ארכיון חודשי: ספטמבר 2016

בּוֹר / חלי טל־שלם

בּוֹר / חלי טל־שלם

וְשׁוּב חוֹזֶרֶת וְנִפְעֶרֶת הַתְּשׁוּקָה אֶל כָּל הַבָּא לַמְקָרֵר –
גַּרְגְּרָנִית
כִּי לֹא הָיָה לָךְ שֶׁקֶט
כַּמָּה אַתְּ מִתְאַמֶּצֶת
יַלְדָּה בַּת אַרְבַּע לְמַלֵּא
אֶת רְצוֹן אִמֵּךְ הַנֻּקְשָׁה –
הַחִיּוּךְ מְזֻיָּף, דְּבַשׁ נוֹזֵל בָּעֵינַיִם.
אֲנָשִׁים מִסְתַּכְּלִים בָּכֶן כְּמוֹ בְּמַחֲזֶה:
"נָכוֹן שֶׁאֵין לְאָפֶחָד גַּרְבַּיִם כְּמוֹ שֶׁלָּךְ?
תִּרְאִי, קָנִיתִי עוֹד דְּבָרִים."
 
שָׁנִים אַחֲרֵי.
זֹאת אֲנִי מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי
שֶׁל הַמְקָרֵר.
מוּל כָּל הַקֶּמַח הַתּוֹפֵחַ
שֶׁמְּמַלֵּא לָךְ אֶת הַבֶּטֶן בִּשְׁקָרִים לְבָנִים
רוֹצָה רַק עוֹד מִן הָאָדֹם־הָאָדֹם הַזֶּה
אֲבָל אֵין.
מְנַתֶּקֶת.
מְנַסָּה אֲבָל אֵין שֶׁקֶט
לִרְפוּאָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר "בור" הוא בהיר וסתום באותה מידה. מצד אחד הוא מדבר בבהירות על אכילה כפייתית ורגשית, מצד אחר, קשה לפתור את יחסי הילדה-אם הנמצאים בו. מי זו הנמענת בבית הראשון? הילדה או האם? ומי הנמענת בבית השני? האֵם או הילדה של הדוברת? או הדוברת עצמה? הסבך הזה עשוי להיות חלק מבלבול שפוער בור שאינו מתמלא.

* / רחלי מדר

* / רחלי מדר

כְּמוֹ חוֹנִי הַמְעַגֵּל
תְּנוּ לִי לַעֲמֹד, לָשֶׁבֶת, לַחְדֹּל.
 
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לַהֶאָטָה,
סִקְלוּ אַבְנֵי הַנֶּגֶף בִּנְתִיב הַמַּחְשָׁבָה.
הַצִּיבוּ תַּמְרוּרִים לַשְּׁתִיקָה,
גְּדֵרוֹת נֶגֶד מַסִּיגֵי גְּבוּל.
 
שִׁמְרוּ אֶת פִּתְחִי, הָגִיפוּ אֲגַפִּי
כְּמוֹ חוֹנִי הַמְעַגֵּל,
סַמְּנוּ סְבִיבִי אֶת הַמֶּרְחָב.
יִהְיֶה בּוֹ הַזְּמַן שֶׁהָיָה,
יִהְיֶה אָפֹר וּמְאֻבָּק, חוֹנֵק וְצָמֵא לְגֶשֶׁם.
יִהְיֶה מְרֻגָּב וּמְחֻצָּץ כְּנָהָר חָרֵב.

ניקוד: יאיר בן־חור

בסיפור הידוע על חוני המעגל הבצורת בסופו של דבר נשברה, התפילות נענו וגשם שוטף החל לרדת. ואילו כאן הפועל "יהיה" לא צופה תפנית. רצונה של הדוברת הוא להתגדר ב"אפור ובמאובק" וללמוד מהצימאון.

