ארכיון תגית: זיוה גל

כתוב בהמשכים / זיוה גל

זֶה הַצַּד הַשּׁוֹבָב שֶׁפּוֹנֶה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ
וְאָז הוּא נַעֲשֶׂה שָׁזוּף
מֻתָּשׁ
מַבִּיט בְַּמַּרְאָה וּמַבְחִין בְּקֶמֶט מֵעַל הַשָּׂפָה
יֵשׁ לוֹ פִּתְאֹם עֹבִי
יֵשׁ לוֹ לְפֶתַע זִכָּרוֹן
נֶחְבָּאִים.
מַסְתִירִים תַּהֲלִיך.
לֹא תָּמִיד אֶפְשָׁר לְהַקְדִּישׁ לָהֶם זְמַן
לֹא תָּמִיד הוּא רוֹצֶה לְהַבִּיט
לְעִתִּים הוּא מַרְבֶּה לְהַאֲזִין
כְּמוֹ פְּסִיכוֹלוֹג.
מְחַפֵּשׂ קְלָסֶר לְנַקֵּב בָּהֶם חָלָל עָגֹל
אַכְזָרִי בַּמִּדָּה הַנְּכוֹנָה
לְהַצְמִיד אוֹתָם בַּעֲרֵמַה שֶׁלּא יֵצְאוּ מִזָּוִיּוֹת
רְאִיָּה.

ניקוד: יאיר בן־חור

חנה`לה ושמלת השבת. ומה לומר לו ליום, יומנון / זיוה גל

כְּמוֹ וִילוֹן שֶׁנִּקְרַע. כְּמוֹ גָּמָל לִפְנֵי הַצּוֹם אֲנִי חוֹטֶפֶת, מוֹצֶצֶת, יוֹנֶקֶת, לוֹקֶקֶת
בְּתַאֲוָה יְתֵרָה אֶת כָּל מַה שֶּׁיַּחְמֹד הַמָּחָר.

זֶה שׁוּב הַדִּכָּאוֹן הָרוֹכֵב עָלַי כְּמוֹ צְבָת וּמְמַלֵּא אֶת הַגָּרוֹן. מִתְגַּלְגְּלִים
אֲחוּזִים זֶה בְּזֶה, פַּעַם הוּא לְמַעְלָה וּפַעַם אֲנִי רְחָבָה לֵאלֹהִים, מַשְׁמִיעָה
קוֹלוֹת פֶּחָמִים, קוֹלוֹת אֲנָקָה. לֹא מִתּוֹךְ אַהֲבָה, פָּשׁוּט הִתְרַגַּלְתִּי אֵלָיו.

נוֹתָר לִי עוֹד שִׁיר אֶחָד לְדַקְדֵּק בַּנִּקּוּד לִכְתַב הָעֵת.
"זֶה חָשׁוּב", אָמְרוּ, "זֶה חָשׁוּב", אָז הֵסַרְתִּי מֵעָלַי אֶת הַשִּׂמְלָה
עִם הַכֶּתֶם, שִׂמְלַת הַשַּׁבָּת, וְזָרַקְתִּי לַכְּבִיסָה – הֵגַפְתִּי אֶת הַתְּרִיסִים
וְסִיַּרְתִּי עֵירֻמָּה. בְּתוֹךְ הַמִּלּוֹן.

מֵאָז חָזַרְתִּי מִשָּׁם עוֹד לֹא פָּתַחְתִּי אֶת הַסְּפָרִים (אֲנִי קוֹרֵאת בּוֹ־בַּזְּמַן).
הֵם נִצָּבִים מְנֻמָּסִים עַל שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח בַּקָּצֶה. כְּמוֹ חַיָּלִים שְׁעוּנִים
אֶל הַקִּיר הַיָּשָׁר. עֲלֵיהֶם שְׁנֵי מַסְרְקֵי שֵׂעָר וְקֶשֶׁת, מְחַכִּים שֶׁמִּישֶׁהוּ
יִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם כְּבָר.

