נצח חמקמק / יוחאי ישראלי
כַּמָּה יָפָה הָיִית אָז,
כְּשֶׁשָּׁכַבְנוּ רוֹעֲדִים וְנוֹגְעִים כָּל כָּךְ.
שַׁלְוַת הָאֲשָׁלִים בְּעֵינַיִךְ וְהֶמְיַת זִכְרוֹנוֹת עַתִּיקִים.
וְאֶלֶף לִטּוּפִים מְבַעְבְּעִים מְשׁוֹטְטִים לְכָל עֵבֶר,
וּשְׁתִיקָה שֶׁזּוֹרַחַת חֲמִימָה עַל הַחֶדֶר.
כָּל אֵלֶּה אוֹפְפִים אוֹתָנוּ וְעוֹטְפִים,
מוֹשְׁחִים אֶת גּוּפֵנוּ בְּעֶדְנָה,
וּמַבְדִּילִים אוֹתָנוּ, אַךְ לְנֶצַח חֲמַקְמַק,
מֵהֲמֻלַּת מַחְשֶׁבֶת הַיּוֹם-יוֹם.
2 תגובות
arikbenedekchaviv
שיר מקסים. הגיאוגרפיה שלו על פי העץ מצביעה על מדבר, או ערבה, על קדם [עיני האהובה]. החידה בשיר היא האהובה – מאין ולאין, מאיזה זמן לאיזה זמן היא עוצרת בדרך להיות עם מאהבה.
איתן.
"הֶמְיַַת זִכְרוֹנוֹת עַתִִּּיקִים" כבשה אותי. מאחל בהצלחה למשורר יוחאי ישראלי.