ארכיון חודשי: יולי 2017

חותם / אורנה ריבלין

חותם / אורנה ריבלין

בַּאָה אֶל בְּסִיס קְנֵה הַנְּשִׁימָה בּוֹאֲכָה בֵּית הֶחָזֶה,
כָּרֵי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הִדְּקוּ עֲלֵי כּוֹתֶרֶת וַרְדָּנִיִּים
אֶל צַלֶּקֶת הַחֹר שֶׁנִּפְעַר לַחַיִּים,
גִבְעוֹלִים קוֹצַנִיִּים לְרַגְלֶיהָ הִנִּיחָה
שִׁפְעַת מַכְאוֹבָיו שִׁדְרָתָהּ לָחֲצָה
שִׂפְתוֹתֶיהָ הַקְּפוּצוֹת.
 
אַחַר כָּךְ חֹרִים נִפְעֲרוּ בְּכָרֵי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ,
וְאֵלֶּה שְׁלָחוּהָ עֵירֻמָּה,
עֵירֻמָּה בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר
וּלְשַׁד עַצְמוֹתֶיהָ זָלַג עַל פָּנָסֵי הָעֶרֶב
 
לְמַכְאוֹבִים בָּאָה, בְּמַכְאוֹבִים הָלְכָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר המשלב תיאורי מכאוב עם יופי פלסטי מהדהד וחשוף באופן היוצר מתח לשוני הממחיש את קצוות הקיום.

עיניים / עפרה בן־עמי

עיניים / עפרה בן־עמי

אוֹתוֹת הֻגְּשׁוּ לְעֵינַי
וְלֹא זִהִיתִי בָּם טִפְטוּפֵי רַעַל
נִמְסָכִים בְּמוֹעֲדִים קְבוּעִים
לְעִרְפּוּל שְׂדֵה הָרְאִיָּה
עַד הִבְשִׁילָה הַהִתְנַפְּצוּת
לִשְׁבָרִים מְשֻׁנָּנִים.
 
כַּעֲבֹר שָׁנִים
נִגְלָה לִי כַּד עֲנָקִי
שֶׁנֻּפַּחַ לִקְצֵה הַשְּׁקִיפוּת.
בִּרְחוֹבוֹת מְרֻצְּפֵי יָרֵחַ
הוּבַל הַכַּד,
שִׁבְרֵי עֵינַיִם רָחֲשׁוּ בּוֹ
מְסָרְבִים לְהִתְאַחוֹת.
עִם שַׁחַר הֻצַּב בְּכִכַּר הֵעִיר
לְהַצִּיג פַּסְיוֹן הָעֵינַיִם
שֶׁנִּקְרְעוּ לִרְוָחָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר על יקיצה והתפכחות. העולם שהדוברת מסרבת לראות בבית הראשון, על אף האותות והרמזים, מתגלה בבית השני בעזרת כד שקוף ענקי שרוחשות בו "עיניים שנקרעו לרווחה" כמטפורה חזקה לגילוי האמת.

מִלִּים שֶׁל מַיִם / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

מִלִּים שֶׁל מַיִם / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

שָׁתִיתִי לִרְוָיָה
מִלִּים שֶׁל מַיִם.
מְעֻגָּלוֹת פִּנָּה
נִשְׁפָּכוֹת מֵעַל לְסַף
הַחֲנֻפָּה
נִגְרֶרֶת מִלָּה אֲבוּדָה
לָנֶצַח

לא נותר אלא להתפעם לנוכח הדימוי הויזואלי היפהפה הזה. מילים עשויות ממים – המשולות להכרח לעגל פינות או להחניף – כשבשערי הכניסה אל הנפש נותרת תקועה, לא לבלוע ולא להקיא, המילה שלא נאמרה.

סרנדה* / ציפי שחרור

סרנדה* / ציפי שחרור

חוֹפִים חִוְּרִים, בָּתִּים נֶעֱלָמִים
וּבָתֵּי קָפֶה רְפָאִים.
Off season.
הַיָּם רוֹגֵעַ עַד גְּבַהּ־
וְהֶהָרִים, מָה הֵם אִם לֹא
אֲדָמָה מִתְגַּבַּהַת בְּעוֹנָה מֵתָה בְּעִיר שׁוֹמֶמֶת
בְּחָרְבוֹת בִּטְרִיט שֶׁהוֹתִירוּ הָרוֹמָאִים.
וּבְמוֹרְדוֹת הָהָר אֶל הַיָּם,
סֶרֶנָדָה כְּמוֹ צְלִיל מָתוֹק בְּעִיר שֶׁחִוְּרוֹת סִירוֹתֶיהָ,
וַאֲנָשֶׁיהָ סְרוּגִים חוּטֵי רַאֲוָה עַל חוֹמוֹת הַיָּם.
בְּכָל זֹאת נֶחָמָה פּוּרְתָּא לְסֶרֶנָדָה
שֶׁצְּלִילָהּ סֶרֶנָדָת זָהָ"ב
בְּעִיר שֶׁאֲנָשֶׁיהָ גְּוִיּוֹת רוֹמָאִיּוֹת,
תַּחַת חָרְבוֹת אִימְפֶּרְיָה.