כְּשֶׁבָּאתִי לְבַקֵּר אֶת הַחֲבֵרָה הַטְּהוֹרָה שֶׁלִּי, חַנָּה'לֶה, שֵׁם בָּדוּי, הִיא לֹא זָכְרָה
אוֹתִי אַחֲרֵי מַכּוֹת הַחַשְׁמַל שֶׁקִּבְּלָה. אֶת הַשְּׁאֵלוֹת הִיא זָכְרָה. הֵן נוֹרוּ
אֵלַי כְּמוֹ מַמְטֵרָה. מִישֶׁהוּ חָשׁוּב כָּתַב מַהוּ מְשֻׁגָּע. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהוּא
לֹא פָּגַשׁ אַף 'מְשֻׁגָּע' מִקָּרוֹב.

זיוה גל, 29/6/13, שבת.

סבתא (2) / זיוה גל

"רִכְסִי" פָּקְדָה סָבָתִי בַּת לְעֵרֶך תִּשְׁעִים
אָז הָיְתָה.
"רִכְסִי אֶת כֻּלָּם"
וַאֲנִי בְּאֶצְבְּעוֹתַי הַקְּטַנּוֹת
נוֹטָה לֶאֱסֹף אֶת קִפְלֵי הַבָּשָׂר אֶל פְּנִים
הַמָּחוֹךְ הַנִּמְתָּח
וְלֹא בְּקַלּוּת.
הִיא מַהְבִּילָה אַחַר מִקְלַחַת
וַאֲנִי כֻּלִּי מַקְפִּידָה
לִלְכֹּד מְצִיאוּת
לְמַלֵּט קְרָסִים וְרַק
בְּזוּגוֹת אֶל תּוֹך הַתֵּבָה
קְרָסִים מְשַׁלְּבִים לוּלָאָה
וְאַחֲרֵיהֶם הַמַּבּוּל
הַשּׁוֹטֵף צַח וְצָלוּל
זִכָּרוֹן שֶׁנִּצַּל.

ניקוד: יאיר בן־חור

אינטימיות כמעט כפויה הנפתחת בלשון ציווי הופכת להתמסרות ונתינה, עד כדי מבול רגשי.

לילה לבן / זיוה גל

לילה לבן / זיוה גל


לַיְלָה לָבָן קוֹפֵא עַל שְׁמָרָיו. רַחַשׁ נָע כְּמוֹ גַּנָּב
אֵינֶנּוּ נִרְאֶה בָּאֲפֵלָה. עֲנָנִים חוֹבְרִים לְכַסּוֹת סִימָן מְנַצְנֵץ שֶּׁכְּבָר
מֵת לִפְנֵי שְׁנוֹת אוֹר.
 
לַיְלָה לָבָן עִם אוֹרוֹת אֲדֻמִּים בִּקְצֵה חֲצוֹת. כַּמָּה מֶרְחָב אָדָם
יָכוֹל לְהַקִּיף כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ
כְּדֵי לָעוּף כְּמוֹ חֲלָלִית, כְּדֵי לְנַצְנֵץ כְּכוֹכַב־עָבָר עַל פְּנֵי הַזְּמַן.

מתוך הספר העומד לראות אור: תודעה/נופים/קירות, זיוה גל
בהוצאת: "ספרי עיתון 77"
עורך: יובל גלעד
ציור ועיצוב עטיפה: חובב רשלבך