לו שעית / איתן קלינסקי

לו שעית / איתן קלינסקי

אֱלֹהִים,
לוּ שָׁעִיתָ
לְמִנְחָתוֹ שֶל קַיִן
קָרְבָּנֵנוּ הָיָה מִפְּרִי הָאֲדָמָה –
קָרְבָּן יָרֹק
קָרְבַּן חַיִּים וּצְמִיחָה.
אֲבָל אַתָּה שָׁעִיתָ
לְמִנְחָתוֹ שֶל הֶבֶל
וְקָרְבָּנֵנוּ עַד הַיּוֹם
מִן הַבָּשָׁר וּמִן הַדָּם –
קָרְבַּן אָדָם
קָרְבַּן שְׁכוֹל וְאַלְמוֹן.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירו של איתן קלינסקי הוא שיר טרוניה, ביקורת גלויה המופנית לאלוהים שבגלל העדפה מוטעית לדעת הדובר, אנחנו בני האדם משלמים ביוקר עד היום, משלמים בדם ובשכול.

בית אמא / ניקולא יוזגוף־אורבך

בית אמא / ניקולא יוזגוף־אורבך

חָמַקְתִּי
מֵהַקִּרְקָס הַנּוֹדֵד
שֶׁבּוֹ
חֲבָשַׁתְנִי דֵּי שָׁנִים.
חָמַקְתִּי
עֵירֹם
נְטוּל אִפּוּר וְחִיּוּכִים.
נִשְׁבַּעְתִּי לֹא לָשׁוּב,
לָעוֹלָם.
 
שָׁנִים
קִוִּיתִי שֶׁתָּשִׁיבִינִי אֵלַיִךְ
אֶל הַקִּרְקָס הַנּוֹדֵד
אֶל הַבַּיִת.
שָׁנִים
חוֹתַם צַלְּקוֹת הָהַצְלָפוֹת
צָרַב בְּלֹא הֶרֶף בְּתַעֲצוּמוֹת
פֶּן חָלִילָה תִּשָּׁכְחִי.
 
הַלַּיְלָה שַׁבְתִּי לַקִּרְקָס הַנּוֹדֵד
אֵלַיִךְ
לַמָּקוֹם הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ הִתְמַקַּמְתְּ
לְקִבְרֵךְ.
 
אֹהֶל גָּדוֹל טָרַף אֶת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם
חִיּוּכִים רַבִּים פֻּזְּרוּ
הַכֹּל נָהֲגוּ בְּלַהֲטוּטָנוּת,
הַכֹּה מֻכֶּרֶת,
הַכֹּל הִגִּיעוּ לַמּוֹפָע הָאַחֲרוֹן
בְּכִכּוּבִי.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירים לזכר אם שנפטרה נפוצים למדי. אבל המטאפורה של הקרקס הנודד בשירו של יוזגוף-אורבך מפתיעה, מכניסה לשיר מורכבות לירית ומתריסה גם יחד, מאפיינת ככלל את שירת המשורר.

* / תמי קויפמן

* / תמי קויפמן

הַפְרָעוֹת
 
בַּשֵּׁנָה
מְרוֹקְנוֹת לִי אֶת הַלַּיְלָה,
מְאַרְגְּנוֹת לִי מַחְשָׁבוֹת
שֶׁ
יוֹצְאוֹת מִדַּעְתָּ ן.
 
אֲנִי מִתְכַּתֶּבֶת עִם סָדִין מִתְרַחֵק
וְצָפָה
 
אוּלַי אֶמְצָא מַעֲטֶפֶת שֶׁתַּמְתִּיק מְנוּסָה.
 
