ארכיון מחבר: gai

כיפת הזכוכית / רונית ליברמנש

הוֹלֶכֶת וְשֶׁבָּהּ לְסֵירוּגִין בְּמַחְזוֹרִיּוּת אַקְרָאִית אֶל
הַבּוּדְקֶה הַמֶּטָפוֹרִי אַ־לָה לְאוֹנִיד פֵּקְרוֹבְסְקִי
(שֶׁזָּכָה לְעֵרֶךְ בַּוִּיקִיפֶּדְיָה הַפְּרוֹבִינְצְיָלִית הַמֻּטָּה
הוֹ הוֹ, כֹּה מֻטָּה)
מַבָּטִי שֶׁלּוּחַ לְפָנִים, אֶל מֵימֵי הַבְּרֵכָה הַחַמִּים
מִדַּי שֶׁמֵּעֵבֶר
לְקִיר הַזְּכוּכִית שֶׁחוֹצֵץ בֵין
הֲלִיכוֹנֵי חֲדַר
הַכֹּשֶׁר שֶׁאֲנִי מֻפְקֶדֶת
עָלָיו, לְהַלָּן "דִּיּוּר מוּגָן",
מֻקֶּפֶת בְּתָאֵי מֹחַ בִּשְׁלַבֵּי הִתְרוֹקְנוּת
מְגֻוָּנִים,
"עֲגָלוֹת",
מַקְּלוֹת הֲלִיכָה,
חוֹצֶבֶת אֶת מִלּוֹתַי הַלֹּא
יָמְרָנִיּוֹת, הוֹ הוֹ כֹּה
לֹא
יֻמְרָנִיּוֹת
סָפֵק אוֹהֶדֶת סָפֵק
חוֹמֶלֶת עַל דָּרֵי הַמָּקוֹם הַחוֹסִים בְּצִלָּהּ
שֶׁל כִּפָּה סָפֵק
מְגוֹנֶנֶת
סָפֵק
מַצְמִיתָה

ניקוד: יאיר בן־חור

* / חנה אזולאי

אַתָּה יוֹשֵׁב עַל רִצְפַּת הָאַמְבַּטְיָה
הַגֶּרֶב שֶׁלְּךָ מֻנָּח כְּמוֹ כּוֹבַע
שֶׁל סַנְטָה קְלָאוּס עַל כַּף
הָרֶגֶל שֶׁלְּךָ.
הַגַּבּוֹת שֶׁלְּךָ זוֹעֲפוֹת,
מְשַׂרְטְטוֹת מַפָּה שֶׁאֲנִי
לֹא מְבִינָה.

אֲלֻמַּת אוֹר בְּהִירָה מְצִיפָה אֶת
הַמִּסְדְּרוֹן, מַרְאָה לָנוּ שֶׁכְּבָר
שֶׁבַע. חֲפָצִים שֶׁל בֹּקֶר
עוֹשִׂים אֶת מַסְלוּלָם
שׁוּב.

הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ עָטוּף עַרְפִלִּים עָבִים,
חֹרֶף, וְקֹר שֶׁעוֹד לֹא
הִתְרַגַּלְנוּ אֵלָיו מַכְרִיחַ אוֹתָנוּ
לְהִתְבַּצֵּר

אֲנַחְנוּ

נְתִינִים בְּמִבְצָר
מְלֻפָּפִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת
הַקִּיּוּם הַזֶּה.

יָדַעְנוּ לִלְחֹץ, לְזָרֵז, לְהַזְעִיף.
אֲנִי רוֹצָה לָתֵת לְךָ נְשִׁיקָה
בֵּין הַגַּבּוֹת.