ניקוד: יאיר בן־חור

אפלולית הלילה מעוררת מחשבות על אפסות האדם לעומת המרחב

שאיפה ירושלמית / זיוה גל

שאיפה ירושלמית / זיוה גל

חַסְיָה, מְשֻּׁגַּעַת הַשְּׁכוּנָה
אָצָה לִלְחֹץ יָדִי מִתּוֹךְ אֵדִים עַתִּיקִים,
מַהְבִּילִים אֵי־אָז מֵעֵבֶר לַחוֹמוֹת
וְעֵינֶיהָ מְפַלְבְּלוֹת קְשָׁתוֹת.
בְּפִיהָ שֵׁן יְחִידָה,
נֶאֱחֶזֶת בַּגַּג כְּאֶטֶב עַל כְּבִיסָה.
מְכָלֵי נֵפְט בְּאָפֹר מִמַּעַל
מְשַׁוְּעִים סֻלָּם
מִשְׁתַלְּשֵׁל עַל קִיר.
יִלְלַת חָתוּל בְּזִנּוּק כָּפוּל
מֵאֵדֶן חַלּוֹן
עַל מְכוֹנִית
מַרְעִימָה פְּנֵי מִדְרָכוֹת
מְקַדֶּמֶת לִי
קֹדֶשׁ
מְלַוָּה אוֹתִי רַגְלִית.
גֶּרַנְיוּם רַעֲנָן, תָּלוּי, מִסְתַּלְסֵל לְאִטּוֹ
אֶל עֲשַׁן סִיגָרְיָה,
מִתַּמֵּר מִפִּי טַבָּעוֹת
מַבִּיט בִּי
מַתְרִיס שַׁלְוָה,
מְעַרְבֵּל צַעֲדֵי שַׁבָּת.

נחלאות, משירי ירושלים

ניקוד: יאיר בן־חור

טיול רגלי בירושלים בשבת מפגיש את הקורא עם שלל דימויים מרהיבים, טיפוסים ורגעים המפֵרים את שלוות השבת.

דיסוציאציה. ובהרף עין / זיוה גל

דיסוציאציה. ובהרף עין / זיוה גל
 
פָּשׁוּט מְאֹד לַחְתֹּךְ פֶּסַע מִן הַנּוֹף,
תּוֹךְ כְּדֵי תְּנוּעָה, עַל יְדֵי זָוִית הָעַיִן.
מַה שֶּׁחָתַכְתָּ אֵינֶנוּ קַיָּם עֲבוּרְךָ וָאַיִן.
מַה שֶּׁנִּסַּרְתָּ
אֲפִלּוּ לֹא חַשְׁתָּ
בַּכְּאֵב. כִּי חַיֶּבֶת לִהְיוֹת תְּחוּשָׁה מֵתָה כָּלְשֶׁהִי
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נִפְטָרִים
מִן הַיֵּשׁ.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר קצר וחזק על הקיום הזמני והנשכח שלנו בעולם. צריך לחתוך חתיכה קטנה של זיכרון מהחיים האלה לפני שנפטרים מהם ומן היש.

ילך אחר אהובתו. ילך אחר הַַשַּׂלְמָה / זיוה גל

ילך אחר אהובתו. ילך אחר הַַשַּׂלְמָה / זיוה גל

אָדָם סַקְרָן לָדַעַת. סַקְרָן לְהַקִּיף יְדִיעָה.
 
בִּשְׁתֵּי יָדָיו יַקִּיף יְהַדֵּק אוֹתָהּ צָמוּד אֵלָיו,
יֵלֵך אַחַר הָאַשְׁלָיָה לִהְיוֹת שָׁלֵם.
 
הַתְּמִימוּת שֶׁנָטְשָׁה אוֹתוֹ, שְׁלֵמָה גַּם לְלֹא יְדִיעָה.
כָּך, עֵירֻמָּה בְּגַן עֵדֶן, הָיְתָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

נקודת המוצא של השיר היא שהאדם הוא יצור סקרן. הצורך לדעת ולהרחיב גבולות פועם בו. אולם באופן אבסורדי רכישת הידע לא מקרבת את האדם לשלמות אלא דווקא מרחיקה אותו ממנה.

קצרים שלושה / זיוה גל

קצרים שלושה / זיוה גל

1.
 
הַנֶּפֶשׁ מְסָרֶבֶת לְהַכִּיר בְּכָל מְרִידָה
שֶׁל הַגּוּף.
 
וְאִם אֲנִי בְּנוּיָה מִגּוּף וְנֶפֶשׁ
 
אֲנִי בְּעַד הַנֶּפֶשׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה.
 
 
2.
 
וְאָז הַגּוּף חָרַק, נִתָּן הָיָה לִשְׁמֹעַ אֶת
צְרִידוּת הַמַּשְׁרוֹקִית לָאוֹת, וּקְלִיק
 
הַמַּנְעוּל עַל דֶּלֶת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁמָּא
תִּפְרֹץ. "אַתָּה לֹא תַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁאַתָּה
 
רוֹצֶה" אָמַרְתִּי לוֹ "גַּם אֲנִי גָּרָה פֹּה".
"וְלֹא רַק אֲנִי, וְלָכֵן אַתָּה תִּתְחַשֵּׁב".
 
