לְאֹרֶךְ שְׂדֵרַת הָאֵיקָלִיפְּטוּס הַמּוּצֶלֶת
סַפְסָלִים שְׁבוּרֵי גַּב כּוֹרְעִים
אִשָּׁה עֲיֵפָה שָׁם עִם כַּלְבָּהּ מְטַיֶּלֶת
בִּרְצוּעָה קְצָרָה בְּלוּיָה מִקְּרָעִים.
יָמֶיהָ עוֹבְרִים בְּלִי סִבָּה מְיֻחֶדֶת
יְמָמוֹת עַל גַּבֵּי יְמָמוֹת סוֹחֶבֶת עַל גַּבָּהּ.
פִּסְגוֹת הָעֵצִים נוֹפְלוֹת עַל רֹאשָׁהּ הַכָּנוּעַ
חִיּוּךְ מְאֻלָּץ נִמְלָט מִשְּׂפָתֶיהָ הַחִוְּרוֹת
וּבוֹרֵחַ אֶל עֵינֵי הַכֶּלֶב הַתּוֹהֶה.
 
הָרְצוּעָה מוֹבִילָה אוֹתָהּ לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה
וְהִיא נִכְבֶּשֶׁת כְּמִצְוַת אֲדוֹנֶיהָ
נִקְרַעַת בֵּין הֲלִיכָה מְדַדָּה לַעֲצִירָה
עוֹשָׂה תָּמִיד רְצוֹן בְּעָלֶיהָ.
וְהַכֶּלֶב עוֹצֵר לֶהָרִים אֶת רַגְלוֹ
וְהִיא בְּאַחַת מְרִימָה אֶת כְּבוֹדוֹ
אַחַר נוֹבֵחַ נְבִיחוֹת שַׁעֲשׁוּעַ
וְהִיא קוֹרֶנֶת מֵאָשְׁרוֹ, מוּבֶלֶת בִּשְׁתִיקָה
לְאֹרֶךְ שְׂדֵרַת הָאֵיקָלִיפְּטוּס הַשְּׁתוּלָה
וּבְלִבָּהּ הַדָּהוּי נִיצוֹץ שֶׁל גַּעְגּוּעַ.

‏8 בספטמבר, 2017, ‏י"ז באלול, תשע"ז

השיר "בעלים" לקוח מתוך ספר שירים חדש של יאיר בן־חור שיראה אור בקרוב בעריכת ענת קוריאל.

דרושים / יאיר בן־חור

לְצֹרֶךְ עִלּוּי נְשָׁמוֹת
דְּרוּשִׁים בְּהִתְנַדְּבוּת
צְרוֹרוֹת חַיִּים
לִצְרֹר אֶת הַמֵּתִים
בְּדָם קַר שֶׁהִתְיַבֵּשׁ
מִתַּחַת לָאֲדָמָה.
שְׂכַר מִצְוָה מֻבְטָח לַמַּתְאִימִים.

22 ביולי, 2016, ‏ט"ז בתמוז, תשע"ו
 
השיר 'דרושים' נכתב כחלק מאסופת שירים לזכר אחי חיים ואחייני רון, שמצאו את מותם הטרגי לא מכבר

שתיקה / יאיר בן־חור

גּוֹזֵר שְׁתִיקָה לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל אֵלֶם
וּבֵינֵיהֶן שׁוֹפֵךְ גְּזִירֵי אַשְׁפָּה וָהֶלֶם.
גַּם אַתֶּם אַחַי חַיִּים חַיֵּי חֶלֶם
הֵם עוֹבְרִים מַמָּשׁ מוּלְכֶם.

שׁוֹבֵר שְׁתִיקָה לְרִבּוּעִים קְטַנִּים שֶׁל קוֹל
וּבֵינֵיהֶם זוֹרֶה פֵּרוּרֵי לֶחֶם וָאוֹר.
גַּם אַתֶּם אַחַי אֲבַדְתֶּם בַּדֶּרֶךְ
תְּעִיתֶם בַּתְּהִיָּה עַל מַה לִּשְׁמֹר.

ניקוד: יאיר בן־חור

הכותב עושה שימוש באוקסימורון של דיבור על שתיקה או של כתיבה על שתיקה, כדי לעורר את קהל הקוראים/ות לחיות חיות חיים מלאים של מודעות. כמו עמי ותמי שזרו – לשווא – פירורי לחם כדי למצוא את דרכם הביתה, גם הדובר מתאמץ (לשווא?) לזרות פירורי לחם ואור, שיתוו את הדרך לעצמו או לקוראיו

איחוד / יאיר בן־חור

לִפְעָמִים הַמָּוֶת מְחַיֶּה נְפָשׁוֹת
מֵפִיחַ חַיִּים בְּתוֹךְ הַבְּדִידוּת
מַזְרִים דָּם חַם בָּעוֹרְקִים.

