ארכיון מחבר: gai

שני שירים / אמוץ דפני


מחבואים

בְּכָל שָׁנָה
לְאַחַר הָאַזְכָּרָה
אֲנַחְנוּ מַחְזִירִים
אֶת תְּמוּנוֹתֶיךָ
לַסֶּדֶק שֶׁלְּיַד הַמְּגֵרָה
בֵּין אֲרוֹן הַבְּגָדִים
לְקִיר הַבַּיִת.
שָׁם נִשָּׁמֵר
מִמַּבָּטְךָ הָעוֹקֵב
אַחֲרֵי מַה
שֶּׁמֵּאָז לֹא אֵרַע.


בקור אצל החיט

“אַלְצְהַיְמֶר הוּא כְּמוֹ כַּפְתּוֹר שֶׁנִּתְלָשׁ בְּהַדְרָגָה”
מִתּוֹךְ הַרְצָאָה בְּכֶנֶס.

בַּקְּצָווֹת הַפְּרוּמִים
אֲנִי מְנַסֶּה
לִרְכֹּס לוּלָאוֹת,
כַּפְתּוֹרֵי זְמַן
נִתְלָשִׁים
מִסֵּפֶר סְעָרוֹת.

ניקוד: יאיר בן־חור

הובסתי / ניקולא יוזגוף־אורבך

מִי שֶׁהָיִיתִי בְּגִלְגּוּלַי הַקּוֹדְמִים
מְבַקֵּשׁ לְהִשְׁתַּלֵּט עָלַי
לְכַלּוֹת כָּל יֵשׁוּתִי
לְכָבְשָׁהּ
בְּלֹא שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁנִּכְבַּשְׁתִּי
בְּלֹא שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁהוּא שָׁב בְּמַטָּרָה
לִצְלֹחַ גִּלְגּוּל נוֹסָף
חַיִּים נוֹסָפִים
אִישׁ מִלְּבַדִּי לֹֹא יָחוּשׁ בּוֹ
אִישׁ מִלְּבַדִּי לֹא יְבִינֵנִי
וְכַאֲשֶׁר אֶכָּבֵשׁ,
יַכְחִישׁ הַכֹּל וְיִחְיֶה בֵּינֵיכֶם.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיעור בעיוורון / אורנה ריבלין

בַּלֵּילוֹת עוֹלֶה הַסָּפֵק הַנִּדְמֶה וְהַלֹּא נִדְמֶה .
הַוַּדָּאִי וְהַלֹּא וַדָּאִי
מִשְׁכָּנָם שֶׁל הֶעָלִים הַנִּדָּפִים,
הָרֵיחָנִיִּים לְהַפְלִיא
שֶׁמְּתִיקוּתָם זוֹרֶמֶת בָּעוֹרָקִים וּבַוְּרִידִים,
שֶׁמְּתִיקוּתָם הַמְשַׁכֶּרֶת מְרַפֶּדֶת אֶת הַאֵיבָרִים,
מִתְפָּשֶׁטֶת בַּחֲדָרִים
וּמַאֲרִיכָה אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל הַוְּרָדִים
הַמְלַמְּדִים אֶת שִׁעוּר הַנְּפִילָה אֶל לֹעָהּ שֶׁל הַקְּרִיאָה.
הַקְּרִיאָה שֶׁזּוֹחֶלֶת אֶל הַכַּר כְּמוֹ תּוֹלַעַת,
הַקְּרִיאָה שֶׁנִּגְרֶשֶׁת בָּאֵיבָרִים כְּמוֹ אַצּוֹת אֲדֻמּוֹת,
וְהָעַיִן, הוֹ הָעַיִן
שֶׁמְּגָרֶשֶׁת אֶת הָעִוָּרוֹן מִכָּל אֵלֶּה.

ניקוד: יאיר בן־חור

אינפרנו / רונית ליברמנש

נאלצתי לשרוף היום כחצי שעה בקניון רמ”א, בדרכי מנקודה א’ ל-ב’. המקום הזה מאוס במיוחד בחופשת הקיץ. תמהיל של ישראלינה שגרתית פלוס דציבלים של “נוער”. בכלל, קניונים ישראליים הם מקומות מאוסים. אולי פרט לגן העיר. האוטובוס שהגיע אחר כך הלך ונדחס. המטפל בפיזיותרפיה היה מקסים כדרכו, וכשסיימתי החלטתי לנסוע שתי תחנות בקו 5 כדי לא לאמץ את הברך (פגיעות ספורט עתיקות שמתלקחות מדי פעם).

