אסטרונאוטית / איילת שמעוני

זֶה לֹא לְצֹרֶךְ,

אֲנִי מְקַוָּה לִפְגֹשׁ חָבֵר.

זֶה לֹא לְצֹרֶךְ לְהִשָּׁאֵר.

אֲנִי נוֹדֶדֶת לְמָקוֹם אַחֵר.

מִישֶׁהוּ יְחַכֶּה לִי שָׁם

עִם וֶרֶד בֵּין הַשִּׁנַּיִם,

יֹאמַר שֶׁהוּא אוֹהֵב.

הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ שֶׁלִּי

יִהְיוּ שׁוֹנִים כָּעֵת:

יִהְיוּ לָהֵם בְּעָלִים חֲדָשִׁים

וּפִנָּה אַחַת פָּחוֹת בַּלֵּב.

אִם אֵי פַּעַם אֶחֱזֹר,

הָעוֹלָם כְּבָר לֹא יַחְזֹר לִהְיוֹת

מַה שֶׁהָיָה. כְּמוֹ

הָיִיתִי אַסְטְרוֹנָאוּטִית שֶׁשָּׁבָה מִמַּסָּע:

הַזְּמַן זוֹרֵם לְאַט יוֹתֵר בֶּחָלָל.

בָּעוֹלָם הוּא טָס.

אֵינִי רוֹצָה לְהַחְמִיץ אֶת יְלָדַי

אוֹ אֶת שְׁבִיל הֶחָלָב.