ארכיון תגיות: רון גרא

אבנים אדישות / רון גרא


לֵילוֹת הַקַּיִץ.
הַיָּמִים הַיָּפִים
הַפְּסִיעוֹת בַּלֵּילוֹת
הָעֵינַיִם הַשּׁוֹרְקוֹת
הָאֵשׁ שֶׁבָּעֲרָה
הַדְּלָתוֹת הַפְּתוּחוֹת.
 
הַגּוּף שֶׁהָלַךְ בִּדְרָכָיו הַקְּפוּצוֹת
שֶׁיֶּדַע נָשִׁים שֶׁהִצְטַנְּפוּ בִּסְבַךְ
שְׂעָרִי הֶעָרוּם וְהָיִינוּ בָּשָׂר אֶחָד.
עַתָּה.
רַק אֲבָנִים אֲדִישׁוֹת מוּטָלוֹת
מְעַרְטְלוֹת אֶת עֶלְבּוֹן יָמַי.

ארבעה שירים לזכרו של המשורר נתן זך ז"ל

 

לנתן זך ז"ל / רון גרא

בֹּקֶר צָלוּל שֶׁל סְתָו
עָצוּב כְּשֶׁלָּאָדָם הַכֹּל
נֶעֱלָם
מִכָּל בָּתֵּי הַקָּפֶה שֶׁיָּשַׁב
הוּא כְּבָר לֹא שָׁב.
הַנָּשִׁים שֶׁשִּׁחֲרוּ לְפִתְחוֹ
שָׁנִים
שָׁכַח.
יוֹם־יוֹם קָם אֶל עַצְמוֹ
טוֹעֵם מִפַּת לַחְמוֹ
לוֹגֵם לְגִימָה
כּוֹתֵב.
מַקְשִׁיב לִפְעִימוֹת שְׁעוֹן הַזְּמַן.
 
הָיֹה הָיָה אָדָם
אֵיתָן.
פִּיו כְּאָפִיק מְפַכֶּה
אָזְנָיו כְּרוּיוֹת
עֵינָיו כְּמַעַיְנוֹת
רֹאשׁוֹ בַּצַּמָּרוֹת.
 
הָיֹה הָיָה אָדָם
בָּשָׂר וָדָם.
 

לנתן זך / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

בְּשִׁירְךָ כָּתַבְתָּ: אֲנִי עֲנָק וְרַק
אֲנִי עֲנָק. כַּמָּה צָדַקְתָּ!
אַתָּה שֶׁכּוֹכָבִים נָגְעוּ
בְּרֹאשְׁךָ גַּם כְּשֶׁלֹּא נָגְעוּ
(בְּאֵין אִישׁ מֵשִׂים אֶל לִבּוֹ).
בְּלֶכְתְּךָ מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ לֹא הָיִינוּ
אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם שׁוּב לֹא תִּהְיֶה
אֲאַחֵל לְךָ רַק זֹאת:
שֶׁיַּעֲמְדוּ לְךָ בְּמוֹתְךָ אָשְׁרְךָ
וּכְאֵבְךָ שֶׁבְּחַיֶּיךָ.
 

לנתן זך / יאיר בן־חור

הָיֹה הָיָה מְשׁוֹרֵר
וְאֵינֶנּוּ עוֹד.
נִגָּרִים מִמֶּנּוּ כָּל הֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ
וְשׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בָּא
כִּי הַמְשׁוֹרֵר אֲשֶׁר כָּתַב
הוּא הַמְשׁוֹרֵר הַנֶּאֱהָב
אָז כְּעַכְשָׁו
וְהַמָּקוֹם רֵיק מִמְּךָ.
 
הָיֹה הָיָה מְשׁוֹרֵר
וְאֵינֶנּוּ עוֹד.
 

הסתר פנים / חגי כהן

צָרִיךְ אָדָם לָמוּת
כְּמוֹ נָתָן זַךְ אֶתְמוֹל,
כְּדֵי שֶׁאוֹצִיא אֶת רָאשִׁי מֵהַחוֹל
כְּדֵי שֶׁאָסִיט אֶת הַוּילוֹן הַקָּרוּעַ
כְּדֵי שֶׁאֶפְתַּח חַלּוֹן וְאֶתֵּן
לִמְעַט רוּחַ לָבוֹא פְּנִימָה
וְלַגֶּשֶׁם לְהַרְטִיב
וְלַקֹּר לַחֲדֹר לָעֲצָמוֹת
וְלָעֶצֶב הַקּוֹרֵעַ לִקְרֹעַ
וּלְקִיר הַבְּדִידוּת לִזְעֹק
וּלְזַעְזֵעַ בְּזַעֲקָתוֹ אֶת הָרַעַשׁ הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק
שֶׁחוֹרֵק נוֹאָשׁוֹת בְּרֹאשׁ חוּצוֹת:
אַשְׁלָיוֹת, פֵיק נְיוּז וַחֲדָשׁוֹת טְרוּפוֹת –
לְזַעְזֵעַ וּלְנַפֵּץ אֶת קֻפְסַת הַזְּכוּכִית הָאֲטוּמָה
שֶׁסּוֹגֶרֶת מִסְּבִיבִי הַכֹּל
(מוֹחָה אֶת יוֹם אֶתְמוֹל),
פְּרָט אוּלַי לָאֲדָמָה
שֶׁנּוֹתְרָה רַחוּמָה וּפוֹתַחַת לִי בּוֹר
עִם זֵר וְרָדִים נָבוּל
שֶׁל אַהֲבָה
שֶׁשּׁוּב לֹא תַּחֲזֹר
שֶׁשּׁוּב לֹא תִּבְגֹּד
לֹא תְּבַיֵּשׁ
וְלֹא תַּסְתִּיר פָּנִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

