מה מחזיק אותך יחד / מולי פלג
עוֹרֵב שֶׁצָּנַח עַל סַף דַּלְתְּךָ
פּוֹתֵחַ לְךָ אֶת הַבֹּקֶר.
מִבַּעַד וְרִידֵי הֶעָלֶה
אַתָּה מְדַמְיֵן לַיְלָה שֶׁל אֹשֶׁר.
מָה מַחֲזִיק אוֹתְךָ יַחַד,
מוֹלֵקוּלוֹת אוֹ תִּמָּהוֹן,
אוּלַי פֶּרַח פְּלַסְטִיק
עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן.
אַתָּה אוֹחֵז בַּכָּרִית
קָרוֹב לֶחָזֶה.
פַּעַם, לִפְנֵי שָׁנִים
גַּם אֲנִי הָיִיתִי כָּזֶה.
פַּעַם, לִפְנֵי שָׁנִים
הֶחֱזִיקָה אוֹתִי יַחַד
פְּלִיאָה גְּדוֹלָה.
הַיּוֹם הַפַּחַד.
8 תגובות
Sharon Asiskovitch
שיר נהדר. הבית השני מקורי והבית האחרון חודר.
rikidaskal
שיר יפה מאד ! תודה
אופיר
שיר מצויין, מתאר היטב את המצב האנושי ומהנה מאוד מבחינת טכניקת הכתיבה.
תמי קויפמן
קראתי את השיר כמה פעמים ונשביתי בליריקה, בתמונות וברמיזות המשאירות סקרנות מהולה בעצב
arikbenedekchaviv
איזה שיר מתוחכם. בנוי משני חלקים, בתים 1 ו-2 חלק א בתים 3 ו – 4 חלק ב'. אמנם החלק הראשון אינו בעל נושא אחד, אבל הוא מתמקד היטב בסוגית האשר, המהות, "זיקת האני" שעד היום גם פילוסופים דגולים לא מצליחים להבהיר אותה. עורב, ורידים = אשר, מולקולות וזכרון = מהות. משמוות וחיים נאמרו, "פעם לפני שנים" הדובר היה מהמאושרים והמתפלאים והפילוסופים הקיומיים, שר אולי "מה נפלאו מעשיך", או ראה את בריאת ה"על-אדם" האקזיזטנציאליסטי, הוא היה "כזה" אבל כיום, פחד. פליאה ופחד מעורבים תדירות זה בזה, אבל בשיר הזו, הפליאה היא בית ראשון ובית שני, הפחד הוא "המצב האנושי" הנוכחי. האם זו הזקנה? האם זה המוות המתקרב? שווה כמובן להתבונן על החריזה בשיר: אבגב לכל אורכו. החרוז יוצר משמעויות נוספות על המשמעויות העולות מהשיר ומבתיו. לדוגמה: בית 1 – בוקר/ של אושר, ברור, עם עורב על סף ביתך [אוקסימורון תרבותי מבריק], או בבית האחרון – יחד/פחד, שזו תשובה לבית השני. כנאמר לפניי, שיר יפה בעל אופי פילוסופי שלענ"ד גם משיב ל- COGITO ERGO SUM הידוע לשמצה של ד'קארט. לענ"ד יש בו יסודות אקזיזטנציאליסטיים חזקים מאוד, העוסקים בסוגיית ה"אני", "התודעה". יש אולי רגליים להנחה שזה שיר זיקנה, ועל אף שזו אחת מהשאלות שלי, לענ"ד ה-פחד מתגבר על ה-פליאה כיום, מסיבות רבות, מה גם שלא נשכח שהפליאה מחוברת לכרית על החזה, כשהיה "כזה". גם כאן יש אופי אירוני או חתרני תחת הדיבור "השוטף" והלכאורה מובן.
אלמוני
אני מתייחס לשורה האחרונה בשיר – "….היום הפחד". היום מחזיק אותי הפחד מפני הסכנה לקיומו של הבית הלאומי, שנבנה כאן אחרי שכבר פעמיים נהרס ביתנו הלאומי.. היום מחזיק אותי הפחד מפני הסכנה האורבת לי אחרי כל הקרנה .
meguido2012
שיר יפהפייה.
אורית כרמל רפאלי
מה מחזיק אותך יחד. איזה פיצול נהדר. פליאה שמתחלפת בפחד.