יום כתיבה | עומר ברקמן

הוא פינה לעצמו יום לכתיבה וחזר הביתה אחרי שפיזר את הילדות בבית הספר ובגן. המטפורה הזאת הייתה יפה בעיניו – לפזר ילדים. הפוך מהחלילן מהמלין. הלוואי שאפשר היה לעשות את זה בכלי נגינה. הוא רצה להתחיל יום כזה של כתיבה באופן בריא. הוא הכין לעצמו כוס קפה ואז החליט לחתוך סלט, אלא שאת השעה הראשונה הוא בילה בטיהור קופסת האגוזים שנשארה בלילה על שולחן המטבח וחוליית נמלים חדרה אליה בחסות החשיכה. הוא שטף ויִיבש, שטף וייבש, והצליח להיפטר מהן בלי לזרוק יותר מעשרים אחוזים מהאגוזים – היעד שהציב לעצמו כדי שלא להיכנע לטרור הנמלים. הוא פיזר את כל האגוזים על נייר סופג. רובם היו אגוזי מלך והוא ניסה שלא להביט מקרוב בקפלי האגוזים, שם בוודאי מקופלות כמה גופות שחורות דקיקות שאי אפשר עוד להבחין ביניהן לבין מרקם האגוז. אחר כך הכין את הסלט עם קצת ארוגולה מהגינה, שני מלפפונים, עגבנייה וגבינה מלוחה. זה הספיק לו לגמרי כי כבר אכל לא מעט מהאגוזים שלא זרק. הוא הדליק את המחשב והלך להכין עוד כוס קפה, וכמעט התאכזב שאין כלים לשטוף או כביסה לקפל.
כשחזר עם הקפה, הרים את שתי רגליו על השולחן והקשיב לריאיון ברדיו עם עובדת סוציאלית שמחתה על אוזלת היד בטיפול בגברים מכים, ואז עם פוליטיקאי שלא הסכים להודות בכלום, ואחר כך הקשיב גם לידיעה על השביתה המתוכננת של עובדי הרכבת. עניין השביתה הטריד אותו באמת, הוא פתח אתר חדשות כדי לבדוק מה הסיכויים שהיא באמת תצא לפועל, ואז גלגל את דף הפייסבוק למטה גם הרבה אחרי שנגמר הקפה. כשהתחילה ברדיו תוכנית עם שדרן אמוציונאלי מדי הוא סגר אותו סוף־סוף ופתח את הקובץ שבו תכנן לכתוב פרק חדש, פרק שבו הגיבור בורח מהבית ומגיע לאילת. בסופו של דבר, מצא את עצמו עורך מחדש את הפרק הקודם, כי לא היה לגמרי ברור למה בכלל שיברח מהבית, הגיבור, ישאיר מאחור אישה וילדים, ומכל המקומות למה לאילת דווקא. סופר צריך חופש פעולה, מבחינתו למה שלא יברח ולמה שזה לא יהיה לאילת, אבל הוא האמין שיהיו קוראים שיחפשו הסבר טוב מזה. בחיים קורים המון דברים סתמיים שאין להם הסבר כל כך טוב, אבל סופר תמיד צריך להעמיד את עצמו מול בית המשפט של הקוראים, וכדאי שיהיה לו הסבר טוב לכל דבר ודבר.
אחרי שעה כבר היה רעב מדי ואחרי ארוחת הצוהריים העיניים נעצמו. לרגע חשב להכין לעצמו אמבטיה, אבל פחד שאשתו תחזור מוקדם מדי מהעבודה. אמבטיה באמצע היום תמיד נראתה לו כמו בגידה. במקום זה הוא שפך לכיור את שאריות הקפה מהכוס והלך לנמנם קצת בספה.

אל תאמר / אֵירן דן

אַל תֹּאמַר
נִסְדֶּקֶת, נִבְקַעַת לִשְׁנַיִם,
מְשַׂחֶקֶת מִשְׂחֲקֵי דִּמְיוֹן,
מְסֻכָּנִים, אֲסוּרִים
בְּבֵית חֲרֹשֶׁת לַחֲטָאִים
בָּאָה לְתַנּוֹת אֲהָבִים,
שֶׁאֲנִי צוֹעֶקֶת
כְּצַעֲקַת הַצִּפֳּרִים,
יָמִים וְלֵילוֹת מְצַוַּחַת מִלִּים.
(עָיַפְתִּי מִלְּבַקֵּשׁ סְלִיחָה)

אַל תֹּאמַר נְחוּצִים לָהּ שָׁרָשִׁים,
אֲדָמָה, בַּיִת, אֵם שֶׁתִּשְׁאַל הֵיכָן הָיִית?
(נָדַדְתִּי עַד אֵלֶיךָ)

אִישׁ לֹא בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי אוֹ מִלּוֹתַי
אֶת יָדִי אוֹ שְׁתֵּי יָדַי,
לֹא הֻתְקַפְתִּי, לֹא נִכְוֵיתִי בָּאֵשׁ
הַכְּאֵב שֶׁלִּי מוּלָד
גָּדְלוֹ כְּרֹחַב הַיָּם,
אֲנִי נוֹשֵׂאת אוֹתוֹ
בְּתוֹכִי.
(עַל מִפְתַּן בֵּיתְךָ מַתִּי פַּעַם אַחַר פַּעַם)

אַל תֹּאמַר אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ,
אֹהַב אוֹתָךְ
עַד יוֹם מוֹתִי
אַל תַּצְבִּיעַ עָלַי
אַל תִּקְרָא בִּשְׁמִי.
(אֵין לִי שֵׁם)

ניקוד: יאיר בן־חור

שנים / תמי קויפמן

כְּשֶׁרַכֶּבֶת הַזְּמַן עוֹזֶבֶת אֶת בְּסִיס הָאֵם
אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת
קֶרֶן לֶאֱחֹז בָּהּ וְלִנְסֹק.