לִפְעָמִים הַמָּוֶת מֵעִיר מִתַּרְדֶּמֶת
מֵקִיץ מִשְּׁנַת חֹרֶף אֲרֻכָּה מִדַּי
מֵשִׁיב נְשָׁמָה בָּאַף וְחַיִּים.

אֵיךְ מִלִּים שֶׁשָּׁפַכְתָּ
מִשְׁפָּטִים שֶׁדִּבַּרְתָּ
חַיִּים שְׁלֵמִים
כְּאַיִן וּכְאֶפֶס הֵמָּה
לְעֻמָּתְךָ, לְעֻמָּתוֹ
לְעֻמַּת חַיֵּיכֶם
לְעֻמַּת מָוֶת קָטָן
פִּתְאֹמִי וּמְאַחֵד.

ניקוד: יאיר בן – חור

מתוך הספר "העשב נרדם בשדות" שיראה אור בקרוב בהוצאת "פיוטית".
הספר יוצא לאור בסיוע בסיוע קרן אקו"ם לקידום, עידוד ותמיכה ביוצר וביצירה הישראלית.

גאולה / יאיר בן־חור

לְכָל אוֹהֲבַי וּמוֹקִירֵי זִכְרִי,
אַל תִּשְׁכְּחוּ לְהָבִיא פְּרָחִים גַּם הַשָּׁנָה,
לֹא אֶת הַוְּרָדִים הַקְּבוּעִים, מַה דַּעְתְּכֶם עַל כַּלָּנִיּוֹת?
וַאֲפִלּוּ סִגָּלִיּוֹת מִתְקַבְּלוֹת עַל הַדַּעַת..
אוּלַי הַשָּׁנָה תְּגַוְּנוּ קְצָת אֶת הַבֶּכִי הַשִּׁגְרָתִי?
אֲנִי מַכִּיר לֵצָן מַצְחִיק שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה
וְאֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לְסַפֵּר בְּשִׁבְחִי וְלוֹמַר כַּמָּה גָּדוֹל הָיִיתִי
וְכַמָּה חֲבָל שֶׁהָלַכְתִּי, שֶׁנִּקְטַעְתִּי בְּאִבִּי
בַּאֲבִיב יָמַי.
שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי דָּבָר בְּחַיַּי, שֶׁהָיוּ לִי תָּכְנִיּוֹת לָרֹב
שֶׁהַשִּׁירִים פְּנוּ עֹרֶף וּבָגְדוּ, שֶׁהַזִּקְנָה כְּבָר לֹא מַה שֶּׁהָיְתָה פַּעַם
וְשֶׁהַשָּׁנָה כְּבָר לֹא אֲדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת לְעַצְמִי.

אֲנִי אוֹהֵב שׁוֹקוֹלָד. תָּבִיאוּ לִי שְׁוֵיצָרִי כָּזֶה, מַשֶּׁהוּ טוֹב, מְשֻׁבָּח
עִם אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים וּקְרֶם נוּגָט.
וְאַל תִּשְׁכְּחוּ לִמְסֹר דָּ"שׁ חַם וְגַם חַמָּה
לַהוּא בַּמְּרוֹמִים, זֶה שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עֲלֵיכֶם תָּמִיד
וְצוֹפֶה עַל תַּאֲווֹתֵיכֶם, מַבִּיט בְּגַאֲוַתְכֶם, מִסְתַּכֵּל בְּרַאֲוָתְכֶם
בּוֹחֵן כִּלְיוֹתֵיכֶם וְלִבּוֹתֵיכֶם
תּוֹדוּ לוֹ בִּשְׁמִי תּוֹדָה עֲנָקִית
שֶׁגָּאַל אוֹתִי מִיִּסּוּרֵיכֶם
וְנָתַן לִי חַיִּים חֲדָשִׁים.

אָמֵן.

ניקוד: חני צפריר

שירו של בן חור הוא הספד בחיים על משקל: “צוואה בחיים". הכותב חושש מפני שיטיון אפשרי ואלם יצירתי בהתוותו את סופו בעודו באמצע החיים. ההגזמה המכוונת בשיר יוצקת לתוכו הומור שמאיר את הסוף באור אחר, כך שניתן לומר שהמוות הוא בבחינת המלצה