רחל אהובה, קלילות בועת הסבון על קשת צבעיה, היא משאת נפשך השמחה, גם נפשי נוהה אחרי קלות יפה שכזו ומה נעשה ברוח המלבנת, החושפת ציפורניה ומרסקת? האם אין זה סוג של גורל ההודף שמחתנו ומשיל נוצותינו, הופך שלל צבעים למים שקופים חסרי רגש ?!
יפה רחל
עדין ובכל זאת, מלבין מנופץ ואימפרסונאלי –
מזכיר לי את הציור האימפרסיוניסטי שהאור מנפץ צבעיו לשלל צבעי הקשת והוא כל כך לא פרסונאלי, אישי, עם זאת
הניכור ההופך הכל על פניו.
השיר מסתיים ב- אימפרסונליים, קרי בעברית – לא אישיים. אימפרסונאליות היא אמצעי לויכוח שככל הנראה "ייגמר" טוב, כי הוא לא מערב עמדות אישיות.
המילה הזו בסיום השיר חותרת תחת השפה בה נכתב השיר, תחת האסתטיקה של העברית עצמה, ולענ"ד גם תחת הנושא – חלום ומציאות.
מעניין איך הרוח המלבנת לא מאדה את המים אלא מפרקת אותם לרסיסי קשת, לרסיסי גשם אימפרסונליים, ר"ל, גם "העימות" בין חלום מתוק "בועה" לבין מציאות אכזרית "צפורניים", בין מים לרוח מלבנת [לוהטת, יוקדת כמו במדבר] הוא עימות לכאורה, הן בשל הנטייה הסוריאליסטית להפוך אדים למים על מנת להוסיף צבעוניות, אך ובעיקר בטענה שהכל "לא אישי".
ברור שאפשר לראות ב- אימפרסונאליים אירוניה או נסיון לומר ההיפך, אבל הרצף הלשוני, בחירת מילות השיר עצמן מתוך הרצף, העדפת אי-גיון [רוח מלבנת בעצם היא רוח מקררת] והתמונה הסוריאליסטית שמתפרקת לה באמצעות מילת סיום השיר לאולי, ובזהירות רבה אני כותב זאת, שיר יפה, וזהו.
20 תגובות
Offir Malki
מקסימה מרעננת עולצת ומלאת חן. כמוך רחל היקרה…
brachelb
תודה אופירוש יקרה.
Micky Harel
רחל אהובה, קלילות בועת הסבון על קשת צבעיה, היא משאת נפשך השמחה, גם נפשי נוהה אחרי קלות יפה שכזו ומה נעשה ברוח המלבנת, החושפת ציפורניה ומרסקת? האם אין זה סוג של גורל ההודף שמחתנו ומשיל נוצותינו, הופך שלל צבעים למים שקופים חסרי רגש ?!
brachelb
אכן כך מיקי אהובה.
איתן
אָהַבְתִּי מְאֹד אֶת אֲשֶׁר קָרָאתִי.
brachelb
תודה לך איתן, שמחת אותי.
איתן
אָהַבְתִּי
לאה צבי (דובז'ינסקי)
לרגע הרגשתי את ריח הבועות וקלילותה עד שנתקלתי בציפורני הרוח, אהבתי רחל יקרה !
brachelb
תודה לאה יקירה.
היופי אינו נצחי, גם לא קלילות התנועה.
אוגניה B.לוגי
יפה רחל
עדין ובכל זאת, מלבין מצופץ ואימפרסונאלי
מזכיר לי את הציור האימפרסיוניסטי שהאור מנפץ צבעיו לצבעי הקשת והוא כל כך לא פרסונאלי, אידי, עם זאת
אוגניה B.לוגי
מנןפץ, טעות הקלדה
אוגניה B.לוגי
יפה רחל
עדין ובכל זאת, מלבין מנופץ ואימפרסונאלי –
מזכיר לי את הציור האימפרסיוניסטי שהאור מנפץ צבעיו לשלל צבעי הקשת והוא כל כך לא פרסונאלי, אישי, עם זאת
brachelb
תודה אוגניה יקירתי, הארת זווית נוספת.
צחי
טקסט קליל וכיפי לקריאה
brachelb
תודה צחי יקירי.
arikbenedekchaviv
הניכור ההופך הכל על פניו.
השיר מסתיים ב- אימפרסונליים, קרי בעברית – לא אישיים. אימפרסונאליות היא אמצעי לויכוח שככל הנראה "ייגמר" טוב, כי הוא לא מערב עמדות אישיות.
המילה הזו בסיום השיר חותרת תחת השפה בה נכתב השיר, תחת האסתטיקה של העברית עצמה, ולענ"ד גם תחת הנושא – חלום ומציאות.
מעניין איך הרוח המלבנת לא מאדה את המים אלא מפרקת אותם לרסיסי קשת, לרסיסי גשם אימפרסונליים, ר"ל, גם "העימות" בין חלום מתוק "בועה" לבין מציאות אכזרית "צפורניים", בין מים לרוח מלבנת [לוהטת, יוקדת כמו במדבר] הוא עימות לכאורה, הן בשל הנטייה הסוריאליסטית להפוך אדים למים על מנת להוסיף צבעוניות, אך ובעיקר בטענה שהכל "לא אישי".
ברור שאפשר לראות ב- אימפרסונאליים אירוניה או נסיון לומר ההיפך, אבל הרצף הלשוני, בחירת מילות השיר עצמן מתוך הרצף, העדפת אי-גיון [רוח מלבנת בעצם היא רוח מקררת] והתמונה הסוריאליסטית שמתפרקת לה באמצעות מילת סיום השיר לאולי, ובזהירות רבה אני כותב זאת, שיר יפה, וזהו.
brachelb
אריק, מודה לך על הניתוח המעמיק, בדבריך אתה נוגע גם ברווח שבין המילים.
חן חן.
brachelb
מבקשת להוסיף שלמילה מלבנת משמעות משולשת (כן, גם כמו האצבע) 😄
Nili Bachar
אפשר להישאר עוד קצת בבועה הזאת?
אהבתי את השיר 🙂
brachelb
הלוואי והיה נתון לבחירה, צריך רק להיזהר מציפורניים חדות.
מציעה לך לכתוב שיר שהבועה שרירה וקיימת לאורך זמן כפתרון לבקשתך.
תודה יקרה שלי.