שלושה שירים / יובל גלעד
*
בְּיוֹם אִמּוּץ כְּלָבִים
הַכְּלוּבִים מְלֵאִים
לֵיצָנִים בְּהוֹפָעָה.
חַיֵּיהֶם תְּלוּיִים
בְּרֶגַע שֶׁל מְתִיקוּת,
בְּלִקּוּק יַד יֶלֶד.
אֵין בָּעוֹלָם צַעַר
כְּזֶה שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים.
*
אִיקוֹנוֹת מַעֲלוֹת אָבָק
בְּחַלּוֹן רַאֲוָה
שֶׁל חֲנוּת מַזְכָּרוֹת
בַּוִּיָּה דּוֹלוֹרוֹזָה.
שְׁנָתַיִם שֶׁל מַגֵּפָה
גָּרְמוּ לַמּוֹכֵר
לְהַאֲפִיר כְּעָנָן,
לְאַבֵּד אֱמוּנָה.
וּבְבֹקֶר חָרְפִּי
שֶׁל אוֹר מְעֻוָּת
שֶׁלֶג מָלֵא תִּקְוָה
הוֹפֵךְ לְבֹץ.
*
בְּסֵנְט פֵּטֶרְבּוּרְג
נְהַר הַנֶּיְבָה נַרְקוֹמָן
מֻטָּל כָּחֹל וְקַר.
גְּשָׁרִים נִפְתָּחִים לַשָּׁמַיִם
כְּדֵי שֶׁסְּפִינוֹת
יוּכְלוּ לַחְצוֹת בְּדִידוּת
בַּדֶּרֶךְ לַמַּעֲרָב.
וּבְיוֹם חֹרֶף רֵיק מִתַּיָּרִים
הָרָקִיעַ וְהַנָּהָר מִתְחָרִים
מִי יוֹתֵר בּוֹדֵד.
12 תגובות
brachelb
כתוב נפלא ונוגע.
arikbenedekchaviv
שלוש תמונות, שלושה מצגי בדידות ואומללות. החל מהכלבים שלא יזכו לאימוץ, חלק בוודאי יזכו, ואז צערם לא יהיה נורא כלכך, דרך רחוב הצליינים בירושלים הכבושה, שהיא הסמל ליסורים המלאים של בן האלוהים, ויה דולורוזה, וכלה ברוסיה המתכוננת למלחמה עם אוקראינה.
שלוש תמונות ריאליסטיות-משהו, שמנסות להציג גם הרהור רחב אולי מטאפיזי אולי פילוסופי או סתם הרהור של חורף על "הבדידות", ודוק – ככל הנראה לא רק האנושית, והאם הכל בשל המגפה? בשיר השני בהחלט, טוב ישו כבר מת ועמו סודות הרפואה על ידי האלוהים.
נרקומנים בכל ההמיספרה הצפונית מתים כיום, והשער למערב הוא דו כיווני דומני, מה גם שאין למערב מה להציע יותר למזרח הפוטיני.
גיורא פישר
שירים יפים מאד
אור א
חד חריף וממיס
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שלושה שירים יפים וכואבים, מאוד אהבתי והתרגשתי. תודה
מרגו
בתנועה מתמדת; האנשים, בעלי החיים, הספינות עם האנשים. התאורים פה מביאים אלינו אילו שהן תקוות
אופיר מלכי
אהבתי . יפה ונוגע.
תמי
השירים מוליכים אותי אל העולם העכור, כפי שהוא בא לבטוי דרך עיני הכותב, הניכור הבדידות והמגע עם העולם, חסר חמלה
הכתיבה לכאורה, מציירת תמונות קונקרטיות אך הן משקפות הרבה מעבר
תודה
יובל
תודה מכל הלב על כל אחת מהתגובות, וגם לאתר.
איתן
אהבתי את מה שקראתי.
זיוה גל
שירים חזקים.
וכמו בטרגדיה קרובה לעין ולמגע ניתן לחוש אמפטיה, הזדהות וחמלה –
מי שמסוגל ולבו לא לב קר, ולא רק במציאות השירית.
שירים שמטפלים באומללות ולמרות הכול ובאופן אבסורדי מצליחים להרקיע ולחוש התפעמות (אצלי הקוראת)
מעין קתרזיס
"גְּשָׁרִים נִפְתָּחִים לַשָּׁמַיִם
כְּדֵי שֶׁסְּפִינוֹת
יוּכְלוּ לַחְצוֹת בְּדִידוּת"
או סתם הערכה של שירה טובה.
בשירה טובה שהיא גם פלסטית ציורית כמראה הנופים ולא רק החיצוניים ("גָּרְמוּ לַמּוֹכֵר
לְהַאֲפִיר כְּעָנָן"), ועל עושר הגוונים ועל התנועה וכמו בקרקס המשחק בניגודים
ובחיים ומי שעובר בהם. ומי לא תייר באלה החיים?
מעניין וחזק, כבר אמרתי?
______________________________________________________>
ומשהו אישי – סליחה שאני מנצלת את הבמה, כמעט אין לי ברירה – נשבר לי הנייד ואתו המייל וכל המידע
אז מי שמעוניין להשיג אותי אני במייל של המחשב.
סליחה ותודה לצוות ליריקה.
עפרה
תודה על השירים! ראיתי בהם היעדר גדול של תקווה. בשלושתם הפגת הבדידות תלויה בחסדי הזולת – מאמצי הכלבים הנטושים, התיירים-הקונים והתיירים המטיילים. אין לה מזור לבדידות הזאת. תמיד יהיו עוד ועוד כלובים של כלבים עזובים, עוד סוחרי שווקים שבקושי מתקיימים והחורף תמיד יותיר את סנט פטרסבורג עם מעט תיירים.