ראיתי / לאה צבי דובז'ינסקי
יַעַר שֶׁל טוּרְבִּינוֹת רוּחַ עוֹמְדוֹת דּוּמָם
מַמְתִּינוֹת לְמַשָּׁב כָּלְשֶׁהוּא שֶׁיָּנִיעַ אוֹתָן
הַלְּהָבִים הַדּוֹמְמִים פִּלְּחוּ רוּחִי
מַשֶּׁהוּ בַּדְּמָמָה וּבְאֵין תְּנוּעָה הֵצִיף בִּי מוֹרָא
הַשֶּׁקֶט קָרַע אֶת הַצְּחִיחוּת
נִדְמֶה בְּכָל רֶגַע שֶׁמַּשֶּׁהוּ יָחֵל לָנוּעַ וְיָעִיף אוֹתָנוּ לְכָל הָרוּחוֹת
מֵרָחוֹק עַל גִּבְעָה עָמְדָה טוּרְבִּינָה בּוֹדְדָה, לֹא הֵבַנְתִּי מָה פֵּשֶׁר הַדָּבָר לְהַרְחִיק אוֹתָהּ מֵאַחְיוֹתֶיהָ
לְהַעֲצִים אֶת הַבְּדִידוּת וְהַשֶּׁקֶט
הִמְשַׁכְנוּ לָנוּעַ מוֹתִירִים מֵאָחוֹר יַעַר דּוֹמֵם חֲסַר רוּחַ.
12 תגובות
איתן.
אני מבקש להביע תודתי לכותבת על דימויים בשיר, שכבשו אותי. בחלקם אני משתף אותה ואת הקוראים. – "יַעַר דּוֹמֵם וַחֲסַר רוּחַ,…"לְהַעֲצִים אֶת הַבְּדִידוּת וְהַשֶּׁקֶט" … "הַשֶּׁקֶט קָרַע אֶת הַצְּחִיחוּת" …
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תודה רבה, רבה איתן .
רחל מדר
לאה,
אני אוהבת את השיר ואת התפתחותו. יש בטורבינות חיים ואפילו כשלא מתכוונים לדמותן לבעלי חיים או אנשים הן מתקבלות כך. את מצליחה תמיד להביע בעוצמה רגשות ומצבים על ידי עצמים דוממים שאצלך מקבלים חיים. תודה על השיר
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תודה רבה רחל !!
brachelb
לאה יקרה, קראתי ורוחך הנכאה דבקה בי. הצלחת לדייק "בציור" הטורבינות הדוממות וחסרות החיים, הלך הרוח הזה נוחת עלי בעיקר כשאני בחו"ל בשעות בין ערביים והטורבינות ניצבות כנציבי מלח אשר קפאו על מקומם. מאד אהבתי את השיר.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תודה רחל יקרה, זאת בדיוק התחושה שקיבלתי בטיול בגולן כשסביבי טורבינות
arikbenedekchaviv
אני דווקא טיילתי בנורווגיה אני חושב, וגם שם היה משעול הררי שלאורכו עמדו הטורבינות הללו. הן לא נעו. הסבירו לנו על מאבקים של איכות הסביבה, על מאבקי פועלים ועל תעשיית הנפשט המשגשגת.
התבנית הניגודית בשיר מענינת ובונה היטב את "הלך הרוח", האווירה שהיא לענ"ד מרכזו. כך:
יער – טורבינות
להב דומם – מפלח
שקט – צחיחות, כניגוד!
יער – דומם, חסר חיים
אלן הניגודים הבולטים והמסווים הללו מצטרפים יסודות שונים, כמו למשל: מחד גיסא קפאון מוחלט של הטורבינות מול הציפיה הוודאית ש- משהו ינוע – יעיף אותנו לכל הרוחות. יעיף לכל הרוחות זו האירוניה המקסימה כאן- טורבינות רוח שותקות/לא נעות/צחיחות יעיפו לכל רוח .
והסיום שהוא גם האנשה מובהקת של הטורבינות כמטונימיות ל"כוונת המתכננים", שהיא עצמה "פואטית" [העצמת הבדידות והשקט] וכמובן אבסורדית לגמרי, וכן גם מסקנה של "הלך רוח" מול הטכנולוגיה ושילובה בטבע. או החלפת עצים מלאי חיים בטורבינות מתות ממתכת, שאפילו מלאכתן לא עושות.
מה שבמחשבה נוספת מזיכר לי את מעמד הר סיני – הדממה המוחלטת – לפי מדרש שמות רבה, המנוגד לפסוקים עצמם [שמות יט' 17-19
אָמַר רַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן:
כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה
צִפּוֹר לֹא צִיֵּץ,
עוֹף לֹא פָּרַח,
שׁוֹר לֹא גָּעָה,
אוֹפַנִּים לֹא עָפוּ,
שְׂרָפִים לֹא אָמְרוּ קָדוֹשׁ,
הַיָּם לֹא נִזְדַּעְזֵעַ,
הַבְּרִיּוֹת לֹא דִּבְּרוּ,
אֶלָּא הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחֲרִישׁ –
וְיָצָא הַקּוֹל: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ"…
(מדרש שמות רבה, פרשה כט, פסקה ט)
המנוגד לפסוקים עצמם [שמות יט' 16-19]:
טז וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד; וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. יז וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים, מִן-הַמַּחֲנֶה; וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר. יח וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה, בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד. יט וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.
הדממה המהותית מול הרעש המהותי של העולם החדש.
תמי
לאה יקרה, קראתי את השיר, טורבינות כטורבינות וטורבינות כמשל לנו, בני האדם
בשני המצבים הצלחת להפיח רוח חזקה בכנפי הטורבינות השותקות ובכך כוחו של השיר עבורי, שיש בו תנועה ועולם רוחש
תודה
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תמי יקרה, תודה רבה על קריאתך ופרשנותך, תודה רבה
לאה צבי (דובז'ינסקי)
ARIKBENEDEKCHAVIV
תודה רבה אריק , נהניתי לקרוא את פרשנותך ותגובתך, תודה רבה, רבה
mickyharel
טורבינות לבנות דוממות כניצבי מלח, ובכל זאת הרוח בכנפיהן נושבת ממך.
בכל טיולי ואפילו בגולן פגשי אותן.
חתכו את הנוף ולא נעו.
מעט כדימוי חייזרים נטולי צבע או תחושה של זרות וניכור
ודממתן יש בה משהו תוקפני ופסיבי כאחד.
שיר מעולה
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תודה מיקי, כן זאת התחושה כשפגשתי בן בגולן, תודה על תגובתך מיקי יקרה