3.
 
בַּיִת כָּזֶה לֹא צָרִיךְ קִירוֹת
 
הַבַּיִת הַזֶּה לֹא נוֹעָד לְמַשְׁקוֹפִים.
זְגוּגִית שְׁקוּפָה מְעַטֶּרֶת אוֹתוֹ
 
מִכָּל הַצְּדָדִים. זֶה רַק הַצְּרָצַר שֶׁרָץ
לָאֹרֶךְ, לַגֹּבַהּ לְנַקּוֹת, כְּדֵי שֶׁנִּרְאֶה
 
רָחוֹק. כְּדֵי שֶׁנָּעוּף מִבַּעַד תִּקְרָה
מֵעַל הַקִּרְיָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר העוסק ביחסי הגומלין בין הגוף והנפש. בשיר הדוברת פונה אל הגוף, כמו מנסה לשכנעו להבין את נפשה ולהתחשב בה. בחלק השלישי אפשר לזהות שאיפה להשתחרר מן הגוף הכובל ולהמריא.

תחתיו באלכסון / זיוה גל

תחתיו באלכסון / זיוה גל

קִיר א עוֹמֵד לִפֹּל
אֲנִי עוֹמֶדֶת תַּחְתָּיו הוּא נִשְׁעָן עָלַי וּמְסַפֵּר לִי מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ.
יָכֹלְתִּי לָלֶכֶת לַקִּירוֹת הָאֲחֵרִים קִיר ב קִיר ג וְכָל אֵלֶּה שֶׁסוֹגְרִים
 
בְּצוּרָה הַנְדָּסִית בֶּאֱמֶת מוּזָר שֶׁלּא צָעַדְתִּי לִקְרָאתָם בִּמְהִירוּת
אֲבָל הוּא הִרְעִים בְּקוֹלוֹ וְאַחַר כָּך נֶעְצַב בְּמוּזִיקָה
סְדוּקָה וְרַצְתִּי לִקְרָאתוֹ לִפְנֵי שֶׁקָּרַס
וְעַכְשָׁו אֲנִי תַּחְתָּיו בַּאֲלַכְסוֹן תּוֹמֶכֶת בּוֹ שֶׁלּא יִפּוֹל
עָלַי אוֹ עַל מִי שֶׁיִּהְיֶה בְּקִרְבַת מָקוֹם.

ניקוד: יאיר בן־חור

ניתן להתייחס לשיר כאל משל, כשהקירות (במקום חיות) מייצגים טיפוסים שונים של בני אדם. ובניגוד לאימרות הידועות: "דבר אל הקיר", או "דבר אל העצים ואל האבנים", כאן הדוברת מתוודעת להרהורי לבו של הקיר ומושפעת מהם.

ללא מסגרת / זיוה גל

ללא מסגרת / זיוה גל

אֶת צִיוּר הַנּוֹף טָבַלְתִּי בְּתוֹך הַטֶּבַע
וְאָסַף הוּא אֵלָיו עָלִים לְלֹא סֵדֶר
וְקַוִּים בְּיָרֹק
וְקוֹץ,
מִבַּעַד עֲדָשָׁה.

כְּמוֹ שַׁעֲוָה שֶׁנוֹזֶלֶת
כְּשֶׁאֲנִי מָטַה אֶת הַנֵּר
וְהִיא מִתְפַּשֶּׁטֶת
וְנִצְמֶדֶת לִגְבוּלוֹת צָמִיד-נָחָשׁ
עַל פֶּרֶק כַּף הַיָּד.

הנוף של זיוה גל אינו פסטורלי. הוא מספח לתוכו מכל הבא ליד, אלמנטים שונים ללא סדר. נדמה שהציור פורץ את המסגרת בניגוד לרצונה של היוצרת. מעניין שדווקא הנחש ממושמע ומתאים את עצמו ל"פרק כף היד".