לְאֹרֶךְ שְׂדֵרַת הָאֵיקָלִיפְּטוּס הַמּוּצֶלֶת
סַפְסָלִים שְׁבוּרֵי גַּב כּוֹרְעִים
אִשָּׁה עֲיֵפָה שָׁם עִם כַּלְבָּהּ מְטַיֶּלֶת
בִּרְצוּעָה קְצָרָה בְּלוּיָה מִקְּרָעִים.
יָמֶיהָ עוֹבְרִים בְּלִי סִבָּה מְיֻחֶדֶת
יְמָמוֹת עַל גַּבֵּי יְמָמוֹת סוֹחֶבֶת עַל גַּבָּהּ.
פִּסְגוֹת הָעֵצִים נוֹפְלוֹת עַל רֹאשָׁהּ הַכָּנוּעַ
חִיּוּךְ מְאֻלָּץ נִמְלָט מִשְּׂפָתֶיהָ הַחִוְּרוֹת
וּבוֹרֵחַ אֶל עֵינֵי הַכֶּלֶב הַתּוֹהֶה.
 
הָרְצוּעָה מוֹבִילָה אוֹתָהּ לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה
וְהִיא נִכְבֶּשֶׁת כְּמִצְוַת אֲדוֹנֶיהָ
נִקְרַעַת בֵּין הֲלִיכָה מְדַדָּה לַעֲצִירָה
עוֹשָׂה תָּמִיד רְצוֹן בְּעָלֶיהָ.
וְהַכֶּלֶב עוֹצֵר לֶהָרִים אֶת רַגְלוֹ
וְהִיא בְּאַחַת מְרִימָה אֶת כְּבוֹדוֹ
אַחַר נוֹבֵחַ נְבִיחוֹת שַׁעֲשׁוּעַ
וְהִיא קוֹרֶנֶת מֵאָשְׁרוֹ, מוּבֶלֶת בִּשְׁתִיקָה
לְאֹרֶךְ שְׂדֵרַת הָאֵיקָלִיפְּטוּס הַשְּׁתוּלָה
וּבְלִבָּהּ הַדָּהוּי נִיצוֹץ שֶׁל גַּעְגּוּעַ.

‏8 בספטמבר, 2017, ‏י"ז באלול, תשע"ז

השיר "בעלים" לקוח מתוך ספר שירים חדש של יאיר בן־חור שיראה אור בקרוב בעריכת ענת קוריאל.

דרושים / יאיר בן־חור

לְצֹרֶךְ עִלּוּי נְשָׁמוֹת
דְּרוּשִׁים בְּהִתְנַדְּבוּת
צְרוֹרוֹת חַיִּים
לִצְרֹר אֶת הַמֵּתִים
בְּדָם קַר שֶׁהִתְיַבֵּשׁ
מִתַּחַת לָאֲדָמָה.
שְׂכַר מִצְוָה מֻבְטָח לַמַּתְאִימִים.

22 ביולי, 2016, ‏ט"ז בתמוז, תשע"ו
 
השיר 'דרושים' נכתב כחלק מאסופת שירים לזכר אחי חיים ואחייני רון, שמצאו את מותם הטרגי לא מכבר

שתיקה / יאיר בן־חור

גּוֹזֵר שְׁתִיקָה לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל אֵלֶם
וּבֵינֵיהֶן שׁוֹפֵךְ גְּזִירֵי אַשְׁפָּה וָהֶלֶם.
גַּם אַתֶּם אַחַי חַיִּים חַיֵּי חֶלֶם
הֵם עוֹבְרִים מַמָּשׁ מוּלְכֶם.

שׁוֹבֵר שְׁתִיקָה לְרִבּוּעִים קְטַנִּים שֶׁל קוֹל
וּבֵינֵיהֶם זוֹרֶה פֵּרוּרֵי לֶחֶם וָאוֹר.
גַּם אַתֶּם אַחַי אֲבַדְתֶּם בַּדֶּרֶךְ
תְּעִיתֶם בַּתְּהִיָּה עַל מַה לִּשְׁמֹר.

ניקוד: יאיר בן־חור

הכותב עושה שימוש באוקסימורון של דיבור על שתיקה או של כתיבה על שתיקה, כדי לעורר את קהל הקוראים/ות לחיות חיות חיים מלאים של מודעות. כמו עמי ותמי שזרו – לשווא – פירורי לחם כדי למצוא את דרכם הביתה, גם הדובר מתאמץ (לשווא?) לזרות פירורי לחם ואור, שיתוו את הדרך לעצמו או לקוראיו

איחוד / יאיר בן־חור

לִפְעָמִים הַמָּוֶת מְחַיֶּה נְפָשׁוֹת
מֵפִיחַ חַיִּים בְּתוֹךְ הַבְּדִידוּת
מַזְרִים דָּם חַם בָּעוֹרְקִים.

