פצעיה / רינה ענבר
א.
הָרֶצַח עָט עַל הַטְּלָאִים
בַּמְּסִבָּה. הַטֶּבַח נִעֲנַע אֶת הָעֵצִים.
וִדֵּא הֲרִיגָה. הַפֶּרַח פָּעַר תִּפְרַחַת
עֲקֻבָּה.
ב.
הַפָּתוּחַ אָמוּר הָיָה לִהְיוֹת סָגוּר.
הַסָּגוּר אָמוּר הָיָה לִהְיוֹת שָׁמוּר.
הַשָּׁמוּר הָיָה אָמוּר לִהְיוֹת זָכוּר.
ג.
הַפֶּרַח הָלַךְ הָלוֹךְ
וּפָעוֹר. מֶלַח כִּי יִזָּרֶה
עַל פְּצָעֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ
וְאֵין מָזוֹר.
3 תגובות
brachelb
קצרים ועוצמתיים.
רוני גרא
די במשפט-"הפרח פער תפרחת עקובה" כדי לחוש את הנורא שהתרחש, את הדם שנשפך והרצח המתועב.שיר חזק ומטלטל וכולו ברמזים
איתן.
אני מצאתי כאן שיר, הכואב את פרחי העלומים, שכל יום ממוסגרים בשחורים במודעות האבל על קטיפתם