שירה

בית לחזור אליו / יאיר בן־חור

צִנַּת הָעֶרֶב חוֹלְלָה שְׁפָטִים בְּגוּפוֹ 

וְעָשְׂתָה שַׁמּוֹת בִּקְרָבָיו.

חֲלוֹמוֹת חַמִּים בָּעֲרוּ תַּחְתָּיו 

וּבְעֵינָיו דִּמְעוֹת תְּחִנָּה לַעֲבֹר אֶת הַלַּיְלָה.

מֶה עָשָׂה בְּחַיָּיו, אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ

מַה לֹּא עָבַר, אִישׁ לֹא יָבִין

מֶה הָיָה בְּרֵאשִׁיתוֹ, מַה יִּהְיֶה בְּאַחֲרִיתוֹ?

וְהוּא מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ, מַשִּׁיל אֶת עוֹרו

פּוֹרֵם גִּידָיו –

אֵין לוֹ בַּיִת לַחְזֹר אֵלָיו.

‏26 בפברואר, 2022, ‏כ"ה באדר א, תשפ"ב

21 תגובות

  • חי ברכה

    שיר חזק צובט. לכל אדם haibracha בתוכו.לפעמים צריך לשנות להחליף רהוט.יישר כח יאיר

  • נירית צור

    שלום יאיר. השיר נוגע ללב. מייחלת שהדמות שכתבת עליה תתעצם ושתזכה לחזור לבית חם, אוהב ומכיל, בית לו היא ראויה.

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    שיר כואב ומעורר הרבה שאלות מי הוא האיש או אולי זאת מטפורה, כתוב עם הרבה רגש וכאב. תודה

  • עפרה

    קראתי בשיר על פרידה כואבת ומערערת, כזו שמטלטלת גוף ונפש. תודה על השיר המרגש הזה.

  • arikbenedekchaviv

    נזכרתי בנחש, ובעובדה המרה שלנחש אין בית. אחר כך נזכרתי, שתהליכי שינוי פיזיולוגיים ובוודאי נפשיים אצל אדם/'אשה מחייבים ככל הנראה חיפוש מחודש של הקשר קיומי, עם נקודת מגוז ששמה בית.
    עם זאת נזכרתי, אוי לי – עולמי הרוחני – בסדרת מופת מד"בית שנקראה "בבילון 5", שם מתברר לאיזה חברה חוצנית מתקדמת מאוד, שמקור בני האדם בהם! לא פחות. וישנה החלטה שהנציגה שלהם תהפוך לבת אדם בתהליך המזכיר הפיכת הזחל ל-פרפר – הגלמות.
    והנה סיומו של השיר רומז לכך:

    וְהוּא מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ, מַשִּׁיל אֶת עוֹרו
    פּוֹרֵם גִּידָיו –
    אֵין לוֹ בַּיִת לַחְזֹר אֵלָיו.

    השיר בנוי כך שכותרת השיר "סותרת" את סיום השיר, או ההיפך, מה שחכמי הספרות משנות ה- 70 קראו: כותרת מתהפכת. ברור שזו תבנית אירונית, המעמידה את כל השיר בסימן שאלה – לגבי תכניו. האמנם זהו שיר על פרפר? על אדם שהוא פרפר? האם זה שיר על "נר"נ – נפש-רוח-נשמה – המשנה עצמה?
    האם זה שיר על מודעות עצמית, על הבנת עומק של "מי אני"?
    ואם אני מבין מי אני – יש/אין לי בית?

    • בן־חור עריכת לשון (@ybhlashon)

      תודה רבה אריק!
      הביקורת שלך מעניינת… השר נכתב (כמו הרבה שירים שלי) בשעה שלוש בלילה ב"פתקים" שבטלפון הנייד. הוא התחיל משורה שבאה לראשי, "צינת הערב עשתה שפטים בגופו" שהפכה ל"צינת הערב חוללה שפטים בגופו" וממנה הכול זרם.
      תודה!

  • brachelb

    הבית הוא המקום הבטוח, נותן מחסה לגוף ולנפש.
    התרשמתי כי בבית הראשון הגיבור מחוץ לביתו וגופו הדואב מגיב לצינה (ראומטיזם?) אבל לא רק העור נחשף לקור, גם איבריו הפנימיים שיתכן ונפגעו בשל התנאים הירודים.
    אני תוהה אם מדובר בהומלס הנתון לחסדי מזג האוויר ולאנשים הפוגשים אותו. לפעמים הומלסים "שקופים", לעוברי אורח.
    למרות הכל הוא מושל בגופו, מחליט להשיל את עורו (הנחש עושה את פעולת הנשל כשהוא גדל).
    אולי זו בחירתו מלכתחילה להיות ללא בית.

השאר תגובה