שירה

טרצו / לאה צבי דובז'ינסקי

כְּשֶׁאֲרִיחֵי הַטְּרָצוֹ הַיְשָׁנִים הֵחֵלּוּ לְהִסָּדֵק
זֶה הָיָה סִימָן,
אָהַבְתִּי לְהַבִּיט עַל חֶלְקֵי הָאַגְרֵגָטִים הַשְּׁקוּעִים בְּגֹדֶל בִּלְתִּי אָחִיד בִּשְׁלַל צוּרוֹת וּצְבָעִים,
הָיִיתִי כִּמְהֻפְּנֶטֶת
שָׁקַעְתִּי אֶל תּוֹךְ הָאֶבֶן
רַק רַעַשׁ הַסְּדָקִים הַנִּבְקָעִים עוֹרֵר אוֹתִי, נִדְמֶה הָיָה שֶׁיָּד מוּשֶׁטֶת מְאַיֶּמֶת לִמְשׁוֹת אוֹתִי
גָּרַרְתִּי עַצְמִי בְּכֹחַ
לֹא לְהִטָּמַע
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הֵם אֲבָנִים.

ניקוד: יאיר בן ־חור

12 תגובות

  • brachelb

    לאה יקרה, תיארת מצב נפשי לא קל, אך גברת ולא נטמעת. הארה של רגע מספקת תובנה שהחיים חזקים יותר מהרמת הידיים וויתור.

  • רוני גרא

    תטור חזק,של הדרדרות, וטוב שרעד הסדקים עורר אותך,וגררת את עצמך לא להטמע, כולנו נמצאים במצבים דומים ולא פשוטים
    ולכן קל מאד להזדהות עם השיר החזק והיפה.

  • תמי

    לאה, השיר מעמיד את הקו המבדיל בין השבר לשלם בין היש לאין בין הקיים לשבור, ולמרות הסדקים המתקיימים בכל אלו הדוברת לא נטמעת, ואולי נטמעת בחיים בנושם בחי

  • איתן.

    מילה אחת בפי אחרי שקראתי את השיר, חזרתי וקראתי – תּוֹדָה. ואולי שתי מלים – תּוֹדָה רַבָּה.

  • מיקי

    בין מכיתות נפש למכיתות הטרצו ברצפות המרחק קצר, מצאת דרכך להתנער לא לשקוע או להיטמע בשברים. שיר נפלא המעיד על חולשה זמנית ונפש חזקה

השאר תגובה