ארכיון תגיות: תות הרמס סאטורי

ארבעה שירים לזכרו של המשורר נתן זך ז"ל

 

לנתן זך ז"ל / רון גרא

בֹּקֶר צָלוּל שֶׁל סְתָו
עָצוּב כְּשֶׁלָּאָדָם הַכֹּל
נֶעֱלָם
מִכָּל בָּתֵּי הַקָּפֶה שֶׁיָּשַׁב
הוּא כְּבָר לֹא שָׁב.
הַנָּשִׁים שֶׁשִּׁחֲרוּ לְפִתְחוֹ
שָׁנִים
שָׁכַח.
יוֹם־יוֹם קָם אֶל עַצְמוֹ
טוֹעֵם מִפַּת לַחְמוֹ
לוֹגֵם לְגִימָה
כּוֹתֵב.
מַקְשִׁיב לִפְעִימוֹת שְׁעוֹן הַזְּמַן.
 
הָיֹה הָיָה אָדָם
אֵיתָן.
פִּיו כְּאָפִיק מְפַכֶּה
אָזְנָיו כְּרוּיוֹת
עֵינָיו כְּמַעַיְנוֹת
רֹאשׁוֹ בַּצַּמָּרוֹת.
 
הָיֹה הָיָה אָדָם
בָּשָׂר וָדָם.
 

לנתן זך / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

בְּשִׁירְךָ כָּתַבְתָּ: אֲנִי עֲנָק וְרַק
אֲנִי עֲנָק. כַּמָּה צָדַקְתָּ!
אַתָּה שֶׁכּוֹכָבִים נָגְעוּ
בְּרֹאשְׁךָ גַּם כְּשֶׁלֹּא נָגְעוּ
(בְּאֵין אִישׁ מֵשִׂים אֶל לִבּוֹ).
בְּלֶכְתְּךָ מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ לֹא הָיִינוּ
אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם שׁוּב לֹא תִּהְיֶה
אֲאַחֵל לְךָ רַק זֹאת:
שֶׁיַּעֲמְדוּ לְךָ בְּמוֹתְךָ אָשְׁרְךָ
וּכְאֵבְךָ שֶׁבְּחַיֶּיךָ.
 

לנתן זך / יאיר בן־חור

הָיֹה הָיָה מְשׁוֹרֵר
וְאֵינֶנּוּ עוֹד.
נִגָּרִים מִמֶּנּוּ כָּל הֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ
וְשׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בָּא
כִּי הַמְשׁוֹרֵר אֲשֶׁר כָּתַב
הוּא הַמְשׁוֹרֵר הַנֶּאֱהָב
אָז כְּעַכְשָׁו
וְהַמָּקוֹם רֵיק מִמְּךָ.
 
הָיֹה הָיָה מְשׁוֹרֵר
וְאֵינֶנּוּ עוֹד.
 

הסתר פנים / חגי כהן

צָרִיךְ אָדָם לָמוּת
כְּמוֹ נָתָן זַךְ אֶתְמוֹל,
כְּדֵי שֶׁאוֹצִיא אֶת רָאשִׁי מֵהַחוֹל
כְּדֵי שֶׁאָסִיט אֶת הַוּילוֹן הַקָּרוּעַ
כְּדֵי שֶׁאֶפְתַּח חַלּוֹן וְאֶתֵּן
לִמְעַט רוּחַ לָבוֹא פְּנִימָה
וְלַגֶּשֶׁם לְהַרְטִיב
וְלַקֹּר לַחֲדֹר לָעֲצָמוֹת
וְלָעֶצֶב הַקּוֹרֵעַ לִקְרֹעַ
וּלְקִיר הַבְּדִידוּת לִזְעֹק
וּלְזַעְזֵעַ בְּזַעֲקָתוֹ אֶת הָרַעַשׁ הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק
שֶׁחוֹרֵק נוֹאָשׁוֹת בְּרֹאשׁ חוּצוֹת:
אַשְׁלָיוֹת, פֵיק נְיוּז וַחֲדָשׁוֹת טְרוּפוֹת –
לְזַעְזֵעַ וּלְנַפֵּץ אֶת קֻפְסַת הַזְּכוּכִית הָאֲטוּמָה
שֶׁסּוֹגֶרֶת מִסְּבִיבִי הַכֹּל
(מוֹחָה אֶת יוֹם אֶתְמוֹל),
פְּרָט אוּלַי לָאֲדָמָה
שֶׁנּוֹתְרָה רַחוּמָה וּפוֹתַחַת לִי בּוֹר
עִם זֵר וְרָדִים נָבוּל
שֶׁל אַהֲבָה
שֶׁשּׁוּב לֹא תַּחֲזֹר
שֶׁשּׁוּב לֹא תִּבְגֹּד
לֹא תְּבַיֵּשׁ
וְלֹא תַּסְתִּיר פָּנִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