בזמן האחרון הבחנתי שמשהו לא מרנין קורה לאי-הויסות החושי שלי. ריחות ורעשים ופלישות למרחב הפרטי, מין אינפרנו אורבני אלים ולוהט. וכשהמתנתי לקו 5 חצתה אותי אם בלווית בתה, שהורכבה על אופניה (הרגילים, לשם שינוי). ופתאום הילדה התחילה לצרוח. צווחה איומה. כנראה שנפגעה מהג’ק המתכתי. האם עצרה. לא נגעה בה. לא ניחמה. נמנעה ממגע. הורידה אותה מהמושב וחיכתה. הילדה המשיכה לצרוח. ולצרוח. בתוך דקה הופיע גבר עבה על אופניים חשמליים. הגבר העבה והאישה הבינונית החליפו מילים בצרפתית. הילדה המשיכה לצרוח. האישה והילדה נכנסו לאחד הבניינים. והצווחה הנוקבת המשיכה לחורר אותי כשהאוטובוס הגיע. מלא, כמובן. ומצחין.

מבחינתי היום הזה הגיע, סוף כל סוף, לסיומו. לפחות בכל מה שקשור במגע עם הזירה הציבורית.

אבי / תמי קויפמן

כְּשֶׁהַגַּעְגּוּעַ אֵלֶיךָ הוֹדֵף אוֹתִי
אֵלָיו
אֲנִי מְדַבֶּרֶת עִם עֵצִים
וַאֲבָנִים, שֶׁיּוֹשְׁבוֹת לִי עַל הֶחָזֶה, לוֹחֲשׁוֹת
שֵׁדִים
הַלֵּב שֶׁלִּי, מַחְשָׁבוֹת מִתְרוֹצְצוֹת בִּפְרָאוּת.

מַה לָּךְ, מַה לָּךְ כִּי תָּלִינִי, מִתְגַּעְגַּעַת סִדְרָתִית

מַרְאֶה הַכְּבִישׁ יָשָׁר כְּסַרְגֵּל, לֹא מְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי בְּמַמָּשׁוּתוֹ שֶׁל
הָרֶגַע.

עוֹד רֶגַע, עוֹד רֶגַע אוּכַל לִרְאוֹת אֶת
פָּנֶיךָ מְשַׂרְטְטִים בִּי עֲרוּצֵי חָכְמָה,
וּכְמוֹ פַּעַם, בְּעֵרָבוֹן מֻגְבָּל, מַזְמִינִים אוֹתִי
אֶל שַׁעֲרֵי
גַּעְגּוּעַ

ניקוד: יאיר בן־חור

בבית היתומים דסקין בירושלים / איתן קלינסקי

לזכרם של אבי ראובן, אחותו לאה ואחיו מרדכי ואריה, דודי האהובים, שבנעוריהם הגיעו לבית היתומים דסקין בירושלים

בְּבֵית הַיְתוֹמִים דִּסְקִין בִּירוּשָׁלַיִם
הִתְפַּלֵּשׁ אָבִי בְּפֶה חֲסַר שִׁנַּיִם
שֶׁמֶשׁ סְדוּקָה בַּיּוֹם
יָרֵחַ שָׁבוּר בַּלַּיְלָה
כָּלְאוּ דְּמָעוֹת מוֹחִילוֹת
מֵעֵינֵי יֶלֶד כָּרוּת מֵאָב וּמֵאֵם.

בַּחֲצַר בֵּית הַיְתוֹמִים דִּסְקִין בִּירוּשָׁלַיִם
בֵּין אֲמִירֵי עֵצִים חֲשׂוּפִים
נִכְלְאוּ כְּמִיהוֹת טְמִירוֹת
בְּשַׁעֲלֵי יַתְמוּת קוֹרְמֵי בַּחֲרוּת.

בְּאִלְמוּת שְׁפוּכָה קָרַע חוֹמוֹת
יַלְדוּת צְלוּבָה בְּבֵית הַיְתוֹמִים,
בּו יָדַע יַלְדוּת אֲסוּפִית
בְּמוֹרַד עִתּוֹת בַּיִת פְּרוּעַ רַעַף
בְּחֹרֶשׁ כְּפוּף גַּב וּבְלוּי שִׁיפָה,
אֲבָל אוֹתִי תָּמִיד נָשָׂא
בְּמַעֲלֵה הָעִתִּים בֵּין קִירוֹת
רוֹעֲפֵי דֶּשֶׁן נוֹטְפֵי חֹם.