הַחֹשֶׁךְ מִסְתַּנֵּן מִבַּעַד לַ
תְּשׁוּקָה
וּפוֹרֵט יְדִיעָה קַדְמוֹנִית עַל מֵיתָר
שֶׁנּוֹתָר
וּבֵין הַלֵּב לַצְּלָעוֹת מִתְגַּלְגְּלִים בִּי קוֹלוֹת
אִלְּמִים מִפַּעַם, כְּשֶׁעוֹד אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ
אוֹתָךְ קוֹרֵאת לִי
שֶׁאָבוֹאֵלַיִךְ,
כְּמוֹ הָיִיתִי יַלְדַּת פּוֹטֶנְצְיָאל.

וַעֲדַיִן
כְּשֶׁפָּנָסֵי הָרְחוֹב מְפַנִּים עֲלָטָה
אֲנִי תּוֹהָה כַּמָּה תּוּכַל קֶרֶן אוֹר אַחַת לָשֵׂאת אֶת מִשְׁקַל שְׁנוֹתַי
שָׁנָה, וְעוֹד שָׁנָה, וְעוֹד שׁשש…

ניקוד: יאיר בן־חור

* / אליעז סגל

יַלְדָּה בַּגַּן גּוֹזֶרֶת מִזּ'וֹרְנָל
צוּרוֹת וּצְבָעִים
הִיא לֹא יוֹדַעַת כִּי בַּצַּד הַשֵּׁנִי
הִיא עוֹרֶפֶת רָאשִׁים, חוֹתֶכֶת
רַגְלַיִם, יָדַיִם וְאֵיבָרִים אֲחֵרִים
הִיא לֹא יוֹדַעַת שֶׁגַּם אֱלֹהִים
לֹא יוֹדֵעַ כְּשֶׁהוּא מְנַסֶּה
לְתַקֵּן בְּעוֹלָם אֶחָד אֶת הַדְּבָרִים
הוּא גּוֹזֵר
עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

שלושה שירים / מרב זקס־פורטל

אתה
 
הַכֹּל מֻפְרָז עַכְשָׁו,
עַמּוּדִים עִירוֹנִיִּים מְרֻסָּסִים בְּשֶׁתֶן,
מְחָאַת הַגָּדֵר הַחַיָּה עַל קִצּוּצָהּ,
הַבְּהִיָּה בַּדַּף הָרֵיק,
אַתָּה.

 
מיינדפולנס
 
כְּמוֹ כֶּלֶב אָזוּק
בְּחֶבֶל, אֲנִי מַחְזִירָה
אֶת הַתּוֹדָעָה –
הַבַּיְתָה

 
וואטצאפ
 
אָז מַה קּוֹרֶה? אַתָּה שׁוֹאֵל,
אֶצְלְךָ לַיְלָה וְקַר.
 
לֹא הַרְבֵּה, אֲנִי עוֹנָה, הַחַיָּל יָצָא
מִשְׁתַּעֵל, פִּרְחֵי טִישׁוּ קְפוּצִים בְּאֶגְרוֹפָיו.
אֲחוֹתוֹ שׁוּב קָמָה גְּבוֹהָה וְיָפָה יוֹתֵר הַבֹּקֶר,
וּבִירוּשָׁלַיִם לוֹמֵד הַסְּטוּדֶנְט לְאַזֵּן
מִשְׁוָאוֹת, שֶׁאִם הָיִינוּ
מְבִינִים בָּהֶן מַשֶּׁהוּ,
אוּלַי הָיָה לוֹ בַּיִת
לַחְזֹר אֵלָיו,
עַכְשָׁו.

ניקוד: יאיר בן־חור

* / מאיה כהן

יוֹם אֶחָד אַתְּ תִּזָּכְרִי בָּרֶגַע הַזֶּה.
בַּדְּמָעוֹת הַזּוֹלְגוֹת, בַּלַּחַץ בֶּחָזֶה.
בַּתְּחוּשָׁה הַמְשַׁתֶּקֶת שֶׁל חֹסֶר הָאוֹנִים,
אַתְּ תִּזָּכְרִי בּוֹ מִבַּעַד לַחֲלֹף הַשָּׁנִים.

אַתְּ תַּבִּיטִי בַּדְּמוּת שֶׁנָּהַגַתְּ לִהְיוֹת,
בַּסְּעָרָה הַתְּמִידִית בָּהּ נִסִּית לִחְיוֹת,
וְהַכֹּל יֵרָאֶה פִּתְאֹם כָּל כָּךְ רָחוֹק,
בְּלִי לָשִׂים לֵב תִּפְרְצִי בִּצְחוֹק.