ההפסקה נסתימה / תות הרמס סאטורי

 
הַהַפְסָקָה נִסְתַּיְּמָה.
הַחַיִּים נִמְשָׁכִים
לָאוֹר הַבָּהִיר שֶׁאֵינוֹ מֵאִיר
אַף אֶת הָרֶגַע הַזֶּה:
אֶת קֶסֶם הַשִּׁיר הַזָּר הֲזֵה
אַף שֶׁאֵינֶנּוּ מַשִּׁיר
מָה
כְּלוֹמַר בֹּקֶר:
לְמַעַן הַדִּיּוּק הַדַּק
עֵינַיִם מֶרְחָק
מַשּׂוּאָה נִדְלְקָה: הַהַפְסָקָה נִסְתַּיְּמָה
הַחַיִּים נִמְשָׁכִים.

אז היה לה / תות הרמס סאטורי

 
אָז הָיָה לָהּ הַקֶּסֶם הַזֶּה
שֶׁל סְתָו
שֶׁל יַמִּים שֶׁל שְׁחָפִים
מֵעַל הָרְחוֹב הַסּוֹאֵן
אֲנָשִׁים וּנְתָזִים עֲכוּרִים
נִמְחִים בְּבַת.

ניקוד: יאיר בן־חור

לשמש / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

עוֹד מֻקְדָּם לְדַבֵּר אֱמֶת.
הָאֱנוֹשׁוּת אֵינָהּ עֲרוּכָה לְכָךְ
מוּטָב נְדַבֵּר בִּסְמָלִים.
אֲשֶׁר לְמַחֲסוֹמֵי הַשָּׂפָה:
עֲקֵבוֹת יְרֵחִיִּים מְצֻלָּקִים
שֶׁל עֲבָרֵנוּ הַקּוֹלֶקְטִיבִי הַסְּתַגְּלָן
יֵשׁ לְהָמֵס בְּעִקְבִיּוּת אֶל תּוֹךְ הָעוֹר
הָאָפֹר שֶׁל תַּקִּינוּת פּוֹלִיטִית.

וּמַה נִּשְׁאַר?
אֶגוֹאִיזְם טָהוֹר אוּלַי.
אִישׁ אֵינֶנּוּ קַיָּם מִלְּבַדְּךָ
עֲשֵׂה זֹאת לְעַצְמְךָ.
דְּהַר בְּעוֹדְךָ אוֹחֵז בַּנֵּס
בְּטֶרֶם יַהֲפֹךְ לְדֶגֶל כְּנִיעָה
שֶׁתָּנִיף עִם עֶרֶב.

ניקוד: יאיר בן־חור

זה חיב להשתנות / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

זֶה קָרָה
הָיִיתִי צְעִירָה:
אֲנִי הָיִיתִי
בֶּן 13
לִפְנֵי 27 שָׁנִים.

הוּא
הָיָה מוֹדָע: קָרוֹב
מְפַקֵּד פְּרוֹפֶסוֹר נַעֲרָץ
הִיא מִפְלֶצֶת:
הִיא לֹא עָשְׂתָה כְּלוּם.

וְנִסִּיתִי לִשְׂרֹד:
חָשַׁבְתִּי שֶׁזֹּאת אַשְׁמָתִי
כִּי יָדַעְתִּי
פָּחַדְתִּי
שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי:
"וּכְשֶׁהִתְלוֹנַנְתִּי" צָעֲקָה.

זֶה קָרָה
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים
אֲבָל זֶה בְּכָל מָקוֹם.

כתבתי מה שאמרו לי / תּוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

כָּתַבְתִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ לִי.
הָיְתָה מִשְׁמַעַת בַּבַּיִת.
הַרְבֵּה מִשְׁמַעַת דַּיְקָנוּת:
הַרְבֵּה מַכּוֹת וְהִתְעַלְּלֻיּוֹת.

כָּתַבְתִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ לִי.
אַחַר כָּךְ הִכְרִיחוּ אוֹתִי
לְתַקֵּן אֶת הַגִּרְסָה.
הֵבַנְתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר.

כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי
הוּא עָצַם עֵינַיִם וְשָׁתַק.
וְזֶהוּ.
אָז כָּתַבְתִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ לִי.

ניקוד: יאיר בן־חור

תעלומה IX / תּוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

לפרופ' גבריאל מוקד

הַיָּמִים נוֹרָאִים וְהַלֵּילוֹת
בָּאִים בַּיָּמִים.
פְּנֵי הַמְחַפֵּשׂ הַשָּׂב דּוֹמְמִים
אֶל מֶרְחֲבֵי הַנֶּפֶשׁ הַמֻלְבָּנִים.

