גַּם הַיּוֹם
שׂוֹרֶכֶת הִיא שְׂרוֹכִים
בְּקֶשֶׁר מְסֻרְבָּל,
כְּשֵׁם שֶׁלָּמְדָה מֵהוֹרֶיהָ
בִּהְיוֹתָהּ רַכָּה,
בְּדַרְכָּהּ הַגַּמְלוֹנִית
קָצְרוּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
לִתְפֹּס קִצּוּרֵי דֶּרֶךְ,
לוּלָאָה וְעוֹד לוּלָאָה
דּוֹמִים לְחֶבֶל תְּלִיָּה,
בְּלִבָּהּ יָדְעָה
קְשָׁרִים נִפְרָמִים גַּם אִם
מְהֻדָּקִים בְּחָזְקָה.
ניקוד: יאיר בן־חור
הקושי לשרוך שרוכים בתקופת הילדות הופך את הלולאה התמימה לחבל תלייה ומיתרגם לקושי לשמור על קשרים לעת בגרות.