ארץ־צל / בנימין גל
מוּטָב לֶהָרִים הַלָּלוּ לִשְׁכֹּחַ מִדֵּי פַּעַם
לְהַטִּיל סָפֵק בְּזִכְרוֹנָם הַטַּרְשִׁי, הַמְּחֹרָץ
לְהַנִּיחַ לַטֵּרָסוֹת לְהִתְדַּרְדֵּר
לַבְּאֵרוֹת לְהִסָּתֵם
וְלַזְּמַן הַהוּא, שֶׁהָיָה פַּעַם כֹּה יָרֹק
לְהִצְטַהֵב, לְהַאֲפִיר,
לְהִמָּעֵךְ לְאָבָק בִּידֵי אָדָם אוֹ חַיָּה.
מוּטָב לָהֶם, לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת
לְבַל יַבְחִינוּ בֵּין תּוֹשָׁב וּמִתְיַשֵּׁב
בֵּין זַכַּאי וְחַיָּב
בְּדִין וְשֶׁלֹּא בְּדִין
בַּחֹק וּכְנֶגֶד הַחֹק
בֵּין זֶה שֶׁהַבַּד כָּרוּךְ לוֹ לְרֹאשׁוֹ
וּבֵין זֶה שֶׁבַּד כָּרוּךְ לוֹ סְבִיב צַוָּארוֹ
כְּחֶבֶל הַנִּדּוֹנִים לָמוּת.
מוּטָב שֶׁעֲצֵי הַזַּיִת יִתְעַלְּמוּ
מִן הָאֵשׁ הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת בַּקּוֹצִים
יָסֵבּוּ רֹאשָׁם לְעֵבֶר הַשֶּׁמֶשׁ כְּחַמָּנִיּוֹת –
רַק עָלֶיהָ אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ
בְּאֶרֶץ זוֹ, שֶׁכֹּה רַבּוּ בָּהּ הַצְּלָלִים
6 תגובות
Tobi Lynn
קראתי – במובן של התבוננות עומק והרי זה מה שיש בשיר. (מחילה מראש על דברי הקישוט בהתייחסות שלי. לעניין עצמו:
יש משהו מן החדות של הכתיבה באזמל. טקסט רב מימדי. ב 2 מילים:
מאוד אהבתי.
אביטל סדן
שיר נפלא
משאלה להוויה אינטגרטיבית
נוגע, צובט.
brachelb
אולי אחרי החורבן תבוא ההתחדשות, אחרת למה לפלל לו? אם ההרים שזיכרונם בין מילוני שנים יקרסו תחתם והנזק ייצר הרים חדשים, הרי שהטבע יתגבר יחלים ויחלו חיים חדשים.
יש פתגם האומר – אין חדש תחת השמש, אלא שבשירך כל זמן שהשמש תמשיך לזרוח יהיה חדש.
שיר נהדר, למרות שבתחילה לא הבנתי מדוע לבקש משאלה קשה כל כך.
יעל
שיר יפה ביותר. תודה רבה
arikbenedekchaviv
היאוש ממש "מסריח" למרחוק בשיר הזה. הרפרוף הבולט שבו לשירת התחייה הציונית [נזכרתי בעץ הזית של אלתרמן, בטשרניחובסקי, בשלונסקי וברבים נוספים ] הוא מרפרר לספרות עלייה שנייה ועלייה שלישית.
צריך לדעת תמיד – באמת באמת באמת לאדמה לא אכפת מכלום.
סלעים, טרשים, מדבריות שלום, מלחמה – עבור פלנטה שקיימת למעלה ממליארד שנים?
רוצה לומר, הנסיון להשליך את החוץ האובייקטיבי, חסר הרגשות והענין ענינים אנושיים, במקרה דנן שבטיים לגמרי, לפחות אצלי לא ממש עובד.
עם זאת, ההיזזקות להתיחסות למופעים גיאוגרפיים-גיאולוגיים כאלה מצביעה על יאוש גדול מאוד.
איתן קלינסקי
השיר רִגֵּשׁ אותי. קראתי את השיר וחשתי, שנעורי לפני שבעים וחמש שנה שוחים במעיינות הירקון שׁבֻטְּנוּ בינתיים, קראתי את השיר ושחיתי במעיינות הירקון למרגלות מבצר אנטיפטרוס ונח לי תחת עץ הזית, שגם כן כבר איננו.