שני שירים / רון גרא

 

בכור הבריאה

כִּבְכוֹר הַבְּרִיאָה,
בִּמְצוּקַת הַקּוֹרוֹנָה,
לוֹמֵד לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי.
לֹא אֶתְמַהּ:
אֶת גּוּפִי הֲנָאָה
נָשְׂאָה הָרוּחַ
הַנִּצְחִית.
בְּכָל סַכָּנָה חֲלוּשָׁה
לֹא יִפְרַח הַלֵּב.
נַפְשִׁי כְּבֵדָה
אֵיךְ אֶטֹּל אוֹתָהּ בְּיָדַי
הַכְּמוּשׁוֹת?
נוֹתְרָה לִי דִּמְעָתִי
עַל לֶחְיִי
יוֹמָם וְלֵיל.
 
 

לילה אטום

מַשֶּׁהוּ בַּחוּץ מִשְׁתּוֹלֵל.
אַתָּה סָפוּן בְּבֵיתְךָ.
עוֹלָמוֹת פְּנִימִיִּים עוֹלִים בְּךָ.
מַחְשָׁבוֹת מִתְכַּנְּסוֹת
בְּהִתְכַּנְּסוּת סוֹאֶנֶת,
חֶלְקָן מְנַחֲמוֹת
חֶלְקָן רְווּיוֹת מַכְאוֹב.
הַפֶּה עָיַף.
מִישֶׁהוּ מַבִּיט בָּעֵינַיִם
שֶׁהֵחֵלּוּ כֵּהוֹת.
בָּאוֹר שֶׁהָפַךְ
לְחִידָה
לַמִּשְׁאָלָה.

בידוד / רון גרא

 
בְּבִידוּדוֹ
לְבָבוֹ יָשִׂיחַ
עַל חַיָּיו.
עַל אִי הַסֵּדֶר.
עַל שֶׁנָּטַע וְלֹא
קָצָר פֵּרוֹתָיו.
עַל מֵתָיו.
עַל זוֹ שֶׁנִּשְׂרְכָה
עַל אַחֶרֶת שֶׁאָהַב.
עַל הַזְּבוּבִים
הַפַּרְעוֹשִׁים
שֶׁמֵּרְרוּ חַיָּיו.
עַל דְּיוֹקָנוֹ הֶעָצוּב
הַשָּׁרוּי בַּכְּלוּב.
 
בָּא אֲבִיב
שָׁמַיִם אֵין שֶׁמֶשׁ
שַׁלֶּכֶת סְתָו שׁוֹרֶקֶת
מִשָּׁמַיִם נִשְׁמַע הַדִּין.
אֶרֶץ יְרֵאָה
הִלּוּךְ מָתוּן.
 
הוּא בְּיָד קְטַנָּה
חַמָּה
נֶאֱחַז בַּחַיִּים.

אדם קשה / רון גרא

 
חַיָּיו קָשִׁים
קוֹלוֹ לֹא נִשְׁמַע
עַצְמוֹתָיו מְרַחֲפוֹת.
 
בְּצַל בְּדִידוּתוֹ יֶחְסֶה
פֵּרוֹתָיו אֵינָם לָאֲכִילָה.
 
פַּעַם אָהַב
פעם היה נֶאֱהָב.

שמלת חתונה / רון גרא

 
זוֹ הַחֲתֻנָּה הַשְּׁנִיָּה
שֶׁל שִׂמְלַת הַחֲתֻנָּה,
שִׂמְלַת קַצֶּפֶת אָמֶרִיקָאִית לְבָנָה
אָהַבְנוּ.
 
חָשַׁשְׁתִּי,
זוֹ הַשִּׂמְלָה נוֹעֲדָה לְאַחַת
וְאֵיךְ תְּשָׁרֵת אַחֶרֶת?
הִיא רַק הַר קַצֶּפֶת.
 