אוֹתוֹ נָשְׂאוּ שְׁחָקִים עִוְרִים בְּיַעֲרוֹת עַד
אוֹתִי הוֹתִיר רֵיק
אֲסוּפִי בְּעֶלֶט תּוֹעֶה וְנוֹפֵל.

ניקוד: יאיר בן־חור

* / רחל בכר

אֵיזֶה יֹפִי
מַגְמִישׁ הַצֵּל
אֶת
עַצְמוֹ
עַל הַקִּיר
גָּבוֹהַּ
וְנָמוּךְ
גָּדוֹל
וְקָטָן
חַד
וְדָהוּי
פַּעַם אַחַת
וּבְרֶצֶף
כָּךְ בְּדִיּוּק
אֲנִי צְרִיכָה לִלְמֹד
לְשַׂחֵק
עִם הָאוֹר.

ניקוד: יאיר בן־חור

רֵיקִים עַל הַדֶּשֶׁא / עודד ניב

בְּקוֹנְצֶרְט הָרוֹק בַּפַּרְק
הֵם שׁוֹתִים אֶת הַשִּׁירִים
בִּשְׁקִיקָה
כְּמוֹ יַיִן בְּטֶקֶס קָדוֹשׁ
וְצוֹעֲקִים וּבוֹכִים
אֶת הַמִּלִּים הָרֵיקוֹת
בַּחֲזָרָה
כְּמוֹ תְּפִלּוֹת
אֶל הַזַּמָּר
שֶׁמַּתְחִיל לַחְשֹׁב
כְּמוֹתָם
שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ אֱלֹהִים
עִם מִיקְרוֹפוֹן בְּלִי חוּט
בְּלִי קֶשֶׁר לְשׁוּם מָקוֹם
הֵם מְסִירִים אֶת בִּגְדֵיהֶם בְּקֶצֶב
חוֹשְׂפִים לְבָבוֹת מְבֻזְבָּזִים
מוֹשִׁיטִים יָדַיִם
לִנְגֹּעַ
בָּאֱלוֹהִים הֶחָדָשׁ
שֶׁעוֹד רֶגַע קָט יֵעָלֵם
גַּם הוּא
בְּמַסְוֶה שֶׁל עָשָׁן מְלָאכוּתִי
כְּמוֹ הָאֱלֹהִים שֶׁלְּפָנָיו
וְיַשְׁאִיר אוֹתָם שׁוּב
רֵיקִים עַל הַדֶּשֶׁא.

ניקוד: יאיר בן־חור

דיבר אליי / חגית מנדרובסקי

מִשֶּׁהֵעִירָה אוֹתִי נְשִׁיקָתָהּ
חַשְׁתִּי לְפֶתַע שַׁיֶּכֶת.
פִּטְמוֹתֶיהָ נָמַסּוּ כְּשַׁעֲוָה
לְתוֹכִי כְּנֵר הַתָּמִיד.
חֲלֵב אַהֲבָתָהּ דִּבֵּר אֵלַי
בִּשְׂפַת אִמָּהוֹתֵינוּ.

ניקוד: יאיר בן־חור

תעודה ללא זהות / יהורם גלילי

לזכרו של סגן יורם אלישיב ז”ל, שנהרג בקרב על גבעת התחמושת

תְּעוּדַת הַזֶּהוּת שֶׁלִּי
פּוֹשֶׁטֶת
שִׂמְלָתָהּ הַכְּחֻלָּה,
מַשִּׁילָה
תָּוֵי פָּנִים, זִיפִים וּמִסְפָּרִים
מִכַּרְטִיס מַגְנֵטִי.

אֱלֹהִים
מִסְתַּתֵּר כְּמוֹ אֲפִיקוֹמָן
בְּנִבְכֵי שְׁמִי וְנִשְׁמָתִי.

וּמֵעַל כֻּלָּם
מְרַחֶפֶת
דְּמוּתוֹ שֶׁל יוֹרָם,
זֵכֶר לַמִּלְחָמוֹת.

ניקוד: יאיר בן־חור