מילותיי היו אמיצות ממני / רונן בלומברג

מִלּוֹתַי הָיוּ אַמִּיצוֹת מִמֶּנִּי

הֵן לֹא פָּחֲדוּ

לִזְעֹק וְלִמְחוֹת

לְקַלֵּל וּלְהִתְלַכְלֵךְ.

אֲנִי הָיִיתִי כָּל חַיַּי סָגוּר בְּד' אַמּוֹתַי

מְפַחֵד לְהוֹצִיא אֶת אַפִּי הַחוּצָה

אוֹ לִנְשֹׁם יוֹתֵר מִדַּי חָזָק.

אַךְ מִלּוֹתַי הוּלְכוּ לְהַפְגִּין בַּכִּכָּרוֹת

צָרְחוּ אֶת מְחָאָתָן בִּמְלוֹא הַגָּרוֹן

קִלְּלוּ וְהִתְקוֹטְטוּ עִם הַשּׁוֹטְרִים

וְנֶעֶצְרוּ עַד תֹּם הַהֲלִיכִים.

מִלּוֹתַי הָיוּ אַמִּיצוֹת מִמֶּנִּי

בְּנִגּוּד אֵלַי לֹא הָיָה לָהֶן מָה לְהַפְסִיד

הֵן לֹא פָּחֲדוּ מִכְּאֵב וְאַלִּימוּת וְהִתְעַלְּלוּת

הֵן קָרְאוּ לַיֶּלֶד בִּשְׁמוֹ

וְלֹא עִנְיֵן אוֹתָן שֶׁהַקְּרָב אָבוּד מֵרֹאשׁ

הֵן שָׂשׂוּ אֱלֵי קְרָב

נֶאֱמָנוֹת לָאֱמֶת שֶׁבִּשְׁמָהּ נִכְתְּבוּ.

מִלּוֹתַי הָיוּ זוֹעֲקוֹת בִּשְׁמִי

אֶת אֲשֶׁר אֲנִי פָּחַדְתִּי לְהַעֲלוֹת עַל דַּל שְׂפָתַי

פָּחַדְתִּי שֶׁמִּישֶׁהוּ יִשְׂנָא אוֹתִי וְיִתְנַכֵּל

אוֹ יָבוֹא בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁלֹּא אוּכַל לְשַׁלֵּם

פָּחַדְתִּי מֵהַשִּׁלְטוֹן וּמֵהַמִּשְׁטָרָה

מִקִּיצוֹנִים וְרָדִיקָלִים

פָּחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל לַשִּׂנְאָה בָּעֵינַיִם.

מִלּוֹתַי הָיוּ יוֹצְאוֹת לְהִלָּחֵם עֲבוּרִי

הֵן יָדְעוּ כַּמָּה אֲנִי חֲסַר אוֹנִים

שָׁנִים שֶׁל אֻמְלָלוּת וְשֶׁל סֵבֶל

שֶׁאוֹתִי שָׁבְרוּ וְרִסְּקוּ

אוֹתָן הֵן חִשְּׁלוּ וְחִזְּקוּ.

מִלּוֹתַי הָיוּ בְּטוּחוֹת שֶׁהַצֶּדֶק אִתָּן

בְּעוֹד שֶׁאֲנִי כְּבָר אִבַּדְתִּי תִּקְוָה

אַךְ מִלּוֹתַי שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אַחֲרַי

יַמְשִׁיכוּ לִזְעֹק וְלִדְרֹשׁ

עוֹלָם טוֹב יוֹתֵר עֲבוּר כֻּלָּם.