ארכיון מחבר: gai

בלות / לאה צבי (דובז'ינסקי)

בלות / לאה צבי (דובז'ינסקי)

בֹּקֶר הִפְצִיעַ,
אַתְּ עֲדַיִן בַּמִּטָּה שְׂרוּעָה
מְרוּחָה כְּמוֹ מַסְטִיק דָּבִיק,
הִרְהוּר עַל
נְעִילַת נַעֲלֵי בַּיִת מְרֻפָּטוֹת עִם חֲצָאֵי לְבָבוֹת גּוֹרֵם לָךְ לְגַחֵךְ
וְשׁוּב אַתְּ הוֹפֶכֶת מִתְהַפֶּכֶת
צוֹלֶלֶת לִתְהוֹמוֹת
לְמַה פִּלַּלְתְּ? לְשֵׁם מַה הִתְפַּלַּלְתְּ?
גּוֹרֶרֶת גּוּפֵךְ הַכָּבֵד
מַכְבִּיד עַל הַלֵּב,
מַמְשִׁיכָה לְהַצְחִין בֵּין סְדִינַיִךְ
לָחוּשׁ סְחִי וּמֵאוּס,
וְאָז נִזְכַּרְתְּ כֵּיצַד הַשָּׂטָן בִּכְבוֹדוֹ נִגְלָה
הִבִּיט, הֵרִיחַ וּבָרַח, צָחַקְתְּ, "אֲפִלּוּ אוֹתוֹ הִצְלַחְתִּי לְהָנִיס".
תַּחַת שְׂמִיכָה מְהוּהָה
מַמְשִׁיכָה לִבְהוֹת בַּתִּקְרָה,
פְּרָחִים בָּאֲגַרְטָל קְמֵלִים, חָדַלְתְּ לִקְנוֹתָם חַיִּים, אָמַרְתְּ "אֵין כְּמוֹ מְזֻיָּפִים"
כָּכָה זֶה בַּחַיִּים.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר נוגה על דעיכה, קמלוּת, הרגשת הריקנות של אישה שהגיעה לגיל הבְּלות.

ריקוד / לאה קליבנוף־רון

ריקוד / לאה קליבנוף־רון

אַל תִּשָּׁעֵן לְאָחוֹר,
לַכִּסְּאוֹת בְּבֵיתִי אֵין מִשְׁעֶנֶת.
 
שֵׁב זָקוּף,
רַגְלֶיךָ צְמוּדוֹת בִּדְרִיכוּת.
אֵינִי רוֹצָה לִפְגֹעַ בְּךָ,
אַךְ אֵינִי יְכוֹלָה לְהַבְטִיחַ לְךָ דָּבָר.
 
גַּם אִם אַתָּה רָעֵב וְצָמֵא,
אַל תְּצַפֶּה.
אֵין כָּאן קָפֶה אוֹ סֻכָּר בָּאָרוֹן
וְאֵין חָלָב בַּמְקָרֵר.
אִם אֶמְצָא בַּמְזָוֶה קֻפְסַת עוּגִיּוֹת
שֶׁנִּשְׁכְּחָה מִכְּבָר,
נוֹתָר בָּהּ רַק פֵּרוּר אַחֲרוֹן.
 
אֵינִי יוֹדַעַת מָתַי תִּשָּׂרֵף הַנּוּרָה שֶׁבַּחֶדֶר,
אֵין כָּאן נוּרוֹת לְהַחְלָפָה
וְלֹא פָּנָסֵי יָד קְטַנִּים.
אֵינִי יוֹדַעַת אִם לֹא תִּקְרֹס הַתִּקְרָה שֶׁמֵּעָלֶיךָ
אוֹ יִצְנְחוּ הַמִּרְצָפוֹת שֶׁאַתָּה דּוֹרֵךְ עֲלֵיהֶן.
אֵינִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ כָּאן יְסוֹדוֹת אוֹ תּוֹמְכוֹת,
אֵינִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ כָּאן דָּבָר יָצוּק מִמֶּלֶט
אוֹ בֶּטוֹן.
 
גַּם אִם אַתָּה עָיֵף וְרוֹצֶה,
הִזָּהֵר, אַל תַּרְפֶּה
כִּי אִם בְּכָל זֹאת תַּזְמִין אוֹתִי לִרְקֹד,
אוֹלִיךְ אוֹתְךָ אִתִּי עַל גַּבֵּי
רִצְפָּה מִקַּרְטוֹן.
אִם נִפֹּל,
אֶשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לִשְׁבֹּר אֶת יָדְךָ.
אֲבָל אֵינִי יְכוֹלָה לְהַבְטִיחַ לְךָ דָּבָר;
לֹא אוּכַל לְהַבְטִיחַ לְךָ שֶׁלֹא תִּשְׁבֹּר
אֶת יָדַי.

