שירה

* / תמי קויפמן

יָרֵחַ

טִפְטֵף אֶת עַצְמוֹ,

צָבַע קִירוֹת מָטִים

לִפֹּל,

הִסְתַּנֵּן לַחֲרַכִּים

הִתְיַשֵּׁב בְּמִטַּת חָלְיֵךְ

לָדַעַת יָרֵחַ, הָיִית אוֹמֶרֶת לִי,

זֶה הַקֶּטַע שֶׁלִּי

הָיִית אוֹמֶרֶת.

הַבַּיִת נָדַם.

הָאוֹר בְּעֵינַיִךְ נִסְדַּק

וּכְמוֹ עֲזוּבָה מְיַלֶּלֶת בַּסְּדָקִים

יָדַעְתִּי,

מָה יוּכַל טִפְטוּף יָרֵחַ

לְהַצִּיל?

מתוך ספר בכתובים

11 תגובות

  • מיקי

    ירח הוא מסתורי, ובאמת מה יוכל להציל? הוא מכשף אבל לא מציל הוא מוצל ומואר וזה כל מה שיש בו השיר מאד יפה, נוגה ונוגע

  • איילת שמעוני

    אהבתי מאד את השפה הציורית, הלילית, והשיח הפנימי שבשיר ❤

  • רחל בכר

    תמי יקרה, אוהבת את כתיבתך. ירח מתקשר לי מיידית לחיפוש ואישור, כמו באהבה. הירח הוא עד אלם אך לא נסתר ממנו דבר.

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    שיר יפה ומרגש, הרבה צדדים לירח , תודה תמי על השיר היפה

  • עפרה בן-עמי

    אוזלת היד מול הסופיות והאובדן קורעת את הלב, קצרה גם ידו של הירח.
    שיר יפהפה!

  • איתן

    אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַשָׁפָּה הַצִּיּוּרִִית וְְְהַכּוֹאֶבֶת שֶׁל הַשִּׁיר..

השאר תגובה