האקסטזה של הכאב/אורנה ריבלין

הָאֶקְסְטָזָה שֶׁל הַכְּאֵב,
מְנַגֶּנֶת בְּחֵיק – כַּפּוֹתֶיהָ
שֶׁל חַיַּת – לַיְלָה
יְשֵׁנָה

מִתְגַנֶּבֶת אֶל שְׂרִיטַת – צִפֹּרְנֶיהָ
וְנוֹבַחַת
מֵחֵיק אִישׁוֹנֶיהָ
הָאֶקְסְטָזָה שֶׁל הַכְּאֵב

מְנַגֶּנֶת,
תּוֹלֶשֶׁת מֵיתָרִים מִקֹּדְקֹדָהּ
תּוֹלֶשֶׁת וְנוֹבַחַת
כְּחַיַּת – לַיְלָה מְיֻּחֶמֶת
שׂוֹרֶטֶת זְגוּגִיּוֹת בְּלֵיל חֹרֶף
טְרוּף-גֶּשֶׁם וְעָגֹל,
נִמְלֶטֶת עַל נַפְשָׁהּ

הָאֶקְסְטָזָה שֶׁל הַכְּאֵב,
מְנַגֶּנֶת בֶּחָלִיל – קֶסֶם
מְבַיֶּתֶת צְעָקָה
בְּחֵיקְךָ.

ניקוד: חני צפריר

האקסטזה של הכאב היא "חיה" פעילה מאוד, שמנגנת, מתגנבת ונובחת. היא מפנה כלפי האדם אלימות פיזית ומותירה שריטות, במחזוריות שבסופה היא נמלטת. הפן הנוסף של האקסטזה, הוא יופייה האומנותי: בכוחה להקסים ולהפוך את הסבל לדבר יפה ומבוית, שניתן לחיות עימו.