לִפְעָמִים הַמָּוֶת מֵעִיר מִתַּרְדֶּמֶת
מֵקִיץ מִשְּׁנַת חֹרֶף אֲרֻכָּה מִדַּי
מֵשִׁיב נְשָׁמָה בָּאַף וְחַיִּים.

אֵיךְ מִלִּים שֶׁשָּׁפַכְתָּ
מִשְׁפָּטִים שֶׁדִּבַּרְתָּ
חַיִּים שְׁלֵמִים
כְּאַיִן וּכְאֶפֶס הֵמָּה
לְעֻמָּתְךָ, לְעֻמָּתוֹ
לְעֻמַּת חַיֵּיכֶם
לְעֻמַּת מָוֶת קָטָן
פִּתְאֹמִי וּמְאַחֵד.

ניקוד: יאיר בן – חור

מתוך הספר "העשב נרדם בשדות" שיראה אור בקרוב בהוצאת "פיוטית".
הספר יוצא לאור בסיוע בסיוע קרן אקו"ם לקידום, עידוד ותמיכה ביוצר וביצירה הישראלית.

גאולה / יאיר בן־חור

לְכָל אוֹהֲבַי וּמוֹקִירֵי זִכְרִי,
אַל תִּשְׁכְּחוּ לְהָבִיא פְּרָחִים גַּם הַשָּׁנָה,
לֹא אֶת הַוְּרָדִים הַקְּבוּעִים, מַה דַּעְתְּכֶם עַל כַּלָּנִיּוֹת?
וַאֲפִלּוּ סִגָּלִיּוֹת מִתְקַבְּלוֹת עַל הַדַּעַת..
אוּלַי הַשָּׁנָה תְּגַוְּנוּ קְצָת אֶת הַבֶּכִי הַשִּׁגְרָתִי?
אֲנִי מַכִּיר לֵצָן מַצְחִיק שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה
וְאֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לְסַפֵּר בְּשִׁבְחִי וְלוֹמַר כַּמָּה גָּדוֹל הָיִיתִי
וְכַמָּה חֲבָל שֶׁהָלַכְתִּי, שֶׁנִּקְטַעְתִּי בְּאִבִּי
בַּאֲבִיב יָמַי.
שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי דָּבָר בְּחַיַּי, שֶׁהָיוּ לִי תָּכְנִיּוֹת לָרֹב
שֶׁהַשִּׁירִים פְּנוּ עֹרֶף וּבָגְדוּ, שֶׁהַזִּקְנָה כְּבָר לֹא מַה שֶּׁהָיְתָה פַּעַם
וְשֶׁהַשָּׁנָה כְּבָר לֹא אֲדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת לְעַצְמִי.

אֲנִי אוֹהֵב שׁוֹקוֹלָד. תָּבִיאוּ לִי שְׁוֵיצָרִי כָּזֶה, מַשֶּׁהוּ טוֹב, מְשֻׁבָּח
עִם אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים וּקְרֶם נוּגָט.
וְאַל תִּשְׁכְּחוּ לִמְסֹר דָּ"שׁ חַם וְגַם חַמָּה
לַהוּא בַּמְּרוֹמִים, זֶה שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עֲלֵיכֶם תָּמִיד
וְצוֹפֶה עַל תַּאֲווֹתֵיכֶם, מַבִּיט בְּגַאֲוַתְכֶם, מִסְתַּכֵּל בְּרַאֲוָתְכֶם
בּוֹחֵן כִּלְיוֹתֵיכֶם וְלִבּוֹתֵיכֶם
תּוֹדוּ לוֹ בִּשְׁמִי תּוֹדָה עֲנָקִית
שֶׁגָּאַל אוֹתִי מִיִּסּוּרֵיכֶם
וְנָתַן לִי חַיִּים חֲדָשִׁים.

אָמֵן.

