שלג / נטלי יצחקי
אֶתְמוֹל כְּשֶׁהָלַכְנוּ לַיָּם וְאָכַלְנוּ מֵהַשֶּׁמֶשׁ הַמְּתוּקָה
וְהִרְטַבְנוּ אֶת פִּיּוֹתֵינוּ בְּמַיִם מְלוּחִים
וְנֶחְמַצְנוּ כְּשֶׁהִבַּטְנוּ בָּאִשָּׁה הַהִיא
וּמֵרַרְנוּ אֶת רַגְלֵינוּ בַּחוֹל
הִסְתַּכַּלְתִּי אֵיךְ אֲנָשִׁים מְחַיְּכִים זֶה לַזֶה וְשִׂפְתותֵיהֶם
כְּמוֹ מַמְתִּיקוֹת סוֹד
לִדְבָרִים שֶׁאֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת יֵשׁ טַעַם שֶׁל בַּת יָם
כְּמוֹ נַגִּיד הַשֶּׁלֶג שֶׁיָּרַד אָז בִּצְפַת
כְּמוֹ נֹאמַר אַהֲבָה.
7 תגובות
תמר קיכלי
אהבתי את כל המילים והרכביהם, את הפתעת בת הים שדומה לחום הנעים של השמש, הדברים היפים הסמויים ורגעים של חדווה.קשה לכתוב על רגעים טובים כל כל בבהירות.אהבתי💙
meguido2012
מאוד אהבתי.
brachelb
נגעת בכל הטעמים בדייקנות מופתית. שכחת את אוממי?
arikbenedekchaviv
נכי אני אוהב את העיר בת ים המצתיצה לה אגבית לגמרי בשיר, באמצעות כיסוי רומנטי של זיוף אגדה עממית שכתב אנדרסן, ואף זכתה לפסלון אחד ולאלפי שחזורים [איך קרא לזה וולטר בנימין "שעתוק טכני" – אפילו הילת מקור אין לסיפור "בת הים".
אבל בשיר שלפנינו התהליך הפוסטמודרניסטי של הכתיבה, טעם השמש ו"כמו נאמר אהבה" – שאין באמת קשר ביניהם למעט הכתיבה והשמתם זה ליד זה כביטוי לאסוציאטיביות של הכתיבה [סגנון ה"ריזום" האופייני לפוסט מודרניזם] הוא בעצם ביטוי מלא של ארספואטיקה פוסטמודרניסטית. שהרי מה יותר מקסים מבת ים והשלג של זקני צפת?
איתן.
לדברים שאני זוכר וגם לדברים, שכבר אינני זוכר בעשור התשיעי של חיי יש טעם של בת ים. הטעם של בת ים ממלא אותי, כשאני יושב וקורא את השיר , שכבש אותי, ומשקיף מהמרפסת על השמש המלטפת את הים בבת ים.
טובי
יופי. מה ששיר יכול לעשות.
דניאלה
אהבתי את החיבורים היפים והטעם שנשאר בפה עושה חשק ללקק את השפתיים. ואת המעבר מהים אל השלג. ישר כוח נטלולי