שירה

זיעה שחורה / איתן קלינסקי

יַלְדוּתֵנוּ וּנְעוּרֵינוּ שָׁרוּ בְּלַהַט:

"נַלְבִּישֵׁךְ שַַׂלְמַת בֵּטוֹן וָמֶלֶט

וְנִפְרֹשׂ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים"

מֵהַשִּירִים שֶׁשָּׁרִים יְלָדֵינוּ הַיּוֹם מָחַקְנוּ לָהֶם תְּמוּנָה כּוֹאֶבֶת –  

עוֹבְדֵי קַבְּלָן מִסִּין וּמִבֻּלְגַּרְיָה, מִתַּאיְלַנְד וּמֵרוֹמַנְיָה

שֶׁבְּגַרְמֵיהֶם – הַמַּלְבִּישִׁים אֶת יִשְׁרָאֵל בְּשַׂלְמוֹת בֵּטוֹן וָמֶלֶט –  

סוֹחֲרִים סוֹחֲרֵי אָדָם

סוֹחֲרוֹת חֶבְרוֹת קַבְּלָן.

הִצְלַחְנוּ לְהַסְתִּיר מִילָדֵינוּ

סוֹחֲרֵי אָדָם בּוֹדְקִים גַּרְמֵי עוֹבְדֵי קַבְּלָן מֵרַחֲבֵי תֵּבֵל

אֲבָל לֹא נַצְלִיחַ לְהַסְתִּיר נַעֲרוֹת סִינִיּוֹת וּפִילִיפִּיּנִיּוֹת

הַסּוֹעֲדוֹת קְשִׁישֵינוּ בַּעֲרֹב יְמֵיהֶם

מַצִּיעִוֹת לָהֶם מִטָּה, שוֹטְפוֹת גּוּפָם וּמֵאֲכִילוֹת אוֹתָם

לֹא נַצְלִיחַ תָּמִיד לְהַסְתִּיר עַם עֲבָדִים

הַפּוֹרְשִׂים לָנוּ בְּיִשְׁרָאֵל אֶת מַרְבַדֵּי הַגַּנִּים

  הַקּוֹטְפִים לָנוּ תַּפּוּחַ

    הָאוֹרִים לָנוּ תְּאֵנָה

       הַמּוֹסְקִים לָנוּ זַיִת

          הַגּוֹדְדִים לָנוּ תָּמָר.

בְּפַרְדְּסֵי הַשָּׁרוֹן

נוֹטֶפֶת זֵעָה שְׁחֹרָה

זוֹלָה וּנְקִיָּה

מִקַּלְקִילְיָה וּמִטּוּלְכַּרֶם

כִּשְׂעִירִים עֲלֵי עֵשֶׁב

שֶׁצָּבְאוּ עַל מַחְסוֹם אֱיָל

כָּל הָאַשְׁמֹרֶת הָאַחְרוֹנָה שֶׁל הַלַּיִל

עַד שֶׁהֵגִיחוּ עִם כּוֹכַב הַשַּׁחַר

לְרַחֲבַת סוֹחֲרֵי גְּרָמִים פָלֵסְטִינָאִים

שֶׁאָסְפָה אוֹתָם לִשְׁדוֹת הַתּוּת וּלְפַרְדְּסֵי הֶהָדָר

תְּמוּרַת שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים חֲדָשִׁים לִשְׁעַת עֲבוֹדָה.

בְּפִגּוּמֵי תֵּל אָבִיב

מַגִּירִים זֵעָה שְׁחֹרָה

זוֹלָה וּנְקִיָּה

מֵחֶבְרוֹן וּמִגֵ'נִין

כַּאֲפִיקֵי נְחֹשֶׁת לַמַּסָּד

וּכִמְטִילֵי בַּרְזֶל לַגַּג

לְהַלְבִּישׁ בְּשַׂלְמַת בֵּטוֹן וָמֶלֶט אֶרֶץ בְּזֵעָה שְׁחֹרָה

זֵעָה נוֹטֶפֶת שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים חֲדָשִׁים לְשָׁעָה.

הֲלָנֶצַח

הַתַּפּוּחַ בַּשָּׁרוֹן

יָשִׂים אַגְמוֹן

בְּאַף קַלְקִילְיָה

וְיִקּוֹב חוֹחַ

בְּלֶחִי טוּלְכַּרֶם.

הֲלָנֶצַח

פִּגּוּמֵי בִּנְיָן בְּתֵל אָבִיב

פַּרְדֵּסִים וּשְׁדוֹת תּוּת בַּשָּׁרוֹן   

יַבְרִישׁוּ אֶת עוֹרָהּ שֶׁל חֶבְרוֹן

וְיִשְׁטְפוּ בַּעֲבוֹדָה זוֹלָה

אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל מַחֲסוֹם חֲוָרָה.

הֲלָנֶצַח נִמְחַק אֶת פָּרָשַׁת "קְדוֹשִׁים" מִלִּבֵּנוּ –

"כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר

הַגָּר אִתְּכֶם

וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ

כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" 1

וְלָזֶה נִקְרָא עַם שֶׁבִּתְפִלּוֹתָיו מְשַׁנֵּן

"בְּחַרְתָָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים"?!

הָבָה נָשִׁיר, נִבְנֶה אַרְצֵנוּ בְּזֵעָתֵנוּ וְלֹא בְּזֵעָה שְׁחֹרָה

הַנּוֹטֶפֶת מֵרִבְבוֹת עוֹבְדֵי קַבְּלָן מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב.

1 ויקרא י"ט, ל"ד.

ניקוד: יאיר בן־חור

4 תגובות

  • david barbi

    אם לא היינו גרים במצרים היינו מתים מרעב
    העובדים בארץ זוכים בשכר חודשי שהוא כמעט שכר שנתי והם הפכו לעשירי הארץ בארצם
    הייתי מוכן לעבוד בארץ זרה תמורת עבודה שנתית שהיא שווה ל12 שנה עבדות בארץ שבה נולדתי
    לעניין השיר כתבת יפה
    במקרה הזה עניין אותי להגיב על התוכן
    תודה

  • עפרה בן-עמי

    השיר מדבר על העיוורון במבט על הפלסטינים בתוך שטחי הקו הירוק. עיוורון עוד יותר עמוק מופנה לאותם אנשים ולמשפחותיהם מעבר לו, תחת הכיבוש בגדה.

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    הפכנו למדינה של נהנתנות, נצלנות ועצלנות, מה שהיה פעם לצערי כבר לא יהיה, השיר כתוב כל כך יפה וכואב, תודה לך איתן.

  • עיה

    תגובה ל-DAVID BARBI, מגיב יקר, ארון הספרים היהודי, עולם הערכים היהודי ניצב מבוייש למקרא התגובה שלך. מצער, שהמגיב מצא לנכון להתייחס לשכר הגבוה, שמקבלים עם העבדים של חברות קבלן הגורפים סכומי כסף נאים על כל עובד הַמְּיֻבָּא. לאן הגענו?? שמערכת הסיעוד במדינתנו אינה יכולה להתקיים בלי ידיים עובדות מסין ומתאיילנד, שמערכת עבודת הבנין בארצנו, ארץ מולדת, אינה יכולה להתקיים בלי עובדים מסין ומאוקראינה. כמה כואב שהחקלאות בארצנו מתבססת במידה רבה על עובדים זרים. מציאות זו כואבת לכותב השיר. התופעה של חברות קבלן מדאיגה את כותב השיר,

השאר תגובה