קיא של עטלפים / רונית ליברמנש־ורדי
כְּתָמִים חוּמִים
כֵּהִים הֻשְׁפְּרְצוּ
עַל
קִיר
הַבַּיִת הַחִיצוֹנִי
קִיא שֶׁל
עֲטַלֵּפִים סוּמִים
סְמוּיִים
שִׁלְשׁוֹם נִמְלְטָה
בְּבֶהָלָה בֵּיְבִּי שְׂמָמִית
מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת חֲדַר הַמִּקְלַחַת.
בַּחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר הֵגִיחָה מֵאֲחוֹרֵי הַמַּזְגָן
הָעִלִּי בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה אִמָּהּ
אוֹ סָבָתָהּ הַגְּדוֹלָה
לְהַבְעִית דַּיָּרֵי
הַמִּשְׁנֶה הַדּוֹמְמִים שֶׁלָּנוּ
חוֹצְבִים
דַּרְכָּם
פְּנִים־חוּץ
וְחוֹזֵר חֲלִילָה.
ניקוד: יאיר בן־חור
5 תגובות
אילנה יוליס
ביטוי נאמן
שאט נפש וזוהמה צפים
רונית
:_( לגמרי. למרות שלא לכך התכוונה המשוררת כשהשיר נכתב, אי שם באוגוסט.
arikbenedekchaviv
אני אוהב את השירים שלך. כמו-פרוזה, "שפה ענייה" לכאורה – אבל עולם ומלואו בשיר. כתמי עטלפים יש על בתים ברחוב שלנו, כי עצי האזדרכת הגדולים הינם משכן קבוע שלהם.
שממיות הן דיירות קבע אצלנו כולל עכבישים קטנים שמקפצים להם בין זבוב זעיר לזעיר אחר.
אם לא אכפת לך, אני רוצה לקרוא את השיר כאלגוריה למצבנו. אני יודע שזה נורא כיום, כשיצירות מקבלות עומק אקטואלי, אבל המגיבה מעליי, אילנה יוליס, הסבירה היטב.
שיר יפה מאוד.
רונית
תודה רבה, אריק. למען האמת, השיר נכתב בקיץ במצב רוח עגמומי משהו. לצערי הקריאה שלך כאלגוריה למצב הנוכחי התדייקה, למרות שלא לשם כיוונתי מלכתחילה. לא ניתן היה להעלות על הדעת את תרחיש הזוועות.
איילת שמעוני
הטבע כאורח לא קרוא, לא רצוי, מבועת בתוך הסדר שלנו.