ארכיון חודשי: יולי 2016

חזרה / יפעת גדות

חזרה / יפעת גדות

צָלַלְתִּי פְּנִימָה
וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי
נִשְׁכַּחַת
כְּאִלּוּ מַמְתִּינָה
לְשׁוּבִי
מֵאֶרֶץ הָעֵרוּת.
פַּזְּרִי מֵאֲבַק הַקְּסָמִים
שֶׁל הַמִּלִּים
בִּקַּשְׁתִּי
לְעַצְמִי
וְהִשָּׁאֲרִי רֶגַע
שֶׁלָּךְ.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירה הקצר של יפעת גדות מתאר מעין דיבור פנימי של אישה המחפשת את עצמה בים המילים הגדול, מחפשת את המילים שלה, ואת הרגע שלה עם עצמה.

עורכת ליריקה משתפת / רונית ליברמנש

עורכת ליריקה משתפת / רונית ליברמנש

שלוש שנים חלפו. שלוש שנים של זוגיות מהסוג הנשי-רגשי לפרקים, הטעון לפרקים ופורק מטענים באמצעות הבהרות, בכתב ובעל פה. כוונתי לזוגיות הלירית של ענת קוריאל ושלי. זוגיות שתכליתה הקמתו ועריכתו של הפרויקט המשותף, "ליריקה". במרוצת שלוש השנים שחלפו, סיימתי את הד"ר שלי והתחלתי לעבוד כמטפלת בספורט במערך הפסיכיאטרי בבית חולים ציבורי גדול. מטבע הדברים תוך כדי כך, התוודעתי להתוויות של תרופות פסיכיאטריות שונות.
 
מסתבר שבשנים האחרונות, תאגידי התרופות מנפיקים שמות ליריים שונים לתרופות אנטי דיכאוניות מקבוצת SSRI . כך למשל, משמשת התרופה ליריקה, ששמה זהה לשמו של האתר שלנו, לתרופה שאושרה לאחרונה לטיפול בפיברומיאלגיה. שם לירי נוסף הוא סרנדה, אחד משמותיה המסחריים של תרופה המשמשת לטיפול בדיכאון, כמו גם קונצרטה, תרופה מוכרת לטיפול בהפרעות קשב וריכוז.
 
מקווה שהזוגיות הלירית של ענת ושלי תשרוד ומי יודע, אולי אחד מהשירים שנפרסם בעתיד יהווה השראה לשמה של התרופה הבאה.


דרושים / יאיר בן־חור

דרושים / יאיר בן־חור

לְצֹרֶךְ עִלּוּי נְשָׁמוֹת
דְּרוּשִׁים בְּהִתְנַדְּבוּת
צְרוֹרוֹת חַיִּים
לִצְרֹר אֶת הַמֵּתִים
בְּדָם קַר שֶׁהִתְיַבֵּשׁ
מִתַּחַת לָאֲדָמָה.
שְׂכַר מִצְוָה מֻבְטָח לַמַּתְאִימִים.

22 ביולי, 2016, ‏ט"ז בתמוז, תשע"ו
 
השיר 'דרושים' נכתב כחלק מאסופת שירים לזכר אחי חיים ואחייני רון, שמצאו את מותם הטרגי לא מכבר

צִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גַּג / יוֹאָב אִיתָמָר

צִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גַּג / יוֹאָב אִיתָמָר

לֹא בַּתַּיִל,
לֹא עַל כִּבְלִי חַשְׁמַל,
לָכוּד בְּחֵרוּת מְזֻיֶּפֶת,
וּבְיוֹתֵר מִדַּי שְׁקִידָה.
 
הָיִיתִי רוֹצֶה לִרְקֹד.
כָּמוֹךְ. לָדַעַת אֶת הַסּוֹד
שֶׁמְּרַעֲנֵן אֶת הַלֵּב,
שֶׁגּוֹרֵם לָאֵפֶר לִהְיוֹת
טָעִים כְּמוֹ לֶחֶם.
 