ניקוד: יאיר בן־חור

המחוזרת מציעה רק שברים, שאריות ומסלול רעוע שבסופו עלולים להיות שברים חדשים

שאיפה ירושלמית / זיוה גל

שאיפה ירושלמית / זיוה גל

חַסְיָה, מְשֻּׁגַּעַת הַשְּׁכוּנָה
אָצָה לִלְחֹץ יָדִי מִתּוֹךְ אֵדִים עַתִּיקִים,
מַהְבִּילִים אֵי־אָז מֵעֵבֶר לַחוֹמוֹת
וְעֵינֶיהָ מְפַלְבְּלוֹת קְשָׁתוֹת.
בְּפִיהָ שֵׁן יְחִידָה,
נֶאֱחֶזֶת בַּגַּג כְּאֶטֶב עַל כְּבִיסָה.
מְכָלֵי נֵפְט בְּאָפֹר מִמַּעַל
מְשַׁוְּעִים סֻלָּם
מִשְׁתַלְּשֵׁל עַל קִיר.
יִלְלַת חָתוּל בְּזִנּוּק כָּפוּל
מֵאֵדֶן חַלּוֹן
עַל מְכוֹנִית
מַרְעִימָה פְּנֵי מִדְרָכוֹת
מְקַדֶּמֶת לִי
קֹדֶשׁ
מְלַוָּה אוֹתִי רַגְלִית.
גֶּרַנְיוּם רַעֲנָן, תָּלוּי, מִסְתַּלְסֵל לְאִטּוֹ
אֶל עֲשַׁן סִיגָרְיָה,
מִתַּמֵּר מִפִּי טַבָּעוֹת
מַבִּיט בִּי
מַתְרִיס שַׁלְוָה,
מְעַרְבֵּל צַעֲדֵי שַׁבָּת.

נחלאות, משירי ירושלים

ניקוד: יאיר בן־חור

טיול רגלי בירושלים בשבת מפגיש את הקורא עם שלל דימויים מרהיבים, טיפוסים ורגעים המפֵרים את שלוות השבת.

ארגון מחדש / מיה טבת־דיין

ארגון מחדש / מיה טבת־דיין

עַל בִּרְכַּי עַל רִצְפַּת
הָעֵץ מְגַלְגֶּלֶת אֶת הַבְּגָדִים שֶׁלִּי קָטָן
קָטָן אֶל תוֹךְ קֻפְסָאוֹת בָּאָרוֹן.
בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת פַּעֲמוֹנֵי רוּחַ,
עֲצִיצִים נְמוּכִים
וְכַּפְכַּפַּי הַשְּׁטוּחִים.
אֲנִי מִסְתַּגֶּלֶת בְּקַלּוּת לְזִכְרוֹנוֹת חֲדָשִׁים;
קֻפְסַת אֹכֶל בְּיַלְקוּט מְסֻדֶּרֶת
רִבּוּעִים־רִבּוּעִים, הַשֵּׁם שֶׁלִּי
עַל מַחְבְּרוֹת קַרְטוֹן מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה,
שְׂעָרִי דַּק וְשָׁחֹר
כְּאַצָּה אֲנִי
שְׁקֵטָה וַחֲלָקָה כָּל כָּךְ,
מְרִימָה בְּדִמְיוֹנִי אֶת עֲצְמוֹת
הַלְּחָיַיִם שֶׁל קְרוֹבַי,
עֵינַי צָרוֹת כְּסַכִּינִים,
פּוֹרְסוֹת דַּק־דַּק
כָּל מִי שֶׁשּׁוֹבֵר אֶת לִבִּי, אֲפִלּוּ אוֹתְךָ.
בִּשְׂפָתַי חִיּוּךְ קָטָן, דָּבִיק כְּאֹרֶז.
 