מַרְגָּרִיטָה מְזַמְזֶמֶת שִׁיר לָטִינִי לֹא
קָשׁוּר
מִשְׁתַּלֶּטֶת לִי עַל כָּל הַמִּטָּה,
מְפַזֶּרֶת שְׁאֵרִית שׁוֹשַׁנִּים
מַכְרִיחָה אוֹתִי לָמוּת
וְלִנְשֹׁם וְלָמוּת וְלִנְשֹׁם
וְלִנְשֹׁם.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירהּ של תמי קויפמן מתאר את תופעת ההפרעות בשינה שמונעות שינה רציפה ורגועה. הבית השני (מרגריטה) מדגים נדודי שינה ומחשבה. מבנה הבתים והצורה שבה השיר בנוי ומוצג (שורות ריקות, מילה שנחתכת באמצע – מדעת ן ועוד, מחאה צורנית) ממחישים באופן חי וברור את הנושא.

יֵשׁוּעַ בַּמִּשְׁפָּט / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

יֵשׁוּעַ בַּמִּשְׁפָּט / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

יֵשׁוּעַ בַּמִּשְׁפָּט נוֹתַר
קַר רוּחַ כְּבָר מַפְנִים
 
כְּמוֹ הִשְׁלִים עִם גּוֹרָלוֹ
גּוֹרָל מַר שֶׁהוֹעִיד לוֹ אֱלֹהִים
 
הָרַחוּם וְהַחַנּוּן אַךְ
לֹא הַפַּעַם. חַכֵּה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים.
 
בֵּינְתַיִם יֵשׁ לִבְחֹר בֵּין רוֹצֵחַ
לְאִישׁ הָאֱלֹהִים
 
מְאֻחָר מִדַּי. מִכָּאן הִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים
בְּאֹפֶן טְרָגִי עֲבוּר הַיְּהוּדִים.
 
יֵשׁוּעַ מִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ בַּשְּׁלִישִׁית לֹא כִּרְצוֹנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנֶךָ
הַכּוֹס נִשְׁתְּתָה עַד תֻּמָּהּ.

ישוע כדמות מיתית קם לתחייה בשיר, בסיטואציה הטעונה של פונטיוס פילטוס המבקש מהיהודים לבחור את מי ידון למוות ואת מי ישלח לחופשי.