בַּפְּסָגוֹת תָּאִיר לוֹ לַהֵלֶךְ
מְנוֹרַת שְׁלוֹמוֹ הַמְנֻזֶּרֶת אֶת
מֶרְחָבָיו הַקָּרִים הַמְדוּדִים
בְּאֵין יָקָר שֶׁבָּרָקִיעַ הוֹלֵךְ.
אֱמוּנוֹ בְּיָדוֹ: מַטֵּה הַנְּדוּדִים.

בַּלֵּיל הַדּוֹמֵם הַהֵלֶךְ נִפְרָד.
עוֹד מְעַט וְיָרַד
רָפָא וּלְיָמִים לָמַד: בָּעוֹלָם
גַּם בָּאָדָם הוּא הַיֹּפִי הַנָּם.

ניקוד: יאיר בן־חור

שני קטבים לו לשיר: הימים המכונים "נוראים", ומנגד הלמידה והגילוי ש"בעולם גם באדם הוא היופי הנם".

נְפִילָה שִׁיבָה / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

נְפִילָה שִׁיבָה / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי


נְפִילָה
נָפַלְתִּי וְנָפַלְתִּי
לְתוֹךְ אַשְׁלָיָה
אֶל מַחֲלָה וּמָוֶת
הַסֵּבֶל פִּרְעוֹן חוֹבִי.
 
שִׁיבָה
קָפַצְתִּי שָׁבְתִי
לַחֲלַל הַיְּקוּם
מְקוֹר הָאֱנוֹשִׁי:
הַדָּבָר הַיָּקָר בְּיוֹתֵר.


מתח שבין נפילה ללב המאפליה – "חשיכה נראית" כשל סטיירון שאינה אלא אשליה, לבין השיבה אל "חלל היקום", הגרעין הראשוני וההיולי.

* / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

* / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

"אֲבָל אֲנָשִׁים לֹא נִשְׂרְפוּ"
'ידיעות אחֲרונות', 27.11.16

הֶעָלִים אֵינָם מְרַשְׁרְשִׁים
עוֹד עַל גִּדְמֵי עֵצִים מְפֻחָמִים
אֲבָל אֲנָשִׁים לֹא נִשְׂרְפוּ
אֵינָם נִשְׂרָפִים.
 
הָעַד שׁוּב אֵינוֹ יָרֹק
בַּשִּׂיחִים וּבַחֻרְשׁוֹת שֶׁהֻכְתְּמוּ
רוּחַ זָרָה רָעָה וּשְׁחֹרָה
גִּבְעַת הָאֳרָנִים מְאֻפֶּרֶת בִּכְבֵדוּת
לַמִּלְחָמָה.
 
טֶרֶם הֻכְרַע הַכֹּל
כֵּן: הַכֹּל כְּבָר הֻכְרַע
כִּי רַק רַע
כָּל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם
שֶׁפֵּרוּשׁוֹ דָּם עַל דֶּרֶךְ הָאֲדָמָה.

רוממה החדשה (רָמות בן-גוריון), חֵיפה

הכותב מרפרֵר בשירו לגל השרפות שפרץ בישראל בנובמבר 2016, ובעיקר לשרפות הענק שפקדו את חיפה. העד הושחר, האורנים "מאופרים בכבדות" בפיח חורש רע, כמו צבעי ההסוואה של לוחמים היוצאים לקרב. אבל הקרב הוכרע מלכתחילה עקב הרשעות מעשה ידי אדם, הגם שמבחינת הכרוניקה העיתונאית היבשה זאת סתם שרפה, שהרי "בני האדם לא נשרפו".

מולדתי / תּוֹת הֶרְמֶס סָאטוֹרִי

מולדתי / תּוֹת הֶרְמֶס סָאטוֹרִי

מולדתי
הוֹי מוֹלַדְתִּי מוֹלַדְתִּי
בְּאֶפֶס יָד נֶהֱרָסָה.
 
הַמְּצוּדָה נִצּוֹדָה:
הִתְמוֹטְטָה הַגָּדֵר נָפָלָה
 
חוֹמַת הָאֶבֶן
נָטְשׁוּ מִגְדַּל הַמַּיִם
מֵימָיו.
 
נִשּׁוּם תִּנְשָׁמוֹת אָז בְּלֵילוֹת
הַקַּיִץ עַל הַמִּרְפֶּסֶת הַגְּדוֹלָה הַהֲזוּיָה
תַּחַת בְּעֵרוֹת
כּוֹכָבִים לֹא בּוֹעֲרוֹת.
 
הוֹי מוֹלֶדֶת מוֹלַדְתִּי
טֶרֶם נָגְעָה בָּהּ יָד וַתִּפּוֹל.

ניקוד: יאיר בן־חור

זהו שיר קינה למולדת האהובה שלפי הדובר בשיר, נחרבה ונפלה. הכול התמוטט ונשרף בה.