כִּפְנִינִים נִתָּקוֹת מִשַּׁרְשֶׁרֶת
הַמִּלִּים שֶׁלִּי
מִתְגַּלְגְּלוֹת קְטַנּוֹת אֶל תּוֹךְ עַצְמָן,
מִתְפַּזְּרוֹת מִכָּל מַשְׁמָעוּת,
גַּם אֲנִי הַיְשָׁנָה מִתְרַחֶקֶת מְאֹד,
כְּבָר בִּקְצֵה הַשִּׁיר הַזֶּה
אֵינִי דוֹבֶרֶת אֶת
הַשָּׂפָה שֶׁל מַחְשְׁבוֹתַי.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר מתאר את נקודת התפר שבין שברון הלב לעתיד והשיכחה.

חותם / אורנה ריבלין

חותם / אורנה ריבלין

בַּאָה אֶל בְּסִיס קְנֵה הַנְּשִׁימָה בּוֹאֲכָה בֵּית הֶחָזֶה,
כָּרֵי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הִדְּקוּ עֲלֵי כּוֹתֶרֶת וַרְדָּנִיִּים
אֶל צַלֶּקֶת הַחֹר שֶׁנִּפְעַר לַחַיִּים,
גִבְעוֹלִים קוֹצַנִיִּים לְרַגְלֶיהָ הִנִּיחָה
שִׁפְעַת מַכְאוֹבָיו שִׁדְרָתָהּ לָחֲצָה
שִׂפְתוֹתֶיהָ הַקְּפוּצוֹת.
 
אַחַר כָּךְ חֹרִים נִפְעֲרוּ בְּכָרֵי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ,
וְאֵלֶּה שְׁלָחוּהָ עֵירֻמָּה,
עֵירֻמָּה בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר
וּלְשַׁד עַצְמוֹתֶיהָ זָלַג עַל פָּנָסֵי הָעֶרֶב
 
לְמַכְאוֹבִים בָּאָה, בְּמַכְאוֹבִים הָלְכָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר המשלב תיאורי מכאוב עם יופי פלסטי מהדהד וחשוף באופן היוצר מתח לשוני הממחיש את קצוות הקיום.

עיניים / עפרה בן־עמי

עיניים / עפרה בן־עמי

אוֹתוֹת הֻגְּשׁוּ לְעֵינַי
וְלֹא זִהִיתִי בָּם טִפְטוּפֵי רַעַל
נִמְסָכִים בְּמוֹעֲדִים קְבוּעִים
לְעִרְפּוּל שְׂדֵה הָרְאִיָּה
עַד הִבְשִׁילָה הַהִתְנַפְּצוּת
לִשְׁבָרִים מְשֻׁנָּנִים.
 
כַּעֲבֹר שָׁנִים
נִגְלָה לִי כַּד עֲנָקִי
שֶׁנֻּפַּחַ לִקְצֵה הַשְּׁקִיפוּת.
בִּרְחוֹבוֹת מְרֻצְּפֵי יָרֵחַ
הוּבַל הַכַּד,
שִׁבְרֵי עֵינַיִם רָחֲשׁוּ בּוֹ
מְסָרְבִים לְהִתְאַחוֹת.
עִם שַׁחַר הֻצַּב בְּכִכַּר הֵעִיר
לְהַצִּיג פַּסְיוֹן הָעֵינַיִם
שֶׁנִּקְרְעוּ לִרְוָחָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר על יקיצה והתפכחות. העולם שהדוברת מסרבת לראות בבית הראשון, על אף האותות והרמזים, מתגלה בבית השני בעזרת כד שקוף ענקי שרוחשות בו "עיניים שנקרעו לרווחה" כמטפורה חזקה לגילוי האמת.

מִלִּים שֶׁל מַיִם / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

מִלִּים שֶׁל מַיִם / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

שָׁתִיתִי לִרְוָיָה
מִלִּים שֶׁל מַיִם.
מְעֻגָּלוֹת פִּנָּה
נִשְׁפָּכוֹת מֵעַל לְסַף
הַחֲנֻפָּה
נִגְרֶרֶת מִלָּה אֲבוּדָה
לָנֶצַח

לא נותר אלא להתפעם לנוכח הדימוי הויזואלי היפהפה הזה. מילים עשויות ממים – המשולות להכרח לעגל פינות או להחניף – כשבשערי הכניסה אל הנפש נותרת תקועה, לא לבלוע ולא להקיא, המילה שלא נאמרה.