הבטן הרכה / שאול פורת

הבטן הרכה / שאול פורת

אֲנִי שׁוּב מִתְכַּוֵּץ מוּל הַבֶּטֶן הָרַכָּה שֶׁל הַמֵּרוֹן,
כְּמוֹ בַּקַּיִץ הָאָרֹךְ הַהוּא, זוֹכֵר אֶת פְּגִיעוּתוֹ,
מַטְּחֵי טִילִים שֶׁמִּתְדַּפְּקִים וְנִדְלָקִים בְּכֹחַ,
מַצִּיתִים אֶת מִכְמְנֵי הַחֹרֶשׁ הַיָּרֹק,
רַחַשׁ עָלִים הַנִּרְמָסִים עַכְשָׁו, וּלְטָאוֹת חֹמֶט רַבּוֹת וּמִתְרַבּוֹת,
שִׁירָתָם הַיָּפָה שֶׁל הַשִּׁחְרוּרִים, רַכָּה וּמִתְגַּבַּעַת,
גְּלָלֵי פָּרוֹת רוֹעוֹת, פְּרִיחַת הַלֹּטֶם וְקִדָּה שְׂעִירָה,
הַבֹּץ חֲלַקְלַק, נֶעֱזָר כְּבָר בְּמַקֵּל,
אַלּוֹנִים, פְּרִיחַת לְבָנִים וּקְטָלָבִים עֵצִים זָרִים,
בְּגֹבַהּ שֶׁל 600 מֵעַל הַיָּם הָאֲוִיר כָּל כָּךְ נָקִי, נִשְׁלַח גְּלוּיָה,
הַזִּכְרוֹנוֹת מְטַפְּסִים וּמִתְנַשְּׁמִים, לִפְנֵי יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשִׁים שָׁנִים, אֵיךְ הַשְּׁבִילִים לֹא מִשְׁתַּנִּים,
אוֹתָם הַנְּעָרִים מִתְאַרְגְּנִים עַכְשָׁו בְּחִרִבֵּת חֲמָמָה, אוֹתָן הַנְּעָרוֹת,
חַנְיוֹן שֶׁל לַיְלָה,
לְמָחֳרָת יַעֲלוּ לַגֶּ'רְמָק, שְׁבִיל הַפִּסְגָּה, בִּקְתַּת הַיַּעֲרָן,
לַמַּרְגְּלוֹת הָהָר הַכֹּל שַׁיָּךְ כְּבָר לְמָשִׁיחַ,
בָּתֵּי תְּפִלָּה וּנְדָבוֹת, וְיָם שֶׁל יְשׁוּעוֹת, קְמֵעוֹת קְדוֹשִׁים,
רַק צָרִיךְ לְהַאֲמִין,
פִּתְאֹם הַשְּׁבִיל נִשְׁמָט וְנֶעֱלָם עַל סִמּוּנָיו,
אֲנִי עוֹלֶה וּמְטַפֵּס, הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק,
צָרִיךְ לַחֲזֹר לַנְּקֻדָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהּ עוֹד רְאִיתִיו,
מָתַי? לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה?
נִשְׂרָט מִסְּבַךְ שֶׁל קִיסוֹסִים וְאַלּוֹנִים, חוֹצֶה אֵלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁל סֶלַע,
אַדְמַת הַבֹּץ חֲלַקְלַקָּה, הַזֵּעָה שׁוֹטֶפֶת אֲבָל הַיּוֹם הֲרֵי קָרִיר,
פִּתְאֹם הוּא לְרַגְלַי, יָרֹק לָבָן יָרֹק, נוֹשֵׁם עָמֹק, הַדֹּפֶק שׁוּב נִרְגָּע,
נַעַר וְנַעֲרָה מַתְחִילִים עַכְשָׁו אֶת הַשְּׁבִיל מֵהַתְחָלָה,
הוֹלְכִים מַהֵר, תַּכְלִיתִיִּים, חוֹשְׁבִים אוּלַי יַצְלִיחוּ לְאַלְּפוֹ,
לְלָכְדוֹ בְּתֹאַם תְּנוּעָתָם, בִּזְרִיזוּתוֹ שֶׁל צַעֲדָם הַמְחֻשָּׁב,

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר המסע היפה הזה מעורר מחשבות רבות על העבר מול ההווה, הפחד מפני השכחה, האהבה לארץ לצד ההסתייגות ממנה ועוד. המכלול המורכב הזה עטוף בתיאורי טבע מזמינים ומשכרים.

שני שירים / רחל אשד

שני שירים / רחל אשד

*
 
כֹּה רַבָּה הָיְתָה הַתְּעוּזָה שֶׁנִּדְרְשָׁה
לֹא לִשְׁלֹחַ יָד לַאֲסֻפַּת הַכַּדּוּרִים
לֹא לִקְפֹּץ לִבְאֵר חַסְרַת פָּנִים
לֹא לְהֵאָסֵף לְשַׁלְוַת תָּמִיד.
 
כמו משב רוח
 
הַכְּאֵב דִּבֵּר אֵלַי מַהֵר
תִּתְחַפְּשִׂי, הוּא אָמַר
תִּתְכַּסִּי בִּי, תִּתְכַּנְּסִי
תַּעֲבִירִי אוֹתִי כְּמוֹ גַּל
כְּמוֹ מַשַּׁב רוּחַ צִנָּה בִּשְׂמִיכָה
נִסִּיתִי.

ניקוד: יאיר בן־חור

שני השירים הקצרצרים הללו מדברים באומץ על נושא המאבק. יותר מכול הדוברת מבקשת לחיות, לעבור בשלום את הנחשול המאיים להטביעהּ. לכן היא מקשיבה לכאב ומחפשת דרכים להציל את נפשה.