ניקוד: חני צפריר

שירו של בן חור הוא הספד בחיים על משקל: “צוואה בחיים". הכותב חושש מפני שיטיון אפשרי ואלם יצירתי בהתוותו את סופו בעודו באמצע החיים. ההגזמה המכוונת בשיר יוצקת לתוכו הומור שמאיר את הסוף באור אחר, כך שניתן לומר שהמוות הוא בבחינת המלצה

שירים לזכרו של שי אריה מזרחי- הקדים וליקט: דוד אדלר

אתר "ליריקה" הוקם, כידוע, כמחווה אצילית של ענת קוריאל ורונית ליברמנש לזכרו של המשורר שי אריה מזרחי ז"ל ולאתר "כאוס" שערך. זו אמנם עובדה ידועה יחסית, אך ראוי בכל זאת להזכירה לעתים ובוודאי כשמובאים דברים העוסקים בזכרו של שי.

להלן שירים שנכתבו לזכרו. מדוע מובאים השירים עתה, כשנה וחודשיים לאחר פטירתו? הסיבה פשוטה. כמה מהשירים נגלו לי בעקבות מאמרי על שי ושירתו שהתפרסם בסוף השבוע האחרון במוסף לתרבות וספרות של "הארץ". אמנם המאמר נשלח לעורך שבועות אחדים לפני יום השנה למותו, אך פורסם, מה לעשות, רק עתה.

קיבלתי תגובות אישיות רבות למאמרי, ומכולן הפתיעה אותי אחת, תגובתו של אריה בר, שכללה שיר לזכרו מאדם שלא עלה בדעתי שמכיר את שי ושמותו הותיר עליו חותם כלשהו. למעשה, היכרותנו נובעת מכך ששנינו ידידים של אדם שלישי ללא כל קשר לשירה או לעניינים שברוח (אך למען הדיוק אציין שבהמשך התוודעתי גם לשירתו הייחודית של בר). לאחר שקראתי את השיר והתעשַׁתי מהסיום הנפלא שלו, הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא שענת ורונית בוודאי ישמחו לדעת על קיומו של השיר ולקָרְאו, להתוודע לכך שלשַׁי מוקירים עלומים, מחוץ למעגל המוכר והצפוי, וליידע גם את האחרים ולזַכּותם בקריאת השיר, באמצעות "ליריקה".

עוד אני חוכך בדעתי ומגיב אחֵר לרשימתי, ערן צלגוב, לא יכול היה שלא להעלות בזיכרוני את שירו הנהדר "אלבטרוס", שהוקדש לשי ופורסם בקיר של שי בפייסבוק והמם אותי בעָצמתו; ואז נזכרתי בשירו היפה של יאיר בן־חור שפורסם גם הוא שם, וחשבתי מדוע לא להביא גם אותו. והנה גם עורך "מעיין", רועי צ'יקי ארד, הפנה את תשומת לבי שב"מעיין" 9 פורסם שיר לזכרו, שכתב יובל גלעד, שיר מיוחד ולא שגרתי, "חזק" כמו שאומרים, שהולם בך בישירותו. ובינתיים, יאיר יידע אותי שגם אבי כהן הקדיש שיר לשי (פורסם ב"עבריתון" 2), ואם אוסיף את שירה של מיכל פיראני שפורסם בבימה זו – הנה יש לנו מינִי אנתולוגיה.

אני משער שיש עוד נוספים, כאלה שאולי שכחתי וכאלה שנסתרו ממני ואולי יובאו לידיעת קוראי "ליריקה" בתגובות ובדרכים אחרות. או־אז יש לנו אנתולוגיה (אגב, שלא יחשדו שלקיתי בדמנסיה, את שורות השיר שלי שפורסמו בגיליונו השני של "ליריקה" לא הייתי כולל, כי הוא חובר כמוטו למאמרי על שי ותו לא). כאן אביא ארבעה שירים בלבד, ללא פרשנות.

ניקוד: יאיר בן חור

אלבטרוס/ערן צלגוב

עָלָה, כְּמוֹ נְשִׁימוֹת
קְצָרוֹת, הַשִּׂיא
בִּקְצוֹתָיו. כְּמוֹ שִׁיר
כַּנְפֵי קוֹלוֹת וְלֹא
אֻכַּל.
אַחַר בָּאוּ. חִטְּטוּ
בִּקְרָבָיו וּמוֹתוֹ הָיָה
שָׁלֵם. פָּנָיו חֲלוּלִים
וְהַדְּמָמָה הֻשְׁלְמָה.
נוֹתָר סִימָן. מַרְאֵה
מָקוֹם.
כֶּתֶם שֶׁמֶן.
וְהוּא כְּמוֹ לֹא
הָיָה.