*עיר לחוף ים באלבניה

ניקוד: יאיר בן־חור

תיאור נוף של עיר רפאים הרוסה וחרבה, שהנחמה היחידה בה היא צליל שמהּ – סרנדה.

טבע, דומם / ענת לב־אדלר

טבע, דומם / ענת לב־אדלר

יֵשׁ לָתֵת לַטֶּבַע לְנַצֵּחַ אוֹתָנוּ כְּשֶׁהוּא חָפֵץ בְּכָךְ.
לְהַנִּיחַ לַחֹם לְבַקֵּעַ אֶת שִׁכְבוֹת הַדֶּבֶק שֶׁל הָעוֹר
עַד שֶׁהַתָּאִים נְמֵסִים לְתוֹךְ עַצְמָם;
לְאַפְשֵׁר לַקֹּר לְהַקְפִּיא אֶת הַמַּבָּט וְהַתְּנוּעָה
עַד שֶׁתְּחוּשָׁה הוֹפֶכֶת שַׁרְשֶׁרֶת סְלָעִים.
תְּבוּסוֹת בִּידֵי אָדָם מְיָאֲשׁוֹת הֵן וְרוֹמְסוֹת,
מַנְמִיכוֹת אֶת הַקּוֹמָה.
נִצְחוֹנוֹת שֶׁמְּנַצֵּחַ אוֹתָנוּ הַטֶּבַע
מְשַׂרְטְטִים אֶת מִדּוֹתֵינוּ מֵחָדָשׁ
כְּדֵי שֶׁנָּשׁוּב וְנִתְרַוֵּחַ בִּמְלוֹאֵנוּ
בְּחֵיקָן.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר מתאר את הטבע לעומת אפסיות האדם, ומבקש להשלים עם מידותינו לעומת הטבע הגדול. יש בשיר ניסיון להראות פן חיובי בעובדה שהטבע גדול מאתנו – כך הוא גורם לנו להתרווח בחיק מידותינו ביתר קלות.

הזמן / שירה סתיו

הזמן / שירה סתיו

לֹא שֶׁלִּי, אֶלָּא סוּסֵי הַיְאוֹר הַכְּבֵדִים
הַשְּׁקוּעִים בַּמַּיִם
רַק הַנְּחִירַיִם חוֹרְגִים מִן הַמִּפְלָס
לְרַחְרֵחַ אֲוִיר בֻּצִּי
לִפְנֵי הִסְתַּעֲרוּת.
 
כְּמוֹ הַשְּׁנַיִם שֶׁרָאִיתִי בָּאַקְוַרְיוּם בִּנְיוּ גֶ'רְזִי
אֵם וּבְנָהּ עַל הַבֶּטוֹן הַיָּרֹק
צְמוּדִים זֶה לְזֶה, עוֹצְמִים עֵינַיִם בַּמַּיִם הַכֵּהִים
וּמִסָּבִיב הֶבְזְקֵי הַמַּצְלֵמוֹת וְהַיְלָדִים
צוֹהֲלִים, מַצְבִּיעִים, צוֹחֲקִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

מערכות ניגודים נהדרות וציוריות. כך למשל סוסי היאור מתכוננים להסתערות, לעומת האינטימיות המהפנטת בין אם לבנה, ואת השיר חותם דימוי יפהפה של ילדים חייתיים.

פריכות / יפעת גדות

פריכות / יפעת גדות

אֲנִי מְהַלֶּכֶת עַל הַסֶּדֶק
שֶׁחוֹצֶה אוֹתִי כְּמוֹ צַלֶּקֶת
כָּל רֶגַע עֲלוּלָה
לִפֹּל דֶּרֶךְ הָרִקְמָה הַבְּדוּיָה
אֶל הַתְּהוֹם שֶׁתַּחְתֶּיהָ.
 
הַשָּׁמַיִם מֵעָלַי דּוֹהִים
בְּקֶצֶב הַשְּׁאֵלוֹת
וַאֲנִי נִתְלֵית
עַל קוּרֵי הַשֶּׁמֶשׁ
דֶּרֶךְ עַפְעַפַּי הַנֶּעֱצָמִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

התהום האורבת. הטלטלה הנפשית משולה לצלקת, לרקמה פצועה שהתאחתה רק לכאורה, ובכל רגע נתון הדוברת עלולה להידרדר אל התהום.