סרנדה* / ציפי שחרור

סרנדה* / ציפי שחרור

חוֹפִים חִוְּרִים, בָּתִּים נֶעֱלָמִים
וּבָתֵּי קָפֶה רְפָאִים.
Off season.
הַיָּם רוֹגֵעַ עַד גְּבַהּ־
וְהֶהָרִים, מָה הֵם אִם לֹא
אֲדָמָה מִתְגַּבַּהַת בְּעוֹנָה מֵתָה בְּעִיר שׁוֹמֶמֶת
בְּחָרְבוֹת בִּטְרִיט שֶׁהוֹתִירוּ הָרוֹמָאִים.
וּבְמוֹרְדוֹת הָהָר אֶל הַיָּם,
סֶרֶנָדָה כְּמוֹ צְלִיל מָתוֹק בְּעִיר שֶׁחִוְּרוֹת סִירוֹתֶיהָ,
וַאֲנָשֶׁיהָ סְרוּגִים חוּטֵי רַאֲוָה עַל חוֹמוֹת הַיָּם.
בְּכָל זֹאת נֶחָמָה פּוּרְתָּא לְסֶרֶנָדָה
שֶׁצְּלִילָהּ סֶרֶנָדָת זָהָ"ב
בְּעִיר שֶׁאֲנָשֶׁיהָ גְּוִיּוֹת רוֹמָאִיּוֹת,
תַּחַת חָרְבוֹת אִימְפֶּרְיָה.

*עיר לחוף ים באלבניה

ניקוד: יאיר בן־חור

תיאור נוף של עיר רפאים הרוסה וחרבה, שהנחמה היחידה בה היא צליל שמהּ – סרנדה.

טבע, דומם / ענת לב־אדלר

טבע, דומם / ענת לב־אדלר

יֵשׁ לָתֵת לַטֶּבַע לְנַצֵּחַ אוֹתָנוּ כְּשֶׁהוּא חָפֵץ בְּכָךְ.
לְהַנִּיחַ לַחֹם לְבַקֵּעַ אֶת שִׁכְבוֹת הַדֶּבֶק שֶׁל הָעוֹר
עַד שֶׁהַתָּאִים נְמֵסִים לְתוֹךְ עַצְמָם;
לְאַפְשֵׁר לַקֹּר לְהַקְפִּיא אֶת הַמַּבָּט וְהַתְּנוּעָה
עַד שֶׁתְּחוּשָׁה הוֹפֶכֶת שַׁרְשֶׁרֶת סְלָעִים.
תְּבוּסוֹת בִּידֵי אָדָם מְיָאֲשׁוֹת הֵן וְרוֹמְסוֹת,
מַנְמִיכוֹת אֶת הַקּוֹמָה.
נִצְחוֹנוֹת שֶׁמְּנַצֵּחַ אוֹתָנוּ הַטֶּבַע
מְשַׂרְטְטִים אֶת מִדּוֹתֵינוּ מֵחָדָשׁ
כְּדֵי שֶׁנָּשׁוּב וְנִתְרַוֵּחַ בִּמְלוֹאֵנוּ
בְּחֵיקָן.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר מתאר את הטבע לעומת אפסיות האדם, ומבקש להשלים עם מידותינו לעומת הטבע הגדול. יש בשיר ניסיון להראות פן חיובי בעובדה שהטבע גדול מאתנו – כך הוא גורם לנו להתרווח בחיק מידותינו ביתר קלות.

הזמן / שירה סתיו

הזמן / שירה סתיו

לֹא שֶׁלִּי, אֶלָּא סוּסֵי הַיְאוֹר הַכְּבֵדִים
הַשְּׁקוּעִים בַּמַּיִם
רַק הַנְּחִירַיִם חוֹרְגִים מִן הַמִּפְלָס
לְרַחְרֵחַ אֲוִיר בֻּצִּי
לִפְנֵי הִסְתַּעֲרוּת.
 
כְּמוֹ הַשְּׁנַיִם שֶׁרָאִיתִי בָּאַקְוַרְיוּם בִּנְיוּ גֶ'רְזִי
אֵם וּבְנָהּ עַל הַבֶּטוֹן הַיָּרֹק
צְמוּדִים זֶה לְזֶה, עוֹצְמִים עֵינַיִם בַּמַּיִם הַכֵּהִים
וּמִסָּבִיב הֶבְזְקֵי הַמַּצְלֵמוֹת וְהַיְלָדִים
צוֹהֲלִים, מַצְבִּיעִים, צוֹחֲקִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

מערכות ניגודים נהדרות וציוריות. כך למשל סוסי היאור מתכוננים להסתערות, לעומת האינטימיות המהפנטת בין אם לבנה, ואת השיר חותם דימוי יפהפה של ילדים חייתיים.