מתחרים/ אריה בר

לזכרו של שי אריה מזרחי

אֲנַחְנוּ מִתְחָרִים עַל אֲוִיר לִנְשִׁימָה, עַל קוֹרַת גַּג, עַל חֹפֶן אֲדָמָה
עַל לִטּוּפָהּ שֶׁל אִמָּא
עַל גֹּבַהּ הַקְּפִיצָה מֵעַל קַו הָעֹנִי
אֲנַחְנוּ מִתְחָרִים עַל מְקוֹם חֲנָיָה בְּדַף שִׁירָה
עַל שִׁטְחוֹ שֶׁל גִּלְיוֹן הַהַעֲרָכָה
עַל מִשְׁפָּטִים לְהַלְבָּנַת פָּנִים
עַל חֹמֶר לְהַלְבָּנַת חֲטָאִיםּ
עַל טִפּוֹת הַדָּם שֶׁיִּתְּנוּ סֹמֶק בִּלְחָיֵינוּ הָאֲפֹרוֹת
אֲנַחְנוּ מִתְחָרִים בִּפְנֵי מְרִיעִים וּמְגַדְּפִים
וּבְתוֹךְ הַשְּׁאָגוֹת, אֲנַחְנוּ לֹא שׁוֹמְעִים אֶת לְחִישׁוֹת הָאַהֲבָה
וְאֶת פְּסִיעוֹתָיו הַשְּׁקֵטוֹת שֶׁל מוֹתֵנוּ.

*/יובל גלעד

בֵּין גַּלִּים מְטֻלְטָלִים כְּרָאשֵׁי עֲצִירִים
פִּתְאֹם רָאִיתִי אוֹתְךָ
שַׁי אַרְיֵה מִזְרָחִי מְחַפֵּשׂ שִׁיר
כְּאִלּוּ אֵינְךָ מַאֲכַל תּוֹלָעִים
בְּבִנְיַן קוֹמוֹת חָדִישׁ
יָם פְּסִיכִי בִּסְעָרָה
וּשְׂעָרְךָ הָאָרֹךְ גּוֹלֵשׁ לְעֵבֶר יָפוֹ
מֶה עָשִׂיתָ אִישׁ? מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן
בְּתוֹךְ יָם מְדַמֵּם בֶּז' סוֹעֵר
יָם מַלְבִּין מִקֶּצֶף
אִי־אֶפְשָׁר לְהַאֲשִׁים מִי שֶׁטָּבַע בְּמִטָּתוֹ
אַחֲרֵי לַיְלָה בְּלִי שֵׁנָה
כְּשֶׁהָאוֹר הָרַע הֵחֵל לְבַשֵּׂר
עוֹד בֹּקֶר חֲסַר שַׁחַר
הַהֶרֶס סֶלַע נוֹפֵל
קַנְיוֹן מִגְדַּל הָאוֹפֶּרָה עָזוּב
כָּמוֹךָ אַחֲרֵי הַפִּטּוּרִים
לֹא תִּשְׁמַע יוֹתֵר לוּ רִיד
הָיִיתָ סֶלַע צַעַר עַתִּיק פָּגוּעַ שׁוֹתֵק מְסֻגָּר
בְּשׁוֹבֵר גַּלִּים אָדִישׁ לַסְּעָרָה
כִּפְּסִיכִיאָטֵר לְצַעַר
הִנֵּה מַתְחִיל לְהַחְשִׁיךְ
לֹא תִּרְאֶה יוֹתֵר יֹפִי
תָּמִיד הָיִיתָ שׁוֹאֵל מַה קּוֹרֶה
אִישׁ, מֶה עָשִׂיתָ?
אִישׁ, מֶה עָשִׂיתָ?

כָּאוֹס לִירִי/ יאיר בן־חור

4 באוקטובר, 2013, ל' בתשרי, תשע"ד
לזכר שי אריה מזרחי, שנה למותו

אִם תִּשְׁבֹּר אֶת שְׁתִיקָתְךָ
זֶה יִהְיֶה נִפְלָא,
הִיא אָמְרָה,
זֶה שָׁנָה שֶׁאֵינְךָ פּוֹצֶה פֶּה
רַק כְּתָבֶיךָ מְדַבְּרִים בְּשִׁמְךָ.

אִם תִּזְכֹּר אֶת חֲזוֹנְךָ
לֹא נֵלֵךְ לְאִבּוּד,
הִיא הִתְפַּלְּלָה,
כְּבָר שָׁנָה אַתָּה מִסְתַּכֵּל בָּנוּ
וַעֲצוּמוֹת עֵינֶיךָ לִרְוָחָה.

וְאַתָּה בְּתוֹךְ
כָּאוֹס לִירִי
בִּלְתִּי מוּבָן בַּעֲלִיל,
לְעוֹלָם…