שֶׁתֹּאהֲבִי אוֹתִי.
לְהִצָּמֵד אֵלַיִךְ
כְּמוֹ בֶּגֶד שֶׁבָּלָה,
וּלְעוֹלָם לֹא יֻחְלַף וְיַחְלֹף.

השיר "ציפור בודד על גג" מתכתב עם "ציפור על תיל" של לאונרד כהן ומתעמת איתו. הדובר מוכן לוותר (במילים מעטות ויפות) על החופש שלו לטובת אהבה רבת שנים ועמוקה.

נישואין בכפייה / גלית ארז פתאל

נישואין בכפייה / גלית ארז פתאל

אֲנִי פּוֹסַעַת לְעֶבֶר הַזִּקְנָה
כְּמוֹ אֶל גֶּבֶר זָר וּכְעוּר פָּנִים
שֶׁהֻבְטַח לִי מֵרֹאשׁ עַל יְדֵי הוֹרַי.
עוֹד מְעַט הוּא יִתְפַּשֵּׁט בְּשֶׁקֶט
יִזְדַּחֵל בִּי חֶרֶשׁ כְּנָחָשׁ עַל גְּחוֹנוֹ
מַמְתִּין לִשְׂדוֹתַי הַמֻּפְקָרִים
לִמְלֹךְ בָּם.

ניקוד: יאיר בן־חור

השוואה מעניינת בין נישואין בשידוך ללא אהבה ובין ההתקרבות אל יום המוות. השימוש במילה "הובטח" מתעתע, שהרי בדרך כלל הבטחה מולידה ציפייה למשהו טוב.

חורף נצחי / רות גלעד

חורף נצחי / רות גלעד

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת בִּכְיָם
שֶׁל הַיְּלָדִים הַנְּטוּשִׁים
קוֹפְאִים לָעַד
עַל חוֹפוֹ הַשָּׁחֹר שֶׁל
הַשֶּׁלֶג,
יְלָדִים עֲזוּבִים
בִּלְתִּי אֲהוּבִים
גּוֹוְעִים לְאִטָּם
בַּחֹרֶף הַנִּצְחִי
שֶׁל עֲרָפֶל הַלַּיְלָה
בֵּין צִפָּרֵי הַכְּפוֹר.
וְשָׂם בֵּינֵיהֶם
גַּם אֶת עַצְמִי
אֲנִי רוֹאָה.

סבל ילדים הוא הדבר הנורא ביותר, ושירה של רות גלעד, הערטילאי וכמעט סוריאליסטי, מתאים ליותר מדי סיטואציות אכזריות בעולמנו.

* / לאה צבי (דובז'ינסקי)

* / לאה צבי (דובז'ינסקי)

תָּמִיד כָּשַׁלְתִּי
בִּמְלֵאכֶת יָד ,
אֶצְבָּעוֹת חַסְרוֹת תְּשׁוּקָה,
אֵין בָּן בְּעֵרָה,
לֹא בִּסְרִיגָה, לֹא בִּתְפִירָה,
בִּזְהִירוּת לָמַדְתִּי מְלֵאכֶת תְּפִירַת שְׂפָתַיִם,
לְהַדְּקָן הֵיטֵב , לְהַצְמִידָן לִכְדֵי חָרִיץ בִּלְתִּי נִרְאֶה,
לְסַיֵּם בְּקֶשֶׁר,
קֶשֶׁר שְׁתִיקָה.

יש שתיקה המבטאת מלאות ורגיעה ויש שתיקה המחביאה כאב וחוסר יכולת לבטאו, גם לא באמצעות היצירה.

תחתיו באלכסון / זיוה גל

תחתיו באלכסון / זיוה גל

קִיר א עוֹמֵד לִפֹּל
אֲנִי עוֹמֶדֶת תַּחְתָּיו הוּא נִשְׁעָן עָלַי וּמְסַפֵּר לִי מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ.
יָכֹלְתִּי לָלֶכֶת לַקִּירוֹת הָאֲחֵרִים קִיר ב קִיר ג וְכָל אֵלֶּה שֶׁסוֹגְרִים
 