כָּל קוֹץ שֶׁשָּׂרַט, כָּל אֶבֶן בַּדֶּרֶךְ,
הִצְמִיחוּ בָּךְ עוֹד מָגֵן וְעוֹד עֵרֶךְ.
כָּל טָעוּת צוֹרֶבֶת וּפֶצַע מַכְאִיב,
אָרְגוּ יַחְדָּו אֶת הַפָּזֶל הַמַּרְהִיב.

מוּל הַזִּכָּרוֹן אַתְּ תְּחַיְּכִי בְּהַשְׁלָמָה.
מוֹדָה שֶׁהַתְּמוּנָה עוֹדֶנָּה לֹא שְׁלֵמָה,
שֶׁצָּרִיךְ עוֹד לְלַטֵּשׁ, לְשַׁיֵּף וְגַם לִצְבֹּעַ,
אֲבָל הָאַב־טִפּוּס טִפֵּס לְבַד כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ.

אַתְּ תִּרְצִי לִלְחֹשׁ לַדְּמוּת מִבַּעַד אֶל הַזְּמַן
לְהָסִיט אֶת וִילוֹן הַשִּׁגְרָה וְלִזְרֹק אֵיזֶה סִימָן
מַבַּט־עָל חָטוּף שֶׁאֶת הַסִּפּוּר יַבְהִיר.
מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי הוּא חָבוּי בְּאֵיזֶה שִׁיר.

ניקוד: יאיר בן־חור

נשים גדולות / עירית אבני כהן

נָשִׁים גְּדוֹלוֹת אֲרוּזוֹת בְּעוֹר דַּק
הַדּוֹפֵק שָׁקוּף לָהֶן עַל הַצַּוָּאר
וְהֵן מַגִּיעוֹת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.
נָשִׁים גְּדוֹלוֹת מַחְזִיקוֹת רֶגַע קָטָן
נִטְמָעוֹת בְּשֶׁקֶט בָּרַעַשׁ
וְלֹא נִשְׁאָרוֹת לַסּוֹף.
נָשִׁים גְּדוֹלוֹת הֵן הֲמֻלָּה בְּלִי מְדִינָה
הֵן רוֹקְדוֹת בַּגּוּף
וְאֵין לָהֶן זְמַן לְכַוֵּץ סוֹגְרִים.
נָשִׁים גְּדוֹלוֹת לֹא מַבִּיעוֹת
הֵן אוֹמְרוֹת.
נָשִׁים גְּדוֹלוֹת צַר לָהֶן בַּלֹא
רְדוּד לָהֶן בַּתִּקְרָה
וְשָׁדוּף לָהֶן בַּסְּחוּס.
נָשִׁים גְּדוֹלוֹת מַתְחִילוֹת לְהִגָּמֵר בָּעֲצָמוֹת.
נָשִׁים גְּדוֹלוֹת הֵן הַקַּלּוֹת הֲכִי גְּדוּשׁוֹת.

שני שירים / זיוה גל

להיכנס לחיים
 
לְהִכָּנֵס לַחַיִּים כְּמוֹ לְמַחְלָקָה פְּתוּחָה.
בְרֶגַע שֶׁתִּרְצֶה תוּכַל לַעֲזֹב. וְאָז אַתָּה רוֹצֶה-
 
וּכְמוֹ בִּמְשִׁיכַת חֶבֶל
בַּהַפְסָקָה בֶּחָצֵר הֲתוּכַל לְהִתְגַּבֵּר
עַל מְשִׁיכַת הַמְּטַפֵּל אוֹ לְשַׁחְרֵר.
 
הוּא מוֹשֵך קָצֵה וְאַתָּה מוֹשֵך בִּקְצֵה הָאַחֵר.
לִפְעָמִים, הַחֶבֶל נִקְרָע.
 
נוֹתַרְתָּ- הַשְּׁאֵלָה.

ינואר 2019

 
במקרה
 
אֲנִי בְּבֵיתִי.
סָפוּן תַּחַת שְמִיכָה
חַמָּה. בְּתוֹך הֶהָמוֹן רָץ
אַחַר עֵדֶר. לֹא סוֹטֶה לְאֵרוּעִים.
מַבָּט יָשָׁר מְמֻקָּד לְפָנִים מִמֵּילָא
לִי לֹא
יִקְרֶה אֲנִי הֲרוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה עַד
שֶׁתִּגַּע יָד.
עַד שֶׁיִלְעַג בִּי הַמָּוֶת יִשְׁלֹף מִתּוֹכִי
מְצִיאוּת קָרָה.
אֵינֶנִּי אָשֵׁם. סָך הַכָּל נִקְלַעְתִּי
לַחַיִּים שֶׁלָּכֶם. בְּמִקְרֶה

דצמבר 2018