שירה

* / זיוה גל

אפריל 2, 2024 /

אוֹמְרִים שֶׁלְּמִלִּים יֵשׁ מִשְׁקָל.
הָאֲוִיר כָּבֵד יַחַד אִתָּן.
בִּמְיֻחָד כְּבֵדוֹת הַמִּלִּים שֶׁיּוֹצְאוֹת מִפִּי גְּאוֹנִים
אִם הֵם גְּאוֹנִים
אוֹ לֹא.

מִלִּים כְּבֵדוֹת מְהַדְהֲדוֹת אֶת מַהוּתָן

אַנְשֵׁי חֲלִילָן
מְעוֹפְפִים מִגִּדְרָם כְּדֵי לַחֲמֹל עֲלֵיהֶן
וְלַחֲבֹט בְּאֶמְצָעוּתָן.

לְפַמְפֵּם מִלִּים שֶׁהִתְהַפְּכוּ עַל רֹאשָׁן
וְלִצְלֹל אִתָּן לַמַּעֲמַקִּים חֲלוּלִים.

פברואר 24

5 תגובות

  • יובל

    אפריל 2, 2024 ב11:26 am הגב

    יפה, אולי שיר אקטואלי במרומז. החלילן כאן קשיש ומאושפז, והמילים חסרות ערך כחיי אדם.

  • זיוה גל

    אפריל 6, 2024 ב6:15 pm הגב

    שכחתי לכתוב שהמילה "במעמקים" ניקדתי בטעות כמיודעת. היא לא מיודעת ולכן היה צריך להיות שווא ולא פתח באות בית

    לא בַּמַּעֲמַקִּים
    אלא
    בְּמַעֲמַקִּים

    תודה לכולם
    ולימים טובים הרבה יותר טובים.
    הכי חשוב, תודה לענת קוריאל ולאתר "ליריקה"

השאר תגובה