בְּצוּרָה הַנְדָּסִית בֶּאֱמֶת מוּזָר שֶׁלּא צָעַדְתִּי לִקְרָאתָם בִּמְהִירוּת
אֲבָל הוּא הִרְעִים בְּקוֹלוֹ וְאַחַר כָּך נֶעְצַב בְּמוּזִיקָה
סְדוּקָה וְרַצְתִּי לִקְרָאתוֹ לִפְנֵי שֶׁקָּרַס
וְעַכְשָׁו אֲנִי תַּחְתָּיו בַּאֲלַכְסוֹן תּוֹמֶכֶת בּוֹ שֶׁלּא יִפּוֹל
עָלַי אוֹ עַל מִי שֶׁיִּהְיֶה בְּקִרְבַת מָקוֹם.

ניקוד: יאיר בן־חור

ניתן להתייחס לשיר כאל משל, כשהקירות (במקום חיות) מייצגים טיפוסים שונים של בני אדם. ובניגוד לאימרות הידועות: "דבר אל הקיר", או "דבר אל העצים ואל האבנים", כאן הדוברת מתוודעת להרהורי לבו של הקיר ומושפעת מהם.

הרגעים המושלמים / תמי כץ־לוריא

הרגעים המושלמים / תמי כץ־לוריא

אִם הָיָה אֶפְשָׁר לֶאֱסֹף אֶת הָרְגָעִים הַמֻּשְׁלָמִים
תְּמוּנוֹת צְרוּבוֹת בְּזִכְרוֹן הָאֹשֶׁר
אִם הָיָה אֶפְשָׁר לְהַקְפִּיא וְלִשְׁמֹר
אִם לֹא הָיָה צָרִיךְ לֶאֱחֹז אֶת הַקְּצָווֹת שֶׁל הַכְּאֵב,
הָיִיתִי רַק בֻּבַּת פְּלַסְטִיק מוּנֶפֶת עַל צְרִיחַ הָאַשְׁלָיוֹת.

השיר פותח במשאלה לכאורה, לוויתור על כל כאב, ל'איסוף הרגעים המושלמים" – ומסתיים באימוץ הכאב כתנאי לחיים של ממש, בניגוד לחיי "בובת פלסטיק".

אֶסְפְּרֵסוֹ / דוד ברבי

אֶסְפְּרֵסוֹ / דוד ברבי

אֲנִי יוֹשֵׁב לְיַד הָרְחוֹב הַגָּדוֹל, מְבַקֵּשׁ אֶסְפְּרֵסוֹ כָּפוּל וּבְאָזְנַי שִׁירַת ״אַלְלְהֻ אַכְּבַּר״ מְרַגֶּשֶׁת.
זוֹ שְׁעַת צָהֳרַיִם וְהֵם נִקְרָאִים לַתְּפִלָּה.
הֵם, אֵלּוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר קַלַנְסֻוָה וְעוֹבְרֵי אֹרַח אֲחֵרִים, וַאֲנִי מַמְשִׁיךְ לֵהָנוֹת מֵהַצְּלִילִים; בַּחֲצָאֵי טוֹנִים נִשְׁלָחִים אֵלַי מִמְּרוֹמֵי סִמְלוֹ הַפָּגָנִי שֶׁל הַמִּסְגָּד.
וַאֲנִי, שֶׁאֵין לִי אֵל וְאֵין לִי אֵלִים, לוֹגֵם מֵהַמַּיִם הַמֻּגָּשִׁים עִם הָאֶסְפְּרֵסוֹ וְשׁוֹאֵל עַצְמִי מַה פֵּשֶׁר הֲנָאָתִי הַגְּדוֹלָה?
אוּלַי כִּי זוֹהִי שְׂפַת הַצְּלִילִים וְהָאוֹתִיּוֹת הַמֻּכֶּרֶת לִי מִבֵּית אָבִי;
שָׂמֵחַ שֶׁלֹּא הָפְכָה בַּעֲבוּרִי לִשְׂפַת מִלְחָמָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירו של דוד ברבי הוא שיר שלום מנקודת מבט אחרת – המוזיקה. המוזיקה והצלילים כגשר לשלום. הדובר מוצא פיוס בצלילי המסגד, המוכרים לו מבית אביו היהודי־מזרחי.