שְׁעַת קַצֶּפֶת אֵינָהּ חוֹזֶרֶת.
 
עִם הַזְּמַן
הִתְפּוֹגְגָה לַקֶּצֶף.

ניקוד: יאיר בן־חור

משורר חצר / רון גרא

לוּ הָיִיתִי מְשׁוֹרֵר חָצֵר
הָיָה לִי קוֹל קָבוּעַ,
קְהַל שׁוֹמְעִים
לֵב רָחָב
בְּהִלָּה,
בְּהֹלֶם מְפֹרָשׁ.
בְּקַתְרוֹס יַפְלִיגוּ הַמְנַגְּנִים
הַנָּשִׁים בְּשֵׂעָר אָרֹךְ
בְּמוֹרַד הַגַּן תְּדַקְלֵמְנָה
בְּמֵאָה שְׁעָרִים
אֶת שִׁירַי
כְּמוֹ צָבְאוּ עָלַי בְּפָמוֹטוֹת
זָהָב.

אֲבָל
אֵינֶנִּי מְשׁוֹרֵר חָצֵר
הָעִתּוֹנִים לוֹבְשֵׁי הַסִּינָר
אֵינָם מַבִּיטִים בְּסַלְסִלָּתּי
סַלְסִלַּת רוֹכֵל
אֵינָם מוֹצְאִים בָּהּ
פִּסַּת אָדֹם,
יָרֹק
גַּם לֹא אֱגוֹז
לֹא לֶחֶם
לֹא יַיִן.
שִׁירַי בְּסַךְ הַכֹּל קוֹנִים
לִי
לְעִתִּים
חֲבֵרִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

ימינך לא תמכה / רון גרא

בְּרֵאשִׁית הָיִינוּ לְבָשָׂר
אֶחָד.
כְּבָר אָז דָּבְקָה הִיא בִּבְשָׂרִים לוֹהֲטִים
אֲחֵרִים.
אִתִּי לֹא צִמְּחָה עוֹד
לֶהָבָה בַּתִּפְרַחַת.
כְּמוֹ אָמָּן שֶׁיָּד אִמָּהִית עֲלוּמָה
מַנְחָה
נִסִּיתִי לַחְרֹז עַל
פְּרָחִים שֶׁנָּבְלוּ
אֲהָבוֹת שֶׁדָּעֲכוּ
עַל מַכָּה וְעוֹד מַכָּה
עַד דְּלֹא יָדַע.
עָמֹק בִּפְנִים
שׁוֹאֵף אֲוִיר לְעֵבֶר יַלְדוּתִי
הָרִאשׁוֹנִית

ניקוד: יאיר בן־חור

משורר / רון גרא

כְּשֶׁהַלַּיְלָה עָצוּב
אָבָק נִצְבָּר בַּיָּדַיִם,
הַדּוּמִיָּה
סוֹגֶרֶת.
אֵין אוֹר
אֵין חֶסֶד,
קוֹלְךָ אוֹבֵד,

נוֹתַרְתָּ אָפֵל
לְשׁוֹרֵר.

ניקוד: יאיר בן־חור

הרהורים על בדידות המעוררת דחף להשמיע קול וליצור.

מעברי דירה / רון גרא

מעברי דירה / רון גרא

מִדֵּי שָׁנָה
אֲנִי עוֹבֵר דִּירָה
בָּאִים וְחוֹלְפִים שׂוֹכְרִים
שֶׁבַּעֲלֵי הַבֵּית מַזְמִינִים.
יֵשׁ אוֹהֲבִים
וְשֶׁאֵינָם אוֹהֲבִים
חֶלְקָם נוֹשְׁפִים בְּעָרְפִּי
בְּטִפְטוּף טוֹרְדָנִי.
אֲחֵרִים מַתִּירִים נִדְרֵי שְׁתִיקָתָם
וּמְפַטְפְּטִים אִתִּי.
כְּמוֹ תָּמִיד הֵם בָּאִים לְפַעְנֵחַ
אֶת עַצְמָם
בְּאֶמְצָעוּתִי.
כָּךְ פָּגָה בְּדִידוּתִי
הַמְשֻׁבֶּצֶת תָּדִיר
בַּחַלּוֹנוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁלִּי.

ניקוד: יאיר בן־חור

מעבר הדירה בשיר עשוי להתפרש מטפורית בתור חיפוש עצמי תמידי של האדם המבקש בכך להפיג את בדידותו ואולי גם את השגרה המשעממת של חייו. יש כאן קשר הדדי: הם מפיגים את בדידותו והוא מסייע להם לפענח את עצמם באותו זמן. דבר מעניין הוא שהדובר בשיר אינו בעל הבית של הדירות שהוא עובר אליהן כל שנה, משמע – מישהו אחר קובע בכל הקשור לדירה שבה הוא חי, מוחשית ומטפורית.