מיטת פליט / ניקולא יוזגוף אורבך
הַלַּיְלָה חָמַקְתִּי לְמִטָּתְךָ כְּפָלִיט
וּבֵינוֹת הַסְּדִינִים סָעַדְתָּ אֶת גּוּפִי
וְהֶעֱנַקְתָּ מַחֲסֶה לְנֶפֶשׁ הָעֲקוּרָה
וְאַף שֶׁהָיִיתָ פָּלִיט מִמֶּנִּי וְגֵרַשְׁתִּיךָ
מֵאַדְמַת אַהֲבָתִי אֶל צִיַּת גַּעְגּוּעִים
מִטָּתְךָ הָיְתָה לִי כְּאֶלֶף אַרְמוֹנוֹת
שֶׁבָּנִיתָ לְתַלְפִּיּוֹת בְּחִיּוּכְךָ הַמְשַׁכֵּר
שֶׁאֱלֹהִים וְכָל צְבָאוֹת מַלְאָכָיו
לֹא יִגְמְלוּנִי מִמֶּנּוּ.
5 תגובות
arikbenedekchaviv
וכי יכול להיות תיאור יפה מזה למעשה האהבה, שאינו רק גופני?
הרפרור לשיר השירים "שבנית לתלפיות" "כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים." [שיה"ש, ד, 4] מבחינתי רק מחזק את יופיו של שיר אהבה זה, שברקעו שיר אהבה ענק, שגם "אלוהים וכל צבאות מלאכיו" אינם בו, לעולם.
תמי
ניקולא, מיטת הפליט שלך לקחה אותי למחשבה שכולנו פליטים, או היינו או נהיה. יחד עם זאת, בשיר הופכת המיטה למקום מנחם ומרפא כשהתפקידים מתחלפים. החוויה של להיות פליט ולהיאסף באהבת אין קץ היא הרגע הנשגב והמממש את הקיום ונותן לו חסד
עפרה
זה שיר אהבה נפלא! מבעד לשורותיו מסתתרת יותר מדרמה אחת שדמיינתי אותן לעצמי, המשכתי איתן הלאה וחזרתי אל זו של השיר.
brachelb
ניקולא שיר אהבה נהדר.
המיטה תמיד שמשה כמקום מפלט, אלא שבשיר המיטה הינה מיטתו של אהוב שננטש על ידי הכותב ובכל זאת כמו אם המחבקת את ילדיה, המיטה זוכרת לכותב חסד נעורים.
איתן.
שיר חזק!!!!!!!!! הנכבה זועקת !!!!! כעם עלינו על שרטון של מעשה לא מוסרי ולא יהודי, כשגרשנו מכאן עם ילידי !!!!! אך נותר מפלט אחד. והמפלט הוא בחיקה של אהבה זכה ויפה , אותה היטיב לתאר ולרגש המשורר.