע כיצד לצאת בכלל מהמבוך הזה.:)
שֶׁהֲרֵי לְכִי דְּעִי
מָה עוֹמֵד לְפָנַי.
אִם אֶת הֶעָבָר הַקָּרוֹב שֶׁלִּי
אֲנִי בְּקֹשִׁי מַכִּיר.
שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי אֶת סָבִי
וְלֹא אֶת סַב סָבִי.
בבסיס של כל הסיפורים נמצא חוסר הידע כגורם מניע בעלילה לקראת גילוי האמת
או התרסקות אל השבר, השקר וניוון החושים. הגיבור יכול לגלות את האמת על "עצמו"
או להמשיך לשקר לעצמו. מה מבין שני אלו הוא הדבר שיקרה? לעיתים זאת קומדיה ולעיתים
טרגדיה. לא תמיד לגיבור תהיה שליטה על כך. לא תמיד הגיבור, יהיה בכלל גיבור.
גם לאירוניה יש מקום בחיינו ולעיתים היא היחידה ששוררת ומשתלטת על הכל.
וַאֲנִי בּוֹנֶה עַכְשָׁו לְעַצְמִי
עָבָר חָדָשׁ וְהוּא יָפֶה מֵאֵין כָּמוֹהוּ
וְהוּא מַחְנִיף לִי
אֲבָל בִּפְנִימִי
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם
וְהַכֹּל מִשְׂחָק וְהַכֹּל בֶּכִי
שֶׁנִּצְעַק בְּחִנָּם.
גם לידיעה הזאת יש חשיבות, אם כי לעיתים גורלם של השוטים החיים בחייהם המומצאים טוב יותר
משל אלו שהתפכחו ויודעים את "האמת" .גם האמת יכולה להיות פצע ששותתים ממנו חיים בלי הפסקה עד המוות.
מה יציל את גיבורנו מכל זה? מי יודע,אולי שום דבר.
החיים הם לא סיפור שמסתיים בטוב או לא בטוב. החיים פשוט מאוד "מסתיימים" וזהו(ומשהו אחר,של מישהו אחר לכאורה,ממשיך בדיוק משם, בכיוון כזה או אחר,בווריאציות אינסופיות).כל פעם קם דור של ידע את יוסף,
כל פעם קם דור שמגלה את הגלגל מחדש, כל פעם קם דור שמגלגל את הגלגל הזה ומצפה, משום מה, לקבל את התוצאות שהוא בלבד רוצה.כל פעם קם הדור שמתאכזב.
אבל בכל דור ודור יש המון המון פרטים. אינספור מהם. שם בדיוק נמצא אלוהים(או שלא:)
גאולה?זה נראה יותר כמו מטוטלת של ייאוש ותקווה, של אמונה ושבר.אולי תתאפשר קפיצה אל מעבר לזה.
ליחידי סגולה..:)
בכל מקרה, כשאתם קמים בבוקר, בכל בוקר, בכל יום, אל תשכחו לומר אלף פעמים תודה לאמכם ואביכם מדורי דורות, שהביאו אתכם עד הלום..:)
שערו בנפשכם מה היה עליהם לעבור, מה היו חייהם, כמה החלטות נאלצו להחליט (וודאי לפחות החלטה אחת טובה) על מנת שאתם תוכלו להיות כאן , עכשיו, בזה הרגע, ואפילו אם הרגע הזה עובר ומתבזבז ואתם עצמכם תורמים לבזבוזו ולאובדנו?
עדיין זאת אפשרות חד פעמית שתמיד אפשר לנצלה, אפילו "ברגע האחרון". כשאיוואן איליץ מת, הוא אכן הבין זאת
ברגע אחד של חסד. הוא יצא מהסיפור, הפסיק לספר אותו לעצמו ולאחרים וחי את מותו. חווה אותו.גם זה משהו.
בעצם הוא לא חווה את מותו. הוא לא נולד, הוא לא מת, מעולם לא היה לו שם, מעולם לא היה לו סיפור. זה סיפור אדיר! כך בדיוק סיפורים אמיתיים צריכים להיות..:)
יהודה ויצברג ניב
חן חן! מעריך עד מאד את תגובתך!
נילי אמיר סגל
כה מוכר לי חוסר הידע הזה של סב לא מוכר ורחוק שנשאר הרחק שם עם עבר עלום.
דור שלם גדל כך.
שיר